קישורים ומאגרי מידע | |
---|---|
MeSH | D038642 |
סיווגים | |
ICD-10 | Y07.9, T74.1 |
תסמונת התינוק המנוער (באנגלית: Abusive head trauma, או shaken baby syndrome) היא פגיעת ראש בילד, שנגרמת על ידי מישהו אחר.[1] הסימפטומים עשויים להיות מובהקים ברמות שונות. לרוב אין סימני טראומה, שניתן להבחין בהם. סיבוכים של תסמונת זו עשויים להיות התקפים (אפיליפטיים), אובדן ראייה, שיתוק מוחין (באנגלית: "Cerebral palsy") ובעיות קוגניטיביות.[2]
הגורם עשוי להיות קבלת מכה חזקה או ניעור חזק.[1] לרוב מתרחשים מקרים כאלו כאשר המטפל בתינוק נהיה מתוסכל מהבכי של התינוק.[3] האבחנה אינה פשוטה משום שהסימפטומים אינם ספציפיים. בדיקת CT של הראש מומלצת לרוב אם קיים חשש לתסמונת זו. תסמונת התינוק המנוער היא סוג של התעללות בילדים.[4]
המונח "תסמונת התינוק המנוער" אינו מספיק רחב כי בעצם מדובר בפגיעת ראש מכוונת, לא בתאונה, אבל בלי להשליך על המכניזם שבה נפצע התינוק ונפגע. יש לכן להתייחס לשני גורמים נוספים נסיבתיים בראיות שיש להוסיף ולהתחשב בהם: (1) שהפציעות נגרמות באופן חוזר ונשנה על ידי מישהו אחד שמטפל בתינוק אך אין לכך עדים; (2) שאין התאמה בין ההיסטוריה של הפציעה כפי שסופרה לבין חומרת הפציעות. [5]
הדרכת הורים טריים נראית יעילה בהפחתת היארעות התסמונת. תסמונת זו מוערכת להתרחש בין 3–4 ל-10,000 תינוקות בשנה. התסמונת נפוצה יותר בתינוקות בני פחות מחמש. הסיכוי למוות הוא כ־25%.[3] האבחנה עלולה להביא להשלכות משפטיות עבור ההורים.[4]
פציעות אופייניות כוללות דימומים מרשתית העין, שברים מרובים של עצמות ארוכות, ודימום תת-קשתי (סוג של דימום מוחי).[6] סימנים אלו הפכו עם השנים למזוהים כסימני התעללות בילדים. גורמים רפואיים חושדים מיד בניעור התינוק כסיבה להופעת סימנים ופציעות אלו.[7] דימומים מרשתית העין מתרחשים בכ־85% מהמקרים. ישנו סוג מסוים של דימום מהרשתית שמעיד לרוב על מצב התסמונת המנוער.[8] שברים בעמוד השדרה, עצמות ארוכות וצלעות גם עלולים להיות מזוהים עם תסמונת זו.[9][10] לאחר הטראומה ניתן להבחין לרוב אצל התינוק בחוסר סבלנות, שינויים בדפוסי האכילה, תשישות, התקפים, מרפסים מתוחים (החלק הרך בראשו של התינוק), ממדי ראש גדולים מהרגיל, נשימה לא תקינה ואישונים מורחבים.
מטפלים שנמצאים במצוקה כלשהי או לחץ נפשי מסיבות שונות עלולים לנהוג באימפולסיביות ובאלימות כלפי התינוק. מוערך שבין 33-40% מהמקרים בהם מאובחנת תסמונת זו, הם מקרים בהם התרחשה התעללות בתינוק שגרמה לפציעה כבר קודם לכן. למשל, במקרים רבים נמצא דימום מוחי כראייה לכך.[11]
תופעות הנגרמות כתוצאה מתסמונת זו הן פציעה אקסונלית דיפוזית (אנ'), היפוקסיה ובצקת המוח.[12] נפיחות במוח כתוצאה מבצקת למשל, עלולה ליצור לחץ גולגולתי ולפגוע ברקמות מוח עדינות. ניעור טראומתי של התינוק מתרחש כאשר ראשו של התינוק מטולטל קדימה ואחורה. ב-1971, עלתה תאוריה לפיה ניעור תינוק עלולה לגרום להופעת דימום מוחי, בהיעדר סימנים נראים של פציעה של הגולגולת. ב-1972 הועלתה השערה נוספת לפיה ניעור התינוק עלול לגרום גם לדימומים ברשתית. עם זאת ב-1987 פורסם מחקר שסתר את התאוריות הללו בטענה שהכוח המופעל על התינוק אינו מספיק חזק על מנת לגרום לנזקים אלו.[13]
קיימת הסכמה רחבה על כך שניעור התינוק הוא מסוכן ועלול להיות קטלני.[14][15] עם זאת, הדעות חלוקות בנוגע לכמות הכוח הנדרשת על מנת ליצור נזק מוחי האופייני לתסמונת זו. על פי ניתוח ביו-מכני שפורסם ב-2005 ניעור חזק של התינוק עלול להביא פציעתו ואפילו למותו, זאת מפני שהאזור הצווארי של עמוד השדרה ייפצע באופן חמור. פציעה כזו עלולה להתרחש גם ברמות מאוד נמוכות של מהירות ותאוצה של הניעור.[16]
האבחנה עלולה להיות קשה משום שהסימפטומים עלולים להיות לא ספציפיים.[1] סריקת CT של הראש מומלצת לרוב אם קיים חשש לתסמונת זו.
תסמונת התינוק המנוער הייתה מזוהה בעבר עם נוכחותם של שלושה סימפטומים: דימום תת-קשיתי (סוג של דימום מוחי), דימום רשתית העין ובצקת המוח או אנצפלופתיה (באנגלית: Encephalopathy). שלישייה זו שימשה באופן שנוי במחלוקת לזיהוי התעללות בתינוק כתוצאה מניעור אלים.
התערבות של אחיות או גורמים מוסמכים לצורך הגברת המודעות לתסמונת התינוק המנוער היא חיונית. ניתן להקנות להורים החדשים כלים להתמודדות עם בכי של התינוק הן מבחינת כיצד להרגיעו והן מבחינת התמודדות נפשית של ההורה. ייתכן כי החלת צעדים אלו תביא להפחתה בשיעורי הופעת התסמונת.[17]
בשנת 2015 הוקם בישראל המיזם "בידיים שלך" למניעת טלטול תינוקות. המיזם הוא איחוד של שתי תוכניות בתחום מניעת טלטול תינוקות - "טלטולא", תוכנית למניעת טלטול תינוקות מיסודה של המועצה לשלום הילד ו-"Purple", תוכנית הסברה בנושא בכי של תינוקות ומניעת טלטול תינוקות המופעלת על ידי מכון חרוב וקרן שוסטרמן.[18]
הטיפול כולל מעקב אחר הלחץ התוך-גולגולתי, ניקוז נוזל עודף מחדרי המוח וניקוז קרישי דם במקרה של דימום מוחי.[12]
הפרוגנוזה תלויה במידת החומרה ועשויה להשתנות מהחלמה מלאה, עד לנכות חמורה ואף מוות.[12] שליש מהלוקים בתסמונת נפטרים, שליש שורדים עם פגיעות מוחיות קשות ושליש בלבד שורדים ללא פגיעה משמעותית. הלקויות הנפוצות ביותר כתוצאה מתסמונת זו הן: לקויות למידה, התקפים, לקות בדיבור, הידרוצפלוס (באנגלית: Hydricephalus), שיתוק מוחין ולקויות ראייה.
ילדים קטנים נמצאים בסיכון גבוה במיוחד ללקות בתסמונת. התסמונת מתרחשת לרוב בילדים מתחת לגיל שנתיים אבל עשויה להתרחש בילדים עד גיל 5.[11]
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.