תעלת התברואה והספינות של שיקגו
 | |
| תעלת התברואה והספינות של שיקגו | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
תעלת מים  |
| מיקום |
מחוז קוק |
| מדינה |
ארצות הברית |
| בעלים | מחוז הטיוב והמים של מטרופולין שיקגו |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1900 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1900 |
| מידות | |
| אורך |
28 מיל |
| קואורדינטות | 41°42′18″N 87°56′02″W / 41.7050314°N 87.9339469°W |
 | |
| מפה של נהר שיקגו ותעלת התברואה והספינות | |
  | |
תעלת התברואה והספינות של שיקגו Chicago Sanitary and Ship Canal, הידועה היסטורית בשם תעלת הניקוז של שיקגו, היא מערכת תעלות באורך 28 מייל (45 ק"מ) המחברת את נהר שיקגו לנהר דה פליינס. התעלה מביאה להטיית הכיוון של הקטע הראשי והקטע הדרומי של נהר שיקגו, שבעבר זרם אל ימת מישיגן וכיום הוא זורם כעת מימת מישיגן לכיוון נהר אילינוי. תעלת קאל-סאג' (Calumet-Saganashkee) משמשת למטרה דומה עבור נהר קאלומת (Calumet) ומעט דרומית משם היא מתחברת לתעלת שיקגו קרוב למחצית הדרך שלה אל נהר דה פליינס. השניים מספקים את הניווט היחיד לספינות בין נתיב המים הגדול של האגמים הגדולים לעבר נהר המיסיסיפי.
הרקע לבנייתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התעלה נבנתה כחלק מתוכנית לטיפול בשפכי העיר שיקגו. בטרם פתיחתה בשנת 1900, שפכים מהעיר שיקגו הוזרמו לתוך נהר שיקגו ודרכו זרמו אל אגם מישיגן. האגם אשר היווה מקור עיקרי לאספקת מי השתייה של העיר (ומשמש ככזה עד היום), כך שנוצר חשש שמי השפכים יביאו להתפרצות מחלות קשות. מכיוון שמערכות הביוב כבר זרמו לנהר, התקבלה ההחלטה להפוך את זרימת הנהר, ובכך להזרים את מי השפכים לכיוון היבשה ובדרך כך להביא לטיהורם בטרם הזרמתם לנהר דה פליינס.
מטרה נוספת בבניית התעלה, הייתה לספק חלופה מודרנית במקום תעלת אילינוי ומישיגן הרדודה והצרה (I&M), אשר חיברה מאז 1848 את אגם מישיגן עם נהר המיסיסיפי והביאה לפריחתה של שיקגו עצומת תעבורה מרכזית. כחלק מבניית התעלה החדשה, נבנה התוואי כולו כדי לאפשר ספינות גדולות בהרבה כדי לנווט בה. רוחבו 202 רגל (62 מ') ועומקו 24 רגל (7.3 מ'), יותר מפי שלושה ממידותיה של תעלת אילינוי ומישיגן הוותיקה, אשר עם פתיחת התעלה החדשה, הפכה לנתיב משני בלבד ואף נסגרה לחלוטין עם יצירת נתיב המים אילינוי בשנת 1933.
בניית תעלת שיקגו הביאה להכשרה אינטנסיבית ומעשית למהנדסים שבנו מאוחר יותר את תעלת פנמה. התעלה מתוחזקת על ידי מחוז הטיוב המים של מטרופולין שיקגו. בשנת 1999. התעלה נרשמה ברשימה הלאומית של מקומות היסטוריים ב-20 בדצמבר 2011.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| בקרת זהויות |
|
|---|