תקרית לטיסיה
 | ||||||||||||||
| הצבא הקולומביאני מבצע תמרון. | ||||||||||||||
| תאריכים | 1 בספטמבר 1932 – 24 במאי 1933 (266 ימים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | קולומביה. | |||||||||||||
| תוצאה | הסכם שלום בתיווך חבר הלאומים. | |||||||||||||
| ||||||||||||||
תקרית לטיסיה (Leticia), המכונה גם מלחמת קולומביה-פרו, התרחשה בין ה-1 בספטמבר 1932 ל-24 במאי 1933, בין קולומביה ופרו על שטח ביער האמזונס. הסכסוך הסתיים בהסכם בין קולומביה לפרו על חלוקת השטח.
חשיבות לטיסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף שמדובר באזור מיוער, לקולומביה יש בו ערך אסטרטגי כיוון שהוא נקודת היציאה היחידה שלה לאמזונאס, וכיוצא מזה לדרום האוקיינוס האטלנטי. במהלך המאה ה-19 בנו הפרואנים את נמל לטיסיה, אך זה הועבר ב-1922 לקולומביה במסגרת הסכם.
השתלטות אזרחית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסכסוך היה תוצאה של חוסר סיפוק מהסכם סלומון-לוזאנו והטלת מכסים כבדים על סוכר. המלחמה החלה בהתקוממות פנימית בפרו, והשתלטות אזרחית על העיר איקיטוס בצפון המדינה. בתחילת האירועים ממשלת פרו ניסתה להכחיש קשר להשתלטות, אך עקב דעת הקהל החליטה לתמוך בפעולה, כך שב-1 בספטמבר 1932 שלח הנשיא לואיס מיגל סנצ'ז שתי יחידות של הצבא הפרואני ללטיסיה וטרפסה, שתי התיישבויות הממוקמות באזור האמזונס דרומית לקולומביה של אותם ימים. פעולות אלו זכו להתעלמות מסוימת מצד ממשלת קולומביה באותו זמן.
פטריוטיות קולומביאנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]רק ב-17 בספטמבר של אותה שנה החליטה הממשלה הקולומביאנית להתייחס לאירועים. הצבא הפרואני שכבר היה ממוקם מצד שתי הגדות של נהר פוטומיו מנע מאוניות מסחר קולומביאניות מעבר ללטיסיה, וגרם להתעוררות פטריוטית בקולומביה וקריאות להילחם באויב הפרואני.
ב-19 בספטמבר דיווח העיתון אל-טיימפו על כך שקיבל מעל 10,000 מכתבים הקוראים למלחמה והחזרת השליטה בלטיסיה. באותו יום צעדו אלפי סטודנטים קולומביאניים ברחובות בוגוטה כשהם קוראים קריאות נגד פרו ובעד התנגדות.
עוינות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנשיא סנצ'ז האמין שלקולומביה לא הייתה היכולת להגן על עצמה בשל מחסור בדרכים, בחיל-ים ראוי, ובשל נוכחות צבאית דלה באזור האמזונס. רק בדצמבר 1932 הגיע הגנרל אלפרדו וסקז קובו לנהר האמזון עם צי של אוניות אירופאיות ישנות. רק בתוך 90 יום הצליחה קולומביה לארגן תגובה צבאית הולמת לפלישה הפרואנית.
המתקפה הראשונה של קולומביה כוונה נגד העיר טרפקה, אך זו נכבשה ללא קרב כיוון שהפרואנים לא הציבו בה כוחות. יום לפני כן, ב-14 בפברואר 1933, ניסה חיל האוויר הפרואני להפציץ את הצי הקולומביאני, אך המטוסים החמיצו את המטרות. מכיוון שפרו סבלה מאירועים פנימיים בלימה, ומהתנקשות בנשיא המדינה, השתנה המצב כך שהנשיא החדש ציווה על החיילים הפרואניים לעזוב את לטיסיה.
פרוטוקול ריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]באותו יום ניתק נשיא קולומביה, אנריקה אוליה, לחלוטין את היחסים עם פרו וציווה על התקפת לטיסיה. ב-30 באפריל 1933 נורה נשיא פרו סנצ'ז, ומחליפו, אוסקר בנאוידס, נפגש עם ראש המפלגה הקולומביאנית הליברלית, אלפונסו לופז פומרחו, כדי להגיע איתו להסכם שימסור את לטיסיה לידי חבר הלאומים. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה בה חיילים ענדו את סמל חבר הלאומים ותיפקדו ככוח שמירת שלום בינלאומי.
קולומביה ופרו נפגשו בריו דה ז'ניירו כדי לחתום על הסכם שלום. בפרוטוקול ריו, פרו ציינה כי "אנו מבכים את האירועים שהתרחשו בספטמבר 1932. ספציפית אלו שפגעו ביחסינו עם קולומביה." הסכם סלומון-לוזאנו נחתם מחדש.
