תל צף הוא אתר ארכאולוגי פרהיסטורי הממוקם בעמק הירדן, ליד טירת צבי. שטח האתר כ-50 דונם והוא ממוקם על גבעה נמוכה טבעית הבולטת מעט מפני השטח ועל השדה המקיף אותה. חלקו העליון של רצף השכבות באתר (שעוביין המרבי קרוב לשלושה מטרים) מתוארך לפרק הזמן שבין 7,200 ל-6,700 שנים לפני זמננו. פרק זמן זה משויך לתקופת המעבר שבין התקופה הנאוליתית הקרמית/הכלקוליתית הקדומה ובין הופעת יישובי התקופה הכלקוליתית המאוחרת לפני כ-6,500 שנים.
בשנת 2013 פתח צוות בינלאומי בראשות פרופסור דני רוזנברג, ראש החוג לארכאולוגיה וראש המעבדה לחקר כלי אבן עתיקים במכון זינמן לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה, וד"ר פלוריאן קלימשה מהמחלקה לחקר אירואסיה של המכון הגרמני לארכאולוגיה בברלין פרויקט רב-תחומי בתל צף, הכולל חוקרים מאוניברסיטאות ומכוני מחקר בארץ וברחבי העולם. הפרויקט מתמקד בחפירה ברזולוציה גבוהה של האתר ואיסוף וניתוח ממצאים אורגניים שונים (זרעים, פירות, פולן, פיטוליתים, חלקי עץ וכן עצמות בעלי חיים הכוללות יונקים, מכרסמים קטנים, דגים וציפורים) שהשתמרו בכמויות גדולות באתר, על מנת לשחזר את הארגון החברתי והכלכלי בו ואת הרקע הסביבתי למעבר לחברות מורכבות במזרח הקדום.
הפרויקט מניב גם ממצאים אחרים ובהם עדויות לתעשיית חרוזים מחומרים שונים, כלי אבן וצור. כמו כן נמצאו מספר צלמיות וחותמות, ואלפי זרעים וחומרים אורגניים אחרים. בעונת החפירה של 2016 נמצאו באחד הריבועים מאות חרצני זיתים המהווים חידוש, משום שעד כה נמצאו רק חרצני זיתים בודדים באתר.
האתר התגלה על ידי נחמיה צורי כחלק מסקר אזורי בעמק בית שאן בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 וזוהה בשם "Tel el-Sufauh". שנים מאוחר יותר, במהלך הקמת גדר המערכת נחשפו ממצאים ארכאולוגיים, הכוללים כלי חרס מעוטרים. בעקבות הפעילות הזו, בוצעה חפירת בדיקה באתר בסוף שנות ה-70 ובשנת 1980 על ידי פרופסור רם גופנא, שחפר באתר מטעם המכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב ומחלקת העתיקות של מדינת ישראל (לימים רשות העתיקות). כ-100 מטרים רבועים נחפרו. גופנא זיהה באתר שני שלבים של התיישבות, כאשר הקדומה זוהתה בשני ריבועים כהתיישבות מתקופת הנאוליתית הקרמית, והמאוחרת והיותר משמעותית, זוהתה על ידו לתקופה הכלקוליתית הקדומה. זו בעלת ארכיטקטורה של לבני בוץ, עם ממצאים שכללו כלי צור, חרס, אבן ועוד. עיטור מוקפד עם דגמי משולשים ומעוינים מרושתים שחורים על רקע לבן זכה לכינוי "עיטור תל צף", עיטור ייחודי הנמצא במעט מאוד אתרים פרט לזה.
בין השנים 2004–2007 נחפר האתר על ידי משלחת מהאוניברסיטה העברית בראשותו של פרופסור יוסי גרפינקל. בחפירות אלה נחפרו מספר שטחים, שהעיקרי שבהם נקרא "אזור C", וכלל גם את השטח שנבדק על ידי גופנא. באזור נוסף ("אזור B") נחפרו באר מים ושטח פעילות הנמצא ליד פתחה. בתוך הבאר נמצאו ממצאים רבים, ובכללם מספר כלי חרס ייחודיים. אזור C הוא השטח הנרחב ביותר שנחפר באתר, וזוהו בו מספר שכבות יישוב. גרפינקל מזהה בו מספר בתי חצר הבנויים מלבני בוץ, כאשר ממגורות רבות בנויות לבני בוץ נמצאו בחצרות המבנים, וכן בורות צלייה ותנורים. מבנה הנקרא "מבנה 1" הוא השמור והגדול ביותר מבין המבנים שנמצאו. מבנהו מלבני, והוא בעל פתח לכיוון מערב, המוקף בבורות צלייה וממגורות, וכן נמצאו בו ממצאים רבים - חלקם ייחודיים.
מספרן הרב של הממגורות והגדלים השונים שלהן מצביעים על קנה מידה גדול של אגירה שלא היה ידוע עד כה. הקשר בין הממגורות למבנה הראשי של בתי החצר מעורר שאלות רבות, שעליהן הפרויקט המחודש בתל צף ינסה לענות. שש קבורות נמצאו בתל צף, מתוכן ארבע מהתקופה הכלקוליתית התיכונה (שתיים זוהו כשייכות לפעילות מאוחרת באתר). ארבע הקבורות כוללות שני ילדים ושני בוגרים, כולם בהקשר לממגורות. באחת הקבורות נמצאה אישה, עם מחרוזת בעלת 1668 חרוזים העשויים מקליפות ביצת יען שהונחה על האגן שלה. מעל הקבורה הונח מרצע נחושת, המהווה את ממצא המתכת הקדום ביותר במזרח התיכון. אנליזות שפורסמו בתחילת העשור השני של המאה ה-21 הציעו שבהסתמך על הרכב הנחושת מקורו של המרצע כנראה מאזור הקווקז. בנוסף נמצאו באתר גם עשרות בולות (טביעות סימני חותם) וכן מספר חותמות, המצביעות כנראה על קיום של מערכת אדמיניסטרטיבית לניהול וארגון התוצרת החקלאית. בין הממצאים הנוספים עשנם מספר חרסים שזוהו כשייכים לתרבות עובייד, וכן פריטי אובסידיאן.