תוכנית הפשרה לסהרה המערבית

ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי, וכן הערות שוליים מס' 22, 23, 24, 25, 26, 27, 28, 29, 30, 31 לא תקינות..
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה. (6 במאי 2023)
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי, וכן הערות שוליים מס' 22, 23, 24, 25, 26, 27, 28, 29, 30, 31 לא תקינות..
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה. (6 במאי 2023)

תוכנית הפשרה הייתה הסכם בין חזית פוליסריו למרוקו לגבי משאל עם שיהווה ביטוי להגדרה עצמית של תושבי סהרה המערבית. תוצאות משאל העם היו אמורות להכריע בין עצמאות מלאה של חבל הארץ לבין השתלבות בממלכת מרוקו. התוכנית הביאה להפסקת אש שעדיין נשמרת, ולהקמת כוח שמירת השלום של האו"ם MINURSO במטרה לפקח עליה ולארגן את משאל העם, שמעולם לא יצא לפועל.[1]

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור הסהרה המערבית נחשב למולדתם של הסהראווים, שהפכו לנתינים ספרדיים כאשר ספרד כבשה את האזור בשנת 1884.[2] מעורבותו של האו"ם בחבל הארץ החלה ב-16 בדצמבר 1965, לאחר שהעצרת הכללית קיבלה החלטה לדה-קולוניזציה של השטח הספרדי לשעבר.[3] מלך מרוקו חסן השני דחה את הדרישה לעצמאות לסהרה המערבית כבר ב-1975, למרות פסיקת בית הדין הבינלאומי לפיה למרוקו אין זיקה חוקית לאזור.[4] עם זאת, ניתן לייחס זיקה של ממלכת מרוקו לאזור עוד מתקופת ההתפשטות האסלאמית במאה ה-9.[5] באוקטובר 1975 הורה המלך חסן על פלישה לסהרה המערבית, וארצות הברית לחצה על ספרד לסגת ממנה.[6]

אחרי הנסיגה הספרדית מהסהרה המערבית ב-1976, החלה מחלוקת מתמשכת בין תושבי חבל הארץ לבין מרוקו.[7] בנובמבר 1975 כוחות מרוקאיים בהוראת המלך חסן הובילו 350,000 אזרחים לסהרה המערבית במטרה "להחזיק בשטח עבור מרוקו" במה שנודע כ"המצעד הירוק".[8] לאחר המצעד חילקה ספרד את השטח בין מרוקו למאוריטניה.[8]

חזית פוליסריו הוקמה על ידי הסהראווים בשנת 1973,[8] במטרה להיאבק למען עצמאותה של סהרה המערבית.[9] היא נתמכה על ידי אלג'יריה, והובילה לכך שמאוריטניה ויתרה על תביעתה לשטחי סהרה המערבית בשנת 1978.[9] באוגוסט 1979 חתמה מאוריטניה על הסכם שלום עם פוליסריו, אך לאחר נסיגת הכוחות המאורטיניים משטחי סהרה המערבית השתלטה מרוקו על שטחים אלה.[10] חזית פוליסריו המשיכה לנהל מלחמת גרילה נגד צבא מרוקו עד להפסקת האש בשנת 1991.[11] במהלך 35 שנות הלחימה "נעקרו מעל 100,000 סהראווים מהאזור".[12]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעורבותו של האו"ם בסכסוך גברה ב-1976,[2] ושלוש שנים לאחר מכן גם ארגון אחדות אפריקה (OAU) הפך לאחד הגורמים המתווכים בתוכנית הפשרה.[7] האו"ם וה-OAU הציגו בסוף שנות ה-80 תוכנית וניהלו עליה משא ומתן עם הצדדים במשך כחמש שנים. ב-20 ביולי הסכים המלך חסן למשאל עם "להגדרה עצמית" של תושבי סהרה המערבית,[13] ולאחר שיוחלט מי הם בעלי זכות ההצבעה במשאל העם, הם יצביעו אם יהיו עצמאיים או יהפכו לחלק ממרוקו.[14] התוכנית "התקבלה עקרונית על ידי מרוקו ופוליסריו בסוף אוגוסט 1988"[15], ומועצת הביטחון אישרה אותה בהחלטה 658 מ-1990.[16] ההסכם הביא להפסקת אש בין מרוקו לפוליסריו, שנכנסה לתוקף ב-6 בספטמבר 1991.[17] מזכ"ל האו"ם פרז דה קוויאר ראה במשאל העם חלק נפרד משאר תוכנית הפשרה, וההחלטה עליו נוסחה כהחלטה 690 של מועצת הביטחון ב-29 באפריל 1991.[18] החלטה 690 גם יצרה את הבסיס להקמת משלחת האומות המאוחדות למשאל העם בסהרה המערבית (MINURSO).[7]

הפוליסריו קיווה שתוכנית הפשרה תביא ל"תוצאה דומה להסכמי אוויאן".[19] משאל העם היה אמור להתקיים ב-1992, אך מעולם לא יצא לפועל, מכיוון ששני הצדדים לא הסכימו בסוגיית בעלי זכות ההצבעה.[20] האו"ם דיווח כי התוכנית הפכה ל"משחק סכום אפס" שבו כל צד הרגיש כי ניצחון הוא הכרחי והפסד יגרור נזקים גדולים.[21]

חלק מהבעיה ברישום הבוחרים היה היעדר הסכמה בין פוליסריו ומרוקו לגבי מי יכול לטעון למוצא אתני מהסהרה ולמי יש לאפשר להצביע במשאל העם.[1] מרוקו נקטה בגישה מרחיבה של הקריטריונים לזכאות כך שתכלול גם "אנשים בעלי זיקה מוטלת בספק לסהרה המערבית",[22] וכן "השפיעה בצורה לא נאותה על מנהיגי שבטים סהראווים בשטחי סהרה המערבית שבשליטת מרוקו".[22] לטענת פוליסריו מרוקו ראתה קבוצות שבטיות כזכאיות על אף שלא הייתה להן זיקה לסהרה המערבית. האו"ם שלח 373 שומרי שלום לאזור כדי לסייע באימות זהות המצביעים בסהרה המערבית,[23] ובמקביל המלך חסן העביר 37,000 בני אדם ממרוקו לסהרה המערבית כדי שיוכלו להירשם כמצביעים, דבר ש"העלה את חמתם של אנשי הפוליסריו וזעזע את שומרי השלום".[23] פוליסריו תמכו בהגבלת הבוחרים לאלה שנרשמו כתושבי סהרה המערבית במפקד האוכלוסין הספרדי שנערך ב-1974, מכיוו שהאמינו כי כך תתקבל במשאל החלטה על עצמאות.

במהלך רישום הבוחרים נתקלו אנשי האו"ם בקשיים משני הצדדים - ממשלת מרוקו אסרה על תושבי הסהרה המערבית ליצור קשר עם זרים מצד אחד, ופוליסריו הפסיקו את שיתוף הפעולה מצידם בשל ספקות ביושרה של MINURSO מצד שני.[13] התהליך הגיע למבוי סתום ב-1995, ולאחר הערכה מחודשת של המצב בידי מועצת הביטחון של האו"ם הנחה מזכ"ל האו"ם כי כוחות שמירת השלום יצאו מחבל הארץ, ותהליך רישום הבוחרים יושעה. הניסיון האחרון להתניע את התהליך נעשה ב-1996 על ידי השליח המיוחד בפועל של מזכ"ל האו"ם לאזור, אריק ג'נסן, אך ללא הצלחה.

בשנת 1997, מזכיר המדינה לשעבר של ארצות הברית, ג'יימס בייקר, מונה כשליח האו"ם על ידי מזכ"ל האו"ם החדש, קופי אנאן.[13] בייקר בחן את ההצעות הקודמות שהועלו ונועץ עם הצדדים המעורבים.[13] ביחד עם צ'סטר א' קרוקר וג'ון בולטון, הוא ניהל שיחות פרטיות עם פוליסריו ומרוקו, עם אלג'יריה ומאוריטניה כמשקיפות.[13] בסופו של דבר, השיחות, שעסקו ב"סוגיות הפליטים, צמצום כוחותיה של מרוקו, שבויי מלחמה ושבויים פוליטיים", לצד הסכמה על ההתנהלות ברישום הבוחרים, הובילו להסכם יוסטון. רישום הבוחרים החל שוב ב-3 בדצמבר 1997, ומשאל העם היה אמור להתקיים עד 1998. עם זאת, בשל סירובה של מרוקו לקבל את תוצאות המפקד, והסבירות הנמוכה שתקבל תוצאות משאל עם על סמך הבוחרים שהוצעו, השעה מזכ"ל האו"ם את תוכנית הפשרה.[24]

המלך חסן הלך לעולמו ב-1999 ובמקומו עלה לשלטון מוחמד השישי, ש"חזר בתוקף על תביעתה של מרוקו לאזור". באותה שנה עלה לשלטון באלג'יריה עבד אל-עזיז בותפליקה, שתמך בעצמאותה של סהרה המערבית.

לאחר תוכנית הפשרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השליח המיוחד של מזכ"ל האו"ם ג'יימס בייקר ניסה להציע פתרונות נוספים במסגרת תוכנית בייקר הראשונה ב-2001, שהתקבלה על ידי מרוקו אך נדחתה על ידי אלג'יריה וחזית פוליסריו. ב-2003 תוכנית בייקר השנייה נדחתה על ידי מרוקו אך התקבלה על ידי אלג'יריה וחזית פוליסריו. ביוני 2004 התפטר בייקר מתפקידו כשליח האו"ם לסהרה המערבית.[25]

בשנת 2006 הציגה מרוקו תוכנית לאוטונומיה של העם הסהראווי תחת שלטון מרוקאי, אך גם תוכנית זו נדחתה.[8]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Samir Bennis-Morocco World News, Western Sahara: Why the Referendum Has Been Impossible Since Day One, https://www.moroccoworldnews.com/ (באנגלית)
  2. ^ 1 2 'Morocco Knows They're Going To Lose', International Business Times, ‏2015-10-08 (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ The General Assembly, Resolution 2983 (XXVII) Question of Spanish Sahara, UN
  4. ^ International Court of Justice, Summary of the Advisory Opinion of 16 October 1975
  5. ^ Why the Western Sahara Matters, American Enterprise Institute - AEI (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ Jacob Mundy, "Seized of the Matter": The UN and the Western Sahara Dispute, Mediterranean Quarterly 15, 2004, עמ' 130–148
  7. ^ 1 2 3 Background, MINURSO, ‏2016-10-26 (באנגלית)
  8. ^ 1 2 3 4 Stanley Meisler, Failure Feared for W. Sahara Truce : United Nations: A little-known peacekeeping operation is in trouble at a moment of concern about cost of such programs., Los Angeles Times, ‏1992-03-07 (באנגלית אמריקאית)
  9. ^ 1 2 Western Sahara, archive.globalpolicy.org
  10. ^ John Damis, The Western Sahara Conflict: Myths and Realities, Middle East Journal 37, 1983, עמ' 169–179
  11. ^ Kim Murphy, Moroccan Throne Appears at Stake in a Historic Western Sahara Vote : North Africa: A 16-year war has been waged over control of the region., Los Angeles Times, ‏1991-11-09 (באנגלית אמריקאית)
  12. ^ Africa Should Slap Sanctions on Morocco, archive.globalpolicy.org
  13. ^ 1 2 3 4 5 Anna Theofilopoulou, The United Nations and Western Sahara: A Never-ending Affair
  14. ^ Keeping It Secret: The United Nations Operation In The Western Sahara, Human Rights Watch
  15. ^ Toby Shelley, Endgame in the Western Sahara: What Future for Africa's Last Colony, Zed Books, 2004-08, ISBN 978-1-84277-341-3. (באנגלית)
  16. ^ UNDOCS, Resolution 658 of 27 June 1990, documents-dds-ny.un.org
  17. ^ Ceasefire Monitoring, MINURSO, ‏2016-11-03 (באנגלית)
  18. ^ UNDOCS, Resolution 690 of 29 April 1991, daccess-ods.un.org
  19. ^ Bruce Maddy-Weitzman, Conflict and Conflict Management in the Western Sahara: Is the Endgame near?, Middle East Journal 45, 1991, עמ' 594–607
  20. ^ David Seddon, Western Sahara Referendum Sabotaged, Review of African Political Economy, 1992, עמ' 101–104
  21. ^ Amanda Ufheil-Somers, Behind the Baker Plan for Western Sahara, MERIP, ‏2003-08-01 (באנגלית אמריקאית)
  22. ^ 1 2 "Keeping It Secret: The United Nations Operation in the Western Sahara". Human Rights Watch. 7 (7). באוקטובר 1995. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ 1 2 Meisler, Stanley (7 במרץ 1992). "Failure Feared for W. Sahara Truce : United Nations: A little-known peacekeeping operation is in trouble at a moment of concern about cost of such programs". Los Angeles Times. נבדק ב-20 באוקטובר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ Miguel, C. Ruiz (2005). "El largo camino jurídico y político hacia el Plan Baker II. ¿Estación de término?". Anuario Mexicano de Derecho Internacional. 5: 461.
  25. ^ Theofilopoulou, Anna (28 במרץ 2016). "Ban's Misstep in Western Sahara". Foreign Policy in Focus. נבדק ב-17 באוקטובר 2016. {{cite news}}: (עזרה)