תוכנית ל'אנפן (באנגלית: L'Enfant Plan)[1] עבור העיר וושינגטון די. סי. היא תוכנית בניין עיר שפותחה בשנת 1791 על ידי מייג'ור פייר שארל ל'אנפן לבקשת ג'ורג' וושינגטון, הנשיא הראשון של ארצות הברית.[2] היא נחשבת כנקודת ציון בתכנון עירוני והיוותה השראה לתוכניות לבירות עולמיות אחרות כמו ברזיליה, ניו דלהי וקנברה. בארצות הברית, התוכניות לדטרויט, אינדיאנפוליס וסקרמנטו קיבלו השראה מהתוכנית לוושינגטון די. סי.
ל'אנפן היה אמן ומהנדס צרפתי ששירת בצבא הקונטיננטלי במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית.[3] ב-1789 התנהלו דיונים בנוגע לעיר בירה פדרלית חדשה עבור ארצות הברית, ול'אנפן כתב לנשיא וושינגטון בבקשה להורות על תכנון העיר. עם זאת, כל החלטה על הבירה הוקפאה עד יולי 1790 כאשר הקונגרס העביר את חוק המגורים.[4] החקיקה קבעה כי הבירה החדשה צריכה להיות ממוקמת על נהר הפוטומק, במיקום כלשהו בין יובלו המזרחי (אנקוסטיה) ונחל קונוקוצ'אג ליד האגרסטאון, מרילנד. חוק המגורים נתן סמכות לנשיא וושינגטון למנות שלושה נציבים שיפקחו על הסקר של המחוז הפדרלי ויספקו מבני ציבור שיתאימו לצרכיה של הממשלה הפדרלית בשנת 1800.[5][6]
ב-1791 מינה וושינגטון את ל'אנפן לתכנן את העיר הפדרלית החדשה, בפיקוחם של שלושה נציבים אותם מינה וושינגטון קודם לכן לפקח על התכנון והפיתוח של השטח שהפך למחוז קולומביה. במחוז החדש נכללו עיירות נמל הנהר ג'ורג'טאון (לשעבר במחוז מונטגומרי, מרילנד) ואלכסנדריה, וירג'יניה.[2]
תומאס ג'פרסון, ששימש כמזכיר המדינה של וושינגטון, עבד עם וושינגטון בתכנון הכולל של בירת האומה. ג'פרסון שלח לל'אנפן מכתב המתאר את משימתו - להכין שרטוט של אתרים מתאימים לעיר הפדרלית ולמבני הציבור. לג'פרסון היו רעיונות צנועים לבירה. עם זאת, ל'אנפן ראה במשימה גרנדיוזיות רבה יותר, מתוך אמונה שהוא גם מתכנן גם את תוכנית בניין העיר וגם חלק מהבניינים בה".[7] הוא גם שאב השראה מעבודתו של אנדרה לה נוטר, התוכנית של דומניקו פונטנה לרומא והתוכנית הלא ממומשת של כריסטופר רן ללונדון.
ל'אנפן הגיע לג'ורג'טאון ב-9 במרץ 1791, והחל את עבודתו ב-Suter's Fountain Inn. וושינגטון הגיע ב-28 במרץ כדי להיפגש עם ל'אנפן והנציבים למשך כמה ימים.[8] ב-22 ביוני הציג ל'אנפן את תוכניתו הראשונה לעיר הפדרלית בפני הנשיא.[9][10] ב-19 באוגוסט הוא צירף תוכנית חדשה למכתב ששלח לנשיא[9][10]. וושינגטון שמר עותק של אחת מהתוכניות של ל'אנפן, הראתה אותה לקונגרס, ולאחר מכן נתן אותה לשלושת הנציבים.[11]
בנובמבר 1791, ארגן ל'אנפן חכירה של מחצבות באי וויגינטון ובדרום מזרח לאורך אקוויה קריק, כדי לספק אבן חול להקמת בית הקונגרס. עם זאת, מזגו והתעקשותו שתכנון העיר שלו יתממש כמכלול הביאו אותו לעימות עם הנציבים, שרצו להפנות את התקציבים המוגבלים לבניית מבנים פדרליים[דרושה הבהרה], והם זכו לתמיכתו של ג'פרסון בעניין. בסופו של דבר, פיטר אותו וושינגטון בגלל חוסר צייתנות.
תוכנית העיר של ל'אנפן צוינה ככזו ה"מיועדת למושב הקבע של ממשלת ארצות הברית..." הקיפה אזור התחום על ידי נהר הפוטומק, הענף המזרחי, בסיס המתלול של קו הנפילה של חוף הים האטלנטי, וכן Rock Creek (המכונה בתוכנית Pine Creek). תוכניתו קבעה מיקומים לשני בניינים, "בית הקונגרס" (הקפיטול) ו"בית הנשיא" (הידוע לאחר בנייתו מחדש וצביעה מחדש של קירות האבן שלו בשנים 1815–1817, כבית הלבן).
בתוכנית נקבע כי רוב הרחובות ייבנו בתבנית שתי וערב. כדי ליצור את הרשת, חלק מהרחובות (שנקראו מאוחר יותר על פי אותיות האלף-בית) תוכננו בכיוון מזרח-מערב, בעוד שאחרים (על פי מספרים) תוכננו בכיוון צפון-דרום. שדרות גדולות אלכסוניות רחבות יותר, שנקראו מאוחר יותר על שם מדינות האיחוד, חצו את הרשת של צפון–דרום–מזרח/מערב.[12][13][14] "השדרות הגדולות" הללו הצטלבו עם הרחובות הצפון–דרום ומזרח–מערב במעגלים וכיכרות מלבניות שלימים יכבדו אמריקאים בולטים ויספקו שטח פתוח.[12]
התוכנית של ל'אנפן קבעה בנוסף מערכת של תעלות (שנועדה מאוחר יותר כתעלת העיר וושינגטון) שתעבור את בית הקונגרס ואת בית הנשיא. ענף אחד של התעלה ישפך לנהר הפוטומק מדרום לבית הנשיא בשפך נחל טיבר, שיתועל ויושר. הענף השני של התעלה יתעל את ג'יימס קריק ויתחלק ויתרוקן לענף המזרחי בשתי נקודות נפרדות ליד מפגש הענף המזרחי עם נהר הפוטומק.[12][15][14] קנה המידה והמורכבות של התעלות בתוכנית 1791-92 ותיקוניה העלו את חשיבותן של התעלות בעיצוב הגדול של העיר, עם מבנים חשובים הממוקמים לאורך גדותיה - הפנתיאון הלאומי המוצע, כיכר המשפט, מתחם שוק/בורסה, בנק לאומי ותיאטרון, כמו גם מתחם כנסייה מפואר.[16]
{{cite journal}}
: (עזרה)
Published by the Library of Congress in 1991 with support from the National Geographic Society, the U.S. Geological Survey, and the National Park Service.In Repository of the Library of Congress Geography and Map Division, Washington, D.C.
{{cite web}}
: (עזרה){{cite web}}
: (עזרה)
{{cite journal}}
: (עזרה)