![]() | |||||||
עשרים וארבע תקופות החמה | |||||||
מדינה | סין | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
![]() | |||||||
|
מועדי חמה (באנגלית: Solar Terms, בסינית: 节气) הן 24 התקופות לפיהן מחולק לוח השנה הסיני. שיטת חישוב זו של ימי השנה נהגתה בין המאה ה-3 לפנה"ס לבין המאה ה-1 לפנה"ס, על מנת לסייע לחקלאים לתכנן היטב את עבודת האדמה. בדומה ללוח השנה העברי, חלוקת השנה למועדי חמה עדיין רווחת בסין, אך לוח השנה הגרגוריאני החליפהּ בתקשורת וביום יום.
הציוויליזציה הסינית פיתחה והשתמשה בשתי מערכות מקבילות של לוח שנה אשר משלבות בין לוח שנה ירחי, המבוסס על פי מחזוריות מסלול הירח סביב כדור הארץ, ובין לוח שנה שמשי, המבוסס על מחזוריות פרק הזמן שבו כדור הארץ מקיף את השמש, בשילוב עם סיבוב כדור הארץ סביב צירו. לוח השנה הסיני המסורתי אשר החל בשנת 2697 לפנה"ס, הוא לונארי (ירחי) בבסיסו, והוא מחלק את השנה ל-12 חודשים ולכ-354 ימים. כל חודש מתחיל כאשר הירח חסר לחלוטין (ראש חודש עברי, לשם השוואה, מתחיל עם הולדתו של הירח) ואורכו נע בין 29 ל-30 ימים. כדי להתאים בין השנה הירחית בת כ-354 הימים לשנה השמשית בת כ-365 ימים, בדומה ללוח השנה העברי, שבע פעמים בכל תשע עשרה שנים מעברים את השנה על ידי הוספת חודש נוסף[1].
מאז שחר ההיסטוריה, אורח החיים בסין היה של חברה חקלאית. הסינים הקדמונים הזדקקו ללוח שנה שיספק להם את המידע לפיו ידעו מתי מגיע הזמן לזרוע ולנטוע, ומתי חל זמן האסיף והקציר. האסטרונומים של סין הקדומה ערכו תצפיות אמפיריות רבות במהלכן עקבו אחר מחזוריות תנועת השמש, אשר קובעת למעשה את מחזור השנה החקלאית, והקשר בינה לבין תופעות אקלימיות, והצליחו לבסוף ליצור לוח שנה ירחי-שמשי פשוט ומדויק, אשר נתן מענה לצרכיהם של מגדלי התבואה. השם שניתן ללוח שנה זה הוא "לוח שנה חקלאי" (Nongli, בסינית 农历).
החלוקה ל-24 תקופות השמש מתבססת על המבנה האליפטי של מסלול ההקפה של כדור הארץ סביב השמש תקופות החמה – אופן החישוב במהלך תקופת המדינות הלוחמות (22-255 לפנה"ס) נערכה חלוקה נוספת בלוח השנה, הפעם ל-24 חלקים, הנקראים "תקופות חמה" (Jieqi, בסינית 节气). תקופות החמה האלה מבטאות את החשיפה של כדור הארץ לקרינת השמש בזוויות שונות. חלוקה זו מבוססת על המבנה האליפטי של מסלול ההקפה של כדור הארץ סביב השמש. כל אחת מהתקופות אורכת כשבועיים (15.2 ימים), וכולן יחד ממלאות שנה שמשית אחת. מטרת החלוקה הייתה לספק לאיכרים הבנה מעמיקה יותר של השתנות עונות השנה והכוונה רבה יותר בעת תכנון פעילותם החקלאית. ה"צמתים" המרכזיים בחלוקה זו הם ימי המפנה וימי השוויון. לפי לוח השנה הסיני, יום היפוך החורף, היום הקצר ביותר בשנה, חל ב-22 בדצמבר, ויום היפוך הקיץ, היום הארוך ביותר בשנה חל ב-21 ביוני. ימי השוויון של האביב והסתיו, בהם היום והלילה שווים באורכם, חלים בתאריכים 20 במרץ ו-23 בספטמבר בהתאמה. בין צמתים מרכזיים אלה נקבעו הימים בהם מתחילה רשמית כל אחת מארבע העונות (Sili, בסינית 四立). בהקבלה ללוח השנה האזרחי, יום תחילת האביב (Lichun, בסינית立春), שהוא גם למעשה היום הראשון בשנה הסינית ומציין את תחילתה של התקופה הראשונה מבין 24 תקופות החמה, חל ב-4 בפברואר; יום תחילת הקיץ (Lixia, בסינית 立夏) ב-5 במאי; יום תחילת הסתיו (Liqiu, בסינית 立秋) ב-7 באוגוסט; ויום תחילת החורף (Lidong, בסינית 立冬) ב-7 בנובמבר. כל אחת מעונות השנה נחלקת לתת-תקופות שונות: