אזור גאוגרפי | ארץ ישראל |
---|---|
תקופה | חז"ל |
טווח תאריכים | המאה השנייה לפני הספירה – המאה הראשונה לפני הספירה |
תקופה קודמת | אנשי כנסת הגדולה |
תקופה הבאה | תנאים |
על פי המסורת היהודית, תקופת הזוגות נמשכה כמאתיים שנה בימי הבית השני (המאה ה-2 לפנה"ס והמאה ה-1 לפנה"ס, ג'תק"ע - ג'תש"ע בערך), ובה ההנהגה הרוחנית של עם ישראל הורכבה מזוג חכמים שכיהנו במשותף כראשי הדור: אחד כנשיא, ומשנהו כאב בית הדין של הסנהדרין. במהלך התקופה כיהנו בתפקיד חמישה זוגות של תנאים בחמישה דורות עוקבים. הזוגות מכונים בספרות חז"ל בתואר "אבות העולם"[1].
על אף שהזוגות נחשבים לתנאים, קיים בידול ביניהם ובין התנאים שמימי הלל ושמאי ואילך - חכמי המשנה.
התפקיד של אב בית הדין של הסנהדרין קדם לתקופת הזוגות. מינוי חכם לתפקיד נשיא היה חדש, והחל בתקופת הזוגות. בימי הדור הראשון לזוגות הצליחו מתיוונים להשתלט על משרת הכהן הגדול. לכהן הגדול היו תפקידים לצורכי פנים ולצורכי חוץ. החכמים מינו מקרבם נשיא נאמן לתורה, שיהווה חלופה לתפקידי הכהן הגדול.
עם עזיבתה של הסנהדרין את לשכת הגזית, 40 שנה לפני חורבן הבית[2], ירד מעמדו של אב בית הדין. מכאן ואילך עמד הנשיא בלבד בראש חכמי התורה, חדל סדר זוגות והחלה תקופת התנאים.
רשימת הזוגות מופיעה במשנה, מסכת אבות, פרק א', ברשימת ראשי החכמים שבתקופת בית שני:
החכם המנוי ראשון בכל זוג כיהן כנשיא הסנהדרין, והשני כאב בית דין של הסנהדרין[3].
על פי רש"י[4], הזוגות נחלקו במחלוקת הראשונה בתולדות ההלכה: המחלוקת על הסמיכה ביום טוב[5]. מחלוקת זו לא הוכרעה במשך כמה דורות, כאשר בכל דור נחלקו ביניהם הנשיא ואב בית הדין של אותו דור. יש אומרים שלנשיא או לאב בית דין יש "זכות וטו" על ההצבעה, ומכיוון שנחלקו בה הנשיאים עם אבות בתי הדין - לא הושגה הכרעה[6].