תו קנייה
תו קנייה הוא שובר שעליו מצוין ערכו במטבע מסוים, וניתן להשתמש בו לשם תשלום בעסקים המכבדים תו זה. תווי קנייה מופקים ונמכרים על ידי רשתות שיווק, חברות אשראי ועוד. לעיתים משמש התו רק בחנויות של הרשת שהפיקה אותו, ולעיתים הוא מכובד על ידי עסקים נוספים, שהגיעו להסכמה על כך עם הגורם המנפיק.
הגוף המנפיק את תווי הקנייה נהנה ממספר יתרונות:
- אשראי הניתן לו מרוכשי התו, מיום רכישת התו ועד יום מימושו.
- הפניית הרוכשים לחנויות המכבדות את התו, התורמת להגדלת עסקיהן.
פעמים רבות נמכר תו קנייה במחיר נמוך מערכו הנקוב, והנחה זו היא מניע עיקרי לרכישתו. נהוג לתת תווי קנייה כשי לחג, בעיקר על ידי מעסיקים לעובדיהם.
קיים סיכון מסוים ברכישת תווי קנייה, בפרט כאשר מדובר ברכישה בסכום גבוה ולטווח ארוך, והוא סיכון הקריסה של הגורם המנפיק, שהופכת את התווים לחסרי ערך, או פוגעת קשות בערכם.
על מנת להתגונן מפני קריסת מנפיק התווים, נוהגים עסקים המכבדים תווי קנייה להטיל הגבלות שונות, כגון הגבלת סכום הקנייה באמצעות תווים, הגבלת סוגי המוצרים שתמורתם ניתן לשלם בתווים, או כיבוד התווים בסכום הנמוך מערכם הנקוב. הגבלות אלו פוגעות בכדאיות השימוש בתווים.
בדרך כלל לא ניתן להמיר תווי קניה למטבע בו נרכשו, אלא רק להשתמש בהם לרכישת מוצרים ושירותים. תווי קנייה נושאים על פי רוב תאריך תפוגה, שלאחריו אין להם תוקף.
תווי קנייה מופקים בצורה של שטרות נייר, ועקב ערכם הכספי נכללות בהם הגנות שונות מפני זיופים. כן מופקים תווי קנייה בדמות כרטיס חיוב, שעליו מוטבע ערכו של התו. קופות רושמות בחנויות המכבדות את התו יודעות לקרוא כרטיס מגנטי זה ולחייבו בסכום הקנייה. חנויות אינטרנט, כגון אמזון, מפיקות תווי קנייה אלקטרוניים, המכילים קוד שבאמצעותו ניתן לשלם בעת קנייה בחנויות אלה. תווי קנייה כאלה נמסרים לרוכש בדואר אלקטרוני.
ההיבט המשפטי בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש הרואים בעייתיות משפטית בהנפקתם של תווי קנייה, בעיקר בהקשר של עבירה על חוק ניירות ערך. למעשה, מכירת תווי קנייה מהווה הנפקה של כתבי התחייבות או איגרות חוב של מנפיק התווים כלפי הרוכש, המעניקה לו זכות לקבלת תמורה ספציפית, נקובה בסכום, ובעלת תוקף למימוש הזכות. לעומת זאת, על פי חוק ניירות ערך, נדרש פרסום של תשקיף בעת הצעת מכר של איגרות חוב לציבור, כאשר כמות נמעני ההצעה (ניצעים) עולה על 35.
כאשר חברה שהיא חברה ציבורית מנפיקה תווי קנייה, עולה בעייתיות נוספת הקשורה לגילוי נאות של עסקי החברה כלפי ציבור המשקיעים. למשקיעים בחברה חסר מידע מהותי לגבי גובה החוב הכולל שלה בגין תווים אלה, וזאת מכיוון שהחברה לא מפרסמת מידע שוטף בדבר כמות התווים שהונפקו על ידה או נפרעו ושולמה תמורתם בכל רגע נתון, כמקובל לגבי איגרות חוב שנרשמו למסחר בבורסה.
על תווי קנייה שיונפקו החל מ-1 ביולי 2014 יחול סעיף 14ח לחוק הגנת הצרכן, הקובע שתוקפו של תו קנייה יהיה לחמש שנים לפחות, ושערכו של תו קנייה יהיה אחיד בכל העסקים המכבדים אותו.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תווי קניה, גיפט קארד ושוברי זיכוי - תשובות לשאלות וטיפים לצרכנים, באתר המועצה הישראלית לצרכנות
- שושנה חן, תווי שי: האם תוקנו הבעיות?, באתר ynet, 11 ביולי 2002
- יעל וינר, נייר נטול ערך, באתר גלובס, 20 ביולי 2005
- רונן עדיני, תווי קניה כנייר ערך – המבחן המשפטי, 25 ביולי 2005
- מיכל רז-חיימוביץ', ראש השנה: למה הישראלים שונאים את תווי הקנייה לחג?, באתר גלובס, 9 בספטמבר 2012
הדר קנה, קיבלתם תווי קנייה? הפסדתם הרבה כסף: "העסקה נראית אטרקטיבית מבחוץ, וזה סוד הקסם", באתר TheMarker, 25 במרץ 2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36), התשע"ד-2014, ס"ח 2428 מיום 8 בינואר 2014