תות יין צ'יליאני

קריאת טבלת מיוןתות יין צ'יליאני
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: צמחים וסקולריים
סדרה: חמציצאים
משפחה: אלאוקרפאקיים
סוג: תות יין
מין: תות יין צ'יליאני
שם מדעי
Aristotelia chilensis
‏Stuntz, 1914
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תות יין צ'יליאני (שם מדעי: Aristotelia chilensis; מוכר גם כמאקי או כאוכמנית צ'יליאנית), הוא מין של עץ בסוג תות יין שבמשפחת האלאוקרפאקיים (Elaeocarpaceae) המצוי ביערות הגשם הממוזגים באמריקה הדרומית. המין מאכלס בעיקר את צ'ילה (במיוחד ביערות ואלדיביה) ובאזורים הסמוכים בדרום ארגנטינה, והובא גם לספרד ובריטניה. הוא גדל באזורים הרריים של רכס החוף והרי האנדים בגבהים של 2,000-500 מטר מעל פני הים, אך גם בסמוך לחופים. אף על פי שהמין מטופח בדלילות על ידי האדם, בטבע נעשה בו שימוש רב על ידי הילידים הדרום אמריקנים המייצאים אותו למדינות אחרות, והפרי ידוע בסגולות הרפואיות שלו.

מורפולוגיה וביולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תות היין הצ'יליאני הוא עץ-שיח קטן-בינוני המגיע לגובה של 3 מטר ולקוטר של 5 מטר ונחשב לעץ ירוק-עד. הענפים הם רבים, דקים וגמישים. העלים הירוקים הם עגולים, רחבים ודמויי דיסקית, והם מתקפלים מעט בצדדים כלפי מעלה. יש להם קצוות משוננים המזכירים מסור, והדבר בא לידי ביטוי במיוחד בקצה הארוך והחד של העלה. הגבעולים והפטוטרות של העלה בצבע אדמדם בורדו.

תות היין פורח מנובמבר עד ינואר. הפרחים הם לבנים וקטנים, והם מניבים פירות אכילים קטנים לקראת סוף הקיץ. הפירות שצבעם ארגמן עד סגול או שחור הם בקוטר של 4–6 מילימטר, ומכילים 4–8 זרעים. עץ בגיל שבע שנים מייצר עד 10 ק"ג של פירות יער בשנה. לתותים של העץ יש טעם דומה לאוכמניות, והם מוכרים בשם הספרדי המקומי שלהם - מאקי.

תות היין רגיש למדי לכפור אך סובלני לחשיפה ימית. בית הגידול האופטימלי עבור תות היין הוא אדמה סחוטה היטב עם חשיפה מלאה לקרני השמש, יחד עם צמרות עצים סביבו המספקות הגנה מרוחות קרות הגורמות ליבוש העץ. עקב חשיבות קרני השמש, העץ גדל בעיקר ברמות או במדרונות הרריים הפונים צפונה. כמות המשקעים המינימלית לקיום העץ באזורי בצורת היא עד 800 מילימטר לשנה, והעץ נוכח במיוחד באזורים גשומים עם כמות משקעים גבוהה. הוא לא מסוגל לגדות במקומות שבהם תקופות יובש עולות על חודש.

בשימוש האדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפירות של תות היין הצ'יליאני היו נאכלים במשך מאות שנים על ידי האינדיאנים בדרום אמריקה - המפוצ'ה. קלוד גיי ציין בשנת 1844 בספרו "אטלס ההיסטוריה והפוליטיקה של צ'ילה" שהילידים השתמשו במאקי להכין צ'יצה - נוזל שלכאורה העניק ללוחמים סיבולת יוצאת דופן בטרם היציאה לקרב. משערים גם שהמפוצ'ה השתמשו במשך דורות רבים בגבעולים בפירות וביין המופק מהם לרפואה; מהעלים למשל, הכינו חליטה להקל על כאבי גרון, שלשול ובעיות במערכת העיכול וכן כרטייה לעין או להלבשה כתחבושת על פצעים מזוהמים או נגד הצטלקות (ראו גם בהמשך). גם כיום התותים של פרי זה נאכלים כמות שהם או מיובשים, ומשתמשים בהם כתוספי מזון תזונתיים, בעיקר כצבע מאכל. נעשה שימוש בתותים גם ליצור ריבה, מיץ, ומרכיב במזון מעובד או משקאות.

הפירות
העלים

האזור העיקרי בטבע שבו צומח תות היין הצ'יליאני הוא ביערות הממוזגים של צ'ילה. ניתן לציין במיוחד את מחוזות אייסן וקוקימבו שבהם תות היין מכסה שטח של 170,000 דונם. אף על פי שתשואת הפירות הממוצעת לשנה היא 220 ק"ג לכל דונם, התשואה המוערכת של אלפי הדונמים במחוזות הנזכרים היא רק כ-90 טון לשנה עקב הקושי בגישה לאזורים גבוהים ומרחק ההובלה. תות היין הצ'יליאני ננטע בעיקר בגינות פרטיות, ולא ידוע על גידול בהיקף מסחרי; הסיבה לכך היא שרוב הפירות בשוק נאספים מהטבע מאחר שהם נפוצים מאוד - כך שאין עדיין צורך במטעים מסודרים.

התותים נאספים מדצמבר עד מרץ מדי שנה על ידי משפחות, בעיקר מילידי מפוצ'ה שאוספים את הפירות על מורדות הרי האנדים. המסיק כולל הצמדה של מספר ענפי העץ יחדיו וניעורם יחד עד שהתותים נופלים, ולאחר מכן מפרידים את הפירות מהעלים והפטוטרות. הפירות נמכרים בשווקים המקומיים בצ'ילה או מיוצאים למדינות אחרות. בארצות הברית, המחיר לקופסה של 100 גרם תותים הוא 1.50-0.65 דולר.

בניגוד לזרעים אחרים, זרעי תות היין נובטים ללא חשיפה לקור קודם לכן. באזורים שבהם נוכח הכפור, מומלץ לנטוע את תות היין באביב בחממה. ניתן לגדל אותם בתוך סירים הנמצאים בחממה במשך החורף הראשון של הצמח. לאחר החורף, ניתן לנטוע את העץ מחוץ לבית במיקום הסופי שלו. בחורף הראשון שהעץ בחוץ, נדרשת עדיין הגנה עליו מהכפור. על מנת להרבות את העץ, ניתן לחתוך ממנו ענפים באורך של 15–30 ס"מ ולשתול אותם בתוך סירים. לאחר שהענפים משרישים ניתן לנטוע אותם בחוץ בתחילת האביב.

סגולות רפואיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירות היער של תות היין הצ'יליאני עשירים מאוד באנתוציאנינים, שהם פיגמנטים סגולים עם פעילות נוגדת חמצון גבוהה מאוד. הפירות מכילים רמות גבוהות של אנתוציאנינים הקרויים Delphinidin ונמצאים גם אצל הסיגל, הדורבנית וענבים, אך תרכובות אלו נמצאות אצל תות היין ברמות גבוהות באופן חריג. תות היין עוקף במדד זה אפילו את דקל האסאי, כשרמות נוגד החמצון של תות היין גבוהות משל האסאי פי 7. מחקר אחד מצא שנוגדי החמצון נמצאים אפילו על העלים של תות היין - מה שמסביר את השימוש בהם על ידי האינדיאנים לרפואה. האנתוציאנינים הספציפיים לעיל מפגינים פעילות אנטי דלקתית חזקה, כך שהם מסייעים להפחית את הסיכון להתרחשות דלקות של מחלות ניווניות. פיגמנטים אלו גם מעכבים את הצמיחה של תאים סרטניים במעי הגס.

התרכובת של הפרי אשר כוללת נוגדי חמצון, מונעת גם את החמצון של הכולסטרול בדם אשר מהווה גורם בהתפתחות מחלות לב וכלי דם (כולל התקף לב, שבץ וטרשת עורקים). צריכה יומית קבועה של פירות או מיץ של תות היין אם כן, תשפיע לטובה על בריאות הגוף. בנוסף, צריכה של הפירות או המיץ גורמת לעלייה משמעותית באינסולין בגוף, ולמעשה מדובר בצמח היעיל ביותר מבחינה זו. המשמעות לכך היא שצריכה של הפרי או המיץ לאחר ארוחה עוזרת לדכא את רמת הסוכר בדם ובכך מונעת היווצרות תאי שומן חדשים. כתוצאה מכך, הפרי יכול לשמש כגורם מועיל באיזון משקל הגוף.

לא ידוע על תופעות לוואי בצריכת הפרי.

השפעה אקולוגית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירות היער של תות היין הצ'יליאני הם מזון מועדף על ציפורים בסוף הקיץ, והם חלק מתזונת הפודו הדרומי. בעלי החיים שניזונים מהפירות גורמים בעקיפין להפצת הזרעים של העץ המופרשים בצואה או מושלכים על האדמה. כריתת יערות הגשם הממוזגים בצ'ילה מובילה להפחתת אוכלוסיית בעלי החיים ביער, אשר בתורה משפיעה לרעה גם על טווח התפוצה העץ.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תות יין צ'יליאני בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.