תיירות בלבנון
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה. | |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
תעשיית התיירות בלבנון היא מרכיב חשוב ומרכזי בכלכלה של מדינת לבנון מבחינה היסטורית, ומהווה מקור הכנסה עיקרי למדינה.
מאפייני תיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלבנון ישנם ריבוי של אלמנטים בעלי פוטנציאל תיירותי גבוה. במדינה ישנם אתרים מתקופת האבן, ערי מדינות פיניקיות, מקדשים רומיים, טירות צלבניות, מסגדים ממלוכיים, חמאמים עות'מאניים, ועוד.
ציוני הדרך ההיסטוריים והאתרים הארכאולוגיים הרבים של המדינה משקפים אלפי שנות היסטוריה עולמית. ללבנון יש היסטוריה ארוכת שנים של תיירות תרבותית המביאה להתעניינות מבחוץ בתרבות הלבנונית. התעניינות זו התעוררה במיוחד בעקבות ביקוריהם של מזרחנים, חוקרים ומשוררים אירופיים רבים, במיוחד אלפונס דה למרטין, ארנסט רנן וויקטור גרן. לפני מלחמת האזרחים בלבנון, לבנון נחשבה ל"שווייץ של המזרח התיכון", וביירות בירת לבנון כונתה "פריז של המזרח התיכון".[1][2][3]
כיום מתבצעת השקעה פרטית משמעותית במודרניזציה והרחבת מגזר התיירות, כגון בבתי מלון המשרתים מטיילים בינלאומיים. קזינו דו ליבן, אשר היווה היסטורית יעד תיירותי מרכזי, נפתח מחדש בשנת 1996. אתר הסקי הגדול במדינה הורחב ועבר מודרניזציה. תעשיית התיירות בלבנון נשענת גם על המספר הרב של לבנונים המתגוררים בחו"ל, שחוזרים בקביעות ללבנון בעונת הקיץ.
מוקדי עניין תיירותיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעלבכ
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת הפיניקים, בעלבכ היה כפר קטן. שרידים קטנים מהמבנים הפיניקים של העיר, שנקראה מאוחר יותר הליופוליס תחת השלטון ההלניסטי ונבנתה מחדש בהרחבה על ידי הרומאים. לאחר הגעתם של הרומאים לפיניקיה בשנת 64 לפנה"ס, העיר הפכה למקדש מפורסם (של האלים יופיטר, ונוס ומרקוריוס) והיא הוצבה במהלך תקופה של מאתיים שנה על ידי סדרה של מקדשים ענקיים.[4][5] כיום ניתן להיכנס לאתר דרך הפרופילה הרומית הגדולה וללכת דרך שתי חצרות העמודים הגדולות כדי להגיע למקדשים הגדולים של המתחם:
- מקדש יופיטר - היה המקדש הרומי הגדול ביותר שנבנה אי פעם. כיום, רק שישה מתוך 54 העמודים הקורינתיים המקוריים נותרו עומדים. גובה כל עמוד הוא 22 מטר וקוטרו 2 מטר.
- מקדש בכחוס - הוא המקדש הרומי השמור ביותר במזרח התיכון. למרות שהוא קטן יותר ממקדש יופיטר, מקדש בכחוס עדיין גדול יותר מהפרתנון באתונה. חנוכתו ומטרתו של מקדש זה, ויחסו לשאר מכלול המקדש, נותרו בגדר תעלומה.
- מקדש ונוס - הוא מבנה קטן יותר, בעל כיפה, המופרד מדרום מזרח למתחם. במהלך התקופה הביזנטית, המקדש הוסב לכנסייה לכבוד ברברה הקדושה.
- מקדש מרקוריוס - רק חלק מגרם המדרגות ממקדש מרקוריוס עדיין ניתן לראות על גבעת שייח' עבדאללה, במרחק קצר מאתר המקדש הראשי.[6]
בעלבכ הוכר כאתר מורשת עולמית בשנת 1984.[7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Moussawi, Ghassan (2013). "Queering Beirut, the 'Paris of the Middle East': fractal Orientalism and essentialized masculinities in contemporary gay travelogues". Gender, Place & Culture (באנגלית). 20 (7): 858–875. doi:10.1080/0966369X.2012.753586. ISSN 0966-369X. S2CID 144168846.
- ^ Abramian, Jackie (4 באוגוסט 2021). "A Year After The Blast, Paris Of The Middle East, Lebanon, Is An Economic, Political And Social Wreck". Forbes (באנגלית). נבדק ב-2022-01-11.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Totten, Michael J. (2013). "Can Beirut Be Paris Again?". City Journal (באנגלית). נבדק ב-2022-01-11.
- ^ "International Council on Monuments and Sites" (PDF) (הודעה לעיתונות). Unesco press. במאי 1984. נבדק ב-2008-06-09.
{{cite press release}}: (עזרה) - ^ "Places in Lebanon - Baalbak". נבדק ב-2008-06-09.
- ^ "Baalbek: Roman City of the Sun". אורכב מ-המקור ב-2008-04-11. נבדק ב-2008-06-09.
- ^ "Baalbek - UNESCO World Heritage Center". Unesco. נבדק ב-2008-06-08.