תרבות החירשים

תרבות החירשים

תרבות החירשים היא תת-תרבות המהווה מכלול של אורח חיים, תפיסת עולם, התנסויות ומנהגים שהתגבשו בקרב קהילות חירשים על ידי שימוש בשפת הסימנים כדרך תקשורת בתקופה נתונה.

כ-6.1% מאוכלוסיית העולם לוקה בשמיעה במידה המפריעה להתנהלות היום-יומית^[1]. כ-0.1% מאוכלוסיית העולם הם חירשים הבקיאים בשפת סימנים^[2]. קהילת החירשים כוללת אנשים שומעים, חירשים וכבדי שמיעה בתנאי שהם דוברי שפת סימנים ובוחרים מרצונים להיכלל בקהילה. תרבות החירשים צמחה בתוך הקהילה.

בקהילת החירשים וכבדי השמיעה, חירשות נחשבת "חוויה אנושית" שונה ולא לקות או נכות.^[3] בגלל השפה המשותפת, התפתחה אצלם תת-תרבות. חירשים וכבדי שמיעה ובני משפחותיהם המסמנים רואים בקהילה החירשת קהילה דומה לקבוצות אתניות עם שפה מאחדת משלה.^[4] כדי להישאר כקהילה ולחלוק את התרבות יש צורך בשפה אחת,^[5][6] כפי שנכתב בסיפור מגדל בבל.^[7] אנשים אחרים, שומעים וחירשים, אינם רואים סתירה בין היות החירשות לקות לבין קיום התרבות.

באנגלית, מקובל להבדיל בין התופעה הפיזיולוגית (deaf) ובין התופעה התרבותית בעזרת השימוש באות D גדולה במילה 'Deaf', הן בדיבור והן בכתיבה^{[דרושה הבהרה]}.

זהות האדם החירש

הגישה החברתית הכללית

ילדים חירשים לומדים לדבר

קיימת חברה אחת שהיא חברת השומעים, ויש לשאוף לשילוב מוצלח של אנשים חירשים וכבדי שמיעה בחברת הרוב ובתרבותה. זאת על ידי הדגשת התקשורת האוראלית – שימת דגש על שיפור הדיבור והשפה. חירשות היא לקות, והמצב האידיאלי עבור אדם לקוי שמיעה הוא להשתלב בצורה מלאה בחברה השומעת.^[8] זוהי גם הגישה הרפואית.

גישת תרבות החירשים

ילדים לומדים לסמן

קיימות שתי חברות: חברת השומעים וחברת החירשים. גישה זו רואה בחירשים קבוצת מיעוט עם תרבות ושפה משלה שהיא שפת הסימנים. זהות 'חירשת' מייחדת את האנשים החירשים בחברות שונות, כמיעוט עם תרבות ושפה משלו, שהיא שפת הסימנים.^[9]

גישת ביניים

אנשים חירשים אינם חלק מקבוצה תרבותית נפרדת, אלא קבוצת אזרחים המתחברים זה לזה בשל צרכים תקשורתיים משותפים, החווים חוויות משותפות ויש להם העדפות משותפות. כלומר, ההפרדה בין אנשים חירשים ואנשים שומעים היא בשל מכשולים תקשורתיים. זוהי גישה שמקורה בארצות הברית, שם יש יותר אנשים שומעים הבקיאים בשפת הסימנים האמריקאית (ASL) ושם יותר מקובלת מעורבות חברתית בכל תחומי החיים בין אנשים חירשים ושומעים מכירים בחשיבותה של שפת הסימנים. בקהילות יותר מסוגרות בתרבות החירשים המבכרות את הגישה השנייה, ידיעה של שפת הסימנים היא תנאי הכרחי אך אינו מספיק לקבלת אדם שומע לקהילה החירשת.

מאפיינים תרבותיים של קהילות החירשים

קהילת החירשים היא קבוצת מיעוט בעלת אפיונים תרבותיים. מעֶבֶר לחוויות ייחודיות לאנשים עם מוגבלות מסוימת, ומעֶבֶר לַשוני שגורמת מוגבלות מסוימת לצורת התפיסה של האדם עם המוגבלות, לחירשים יש שפות משלהם, מוסדות חינוך (אנ') משלהם, שהם הרבה פעמים פנימייתיים, כולל מכללות ואוניברסיטה של חירשים, מועדונים חברתיים, אירועי תרבות ובידור משלהם, ואמצעי תקשורת משלהם (טלכתב ושירות ממסר טלפוני). הבדלים אלה בין החירשים לבין החברה הכללית מחייבים גם שוני בחוויות קולקטיביות ובערכים. קבוצה אחרת של אנשים עם מוגבלות המתקרבת למצב כזה, היא קבוצת האוטיסטים בתפקוד גבוה. גם בקהילת האוטיסטים בתפקוד גבוה יש אנשים הטוענים שהאוטיזם יוצר תרבות ואינו ראוי להגדרה כלקות. עם זאת, אצל אנשים עם לקות שמיעה המתאם הפוך - אנשים עם ירידה קלה בשמיעה וללא קרובי משפחה חברי קהילה בדרך כלל לא יחושו הזדהות עם חירשים ולא יראו את עצמם כחלק מתרבות או קהילה סביב חירשות. מכיוון שהם לעיתים קרובות לא לומדים שפת סימנים, קהילות תרבות החירשים גם לא יחשיבו אותם לחלק מהן ולא יתנגדו להגדרתם כ"לקויי שמיעה".

סוגיות תרבותיות

הסתגרות

קהילות של תרבות חירשים אינן מקבלות באופן אוטומטי כל חירש קליני, ואינן פוסלות באופן אוטומטי כל אדם שומע. תרבות החירשים מגדירה חירש כמי שמזהה את עצמו כחבר בקהילת החירשים, וששאר חברי הקהילה מקבלים אותו ככזה. קהילה כזו יכולה לכלול אף אנשים שלמדו בבתי ספר של חירשים, כבדי שמיעה השולטים בשפת הסימנים ברמה של שפת אם, ילדים להורים חירשים (CODA) (אנ') ומתורגמנים.

כפי שהשתמרות שפות ותרבויות של בני מיעוטים אחרים הייתה תלויה בהמשך בידודם מהחברה הכללית, כך היה חשש לירידה בשפת הסימנים ולהיחלשותה של תרבות החירשים.

בתרבות החירשים, עזרים ופיתוחים המצמצמים את התקשורת בין חירשים ובפרט את השימוש בשפות סימנים, נחשבים לאיום על תרבות החירשים ומתנגדים להם:

1. החלפתו של הטלכתב ב-SMS (מסרון) שאיפשר לחירש לסמס לכל אדם ולא רק לחירשים, מכיוון שכתוצאה משימוש במסרונים, הצטמצמו הקשרים הבלתי-אמצעיים בין החירשים, עקב הירידה בתכיפות הפגישות בין חירשים. את התקשורת הבלתי-אמצעית בין החירשים החליפה תקשורת בכתב.
2. הדואר האלקטרוני שהוריד מחשיבותו של הטלפון והפחית את הסתגרותם של החירשים ואת התלות בקהילה.
3. כתוביות סמויות בשידורי טלוויזיה, שהפכו את הטלוויזיה הכללית לנגישה לחירשים.^[10]

מנגד, תרגום לשפת הסימנים בשידורי טלוויזיה נחשב רצוי, זאת אף על פי שאחוז גדול באופן ניכר של אנשים עם לקות שמיעה מסוגלים לקרוא כתוביות תמלול בשפה המדוברת מאשר אנשים הבקיאים בשפת הסימנים הנפוצה באותה תרבות. גם רשתות חברתיות המאפשרות העלאת סרטוני וידאו בשפת הסימנים נחשבות רצויות. גם עזרים לתקשורת בכתב מהבית שלא היו שימושיים לשומעים נחשבו רצויים ובודדו את החירשים כקהילה סגורה, אולם אלו הלכו ונעלמו משום שמרבית החירשים מעדיפים תקשורת נוחה עם שומעים וחירשים על פני שימור קהילה סגורה סביב שפת סימנים.

קהילות אחרות של אנשים עם חוויות ייחודיות, קשר תוך קהילתי, וקהילה ברמת ארגון גבוהה, כמו מוגבלים בניידות ועיוורים, אינם מנותקים מהחוויות של הציבור הכללי, ואינם יוצרים תודעה חברתית נפרדת.

שתל שבלולי/קוכליארי

ערך מורחב – שתל שבלולי

תיאור סכמטי של מרכיבי השתל השבלולי

שתל שבלולי / שתל קוכליארי הוא התקן אלקטרוני המושתל בניתוח^[11], ומאפשר לכבדי שמיעה וחירשים לשמוע. שתל השבלול קולט צלילים מהסביבה וממיר אותם לגירויים חשמליים של סיבי עצב השמיעה היכולים להתפרש נכונה במערכת השמיעה ולהביא לתפיסה שמיעתית. עבור ליקוי שמיעה מולד, יעילותו של השתל השבלולי רבה ביותר אצל פעוטות וילדים^[12].

השתל השבלולי הוא נושא טעון בקרב קהילות החירשים בישראל ובעולם^[13][14][15]. עם הופעתו הביעו אגודות החירשים בעולם, ובהן אגודת החירשים בישראל, התנגדות רבה לשימוש בו.^[16] לדעתם, האדם החירש הוא אדם שלם שאינו דורש תיקון. לפי טענה זו, לחירשים שפה ותרבות מפותחים, ומאחר שאינם פגומים, הם אינם זקוקים ל"תיקונים" על ידי החברה השומעת, אלא לקבלתם כשווים. ההנחה היא כי החירשות אינה נכות אלא תרבות, ועל כן זכותם לבחור עבור ילדיהם את ההשתייכות לתרבות ההורים החירשים. שיקול נוסף נעוץ בגיל המוקדם יחסית, בו מתבצע הניתוח. גיל המושתל אינו מאפשר לו לקבל ההחלטה בוגרת, מושכלת ונטולת לחצים בנוגע להשתלה. בנוסף טוענים המתנגדים כי המגבלות הרבות על המושתל (לדוגמה, האיסור להרטיב את השתל, או הטיפולים השיקומיים והתרגולים הרבים והממושכים הנדרשים), פוגעות באיכות חייו, וסביר שללא ההשתלה היו נחסכות ממנו.

מינוחים

בתרבות החירשים, המונח "לקות שמיעה" פוגעני עבור כבדי שמיעה המתקשרים בשפת סימנים,^[17] ובמקומו אומרים "ירידה בשמיעה".^[18][19][20] המונח מתייג קולקטיבית אנשים עם ירידות שונות בשמיעתם – כלקויי שמיעה, אינו מתייחס לזהותם התרבותית כחירשים ואינו אקטואלי בתרבות החירשים.^[20][19] אנשים בוגרים או מבוגרים שהתפתחה אצלם ירידה בשמיעה ולא לומדים לסמן, מוכנים להגדיר את מצבם "לקות שמיעה". תרבות החירשים מקבלת הגדרה זו שלהם על עצמם, אך איננה מקבלת שימוש גורף במונח לכלל חברי הקהילה.^[19]

המונח "כבדי שמיעה" משמש אנשים שהלקות היא חלק מזהותם ולרוב אינם רואים בה לקות כלל, בעוד שהמונח "לקוי שמיעה" משמש אנשים שחלה בשמיעתם ירידה אחרי שכבר גיבשו את זהותם בקרב החברה הכללית השומעת.^[19] המונח "חירש-אילם" נחשב פוגעני באופן גורף עבור חירשים שאינם מדברים ואינם אילמים.

קהילות החירשים בישראל

ערך מורחב – אגודת החירשים בישראל

ערך מורחב – שפת הסימנים הישראלית

ערך מורחב – שפת הסימנים של שבט א-סייד

ערך מורחב – שפת הסימנים של כפר קאסם

בשנות השלושים עלו ארצה מספר צעירים חירשים מגרמניה. הראשון היה משה במברגר, שעלה לארץ ישראל ב-1934. הוא חיפש להיות בחברת חירשים, וב-1935 כאשר העתיקה משפחתו את מקום מגוריה לירושלים הוא פנה לבית הספר לחירשים. המנהל, שהכירו מגרמניה, הפנה אותו לאריה צוקרמן, אדם חירש שהתגורר בירושלים. בביתו של צוקרמן פגש במברגר את יחזקאל סלע, אף הוא חירש, שהשתייך לקבוצת חירשים ירושלמית שהתפתחה בעיר בראשית המאה העשרים. כך נוצר גרעין ראשוני של קבוצת חירשים.

בפברואר 1944 נבחר הוועד הראשון לאגודה שבדרך, וב-3 ביוני 1944 הוקמה באופן רשמי אגודת החירשים, בהשתתפות 44 חברים. יושב ראש האגודה הראשון היה משה במברגר, והאגודה קיבלה את האישור של ממשלת המנדט הבריטי.

שפת הסימנים הישראלית משמשת כאמצעי התקשורת העיקרי של חברי אגודת החירשים, ובשל כך מועדפת תקשורת יותר פנים מול פנים ופחות אלקטרונית.

בישראל, בית הספר אורט כו"ח גאולה^[21] הכיר בתרבות החירשים כשבחר בביטוי "כו"ח" לכבדי שמיעה וחירשים, וקהילת החירשים בישראל אימצה ביטוי זה במקום הביטוי "לק"ש" (לקויי שמיעה). גם חטיבת ביניים גולדה מאיר מנס ציונה הכירה בתרבות החירשים, ומקיימת כיתות כו"ח בבית הספר.^[22]

במאה ה-21 מונה אגודת החירשים בישראל תשעה סניפים ומועדונים, כולל מועדון קלנסווה במגזר הערבי, וחברים בה כ-6,000 איש. מועדוני האגודה משמשים לחירשים מקום מפגש חברתי ומציעים מערך מגוון של חוגים ופעילויות.

פרשות ואנקדוטות

פרשה שעוררה דיון ציבורי בנושא עסקה בזוג לסביות חירשות בארצות הברית, שרצו להביא לעולם תינוק באמצעות הפריה חוץ-גופית. הן פנו לבנקי זרע בבקשה לקבל דגימת זרע של גבר חירש בתקווה לתינוק חירש, וגילו שכל בנקי הזרע מסננים תורמים עם מוגבלויות. לבסוף, הנשים השיגו תרומת זרע פרטית מבן דור חמישי של חירשים כדי לשפר את הסיכוי שהתינוק יהיה חירש.^[23][24]

ראו גם

• הקונגרס הבין-לאומי השני לחינוך חירשים
• המרכז הישראלי ללימודי חירשות
• אוניברסיטת גאלדט
• ריפוי החירש אילם

לקריאה נוספת

• Anna Mindess, Reading between the signs: intercultural communication for sign language interpreters, 2nd ed, Boston: Intercultural Press, 2006, ISBN 978-1-931930-26-0
• Carol Padden, Tom Humphries, Inside deaf culture, Cambridge, Mass: Harvard University Press, 2005, ISBN 978-0-674-01506-7
• Michael E. Skyer, Deaf Culture Shocks: An Introduction to Two Reviews of Sara Nović's True Biz (2022), American Annals of the Deaf 169, 2024-03, עמ' 91–94 doi: 10.1353/aad.2024.a931191
• Gloshanda Lawyer, Deaf Education and Deaf Culture: Lessons from Latin America, American Annals of the Deaf 162, 2018, עמ' 486–488 doi: 10.1353/aad.2018.0006

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תרבות החירשים בוויקישיתוף

• חגית גור, שוויון הזדמנויות ודיכוי – המקרה של החרשים, עיונים בחינוך, כרך 2 סדרה 2, הוצאת אוניברסיטת חיפה, 1997
• ננה בר, תשכחו מה שחשבתם על שפת הסימנים, באתר ynet, 26 באוקטובר 2016
• אלון הדר, סימנים שבלב, באתר "ידיעות אחרונות", 2 במאי 2017
• נטע אלכסנדר, ללא מילים: החירשים כובשים את הוליווד, באתר הארץ, 17 בינואר 2018

• Curlie - Health: Conditions and Diseases: Communicat­ion Disorders: Hearing: Deafness, curlie.org (באנגלית)
• Huck, The Anatomy of Prejudice: “Deafness is not a disability” (argumentum ad consequentiam), The Anatomy of Prejudice, ‏2006-05-22
• Communicating with People Who are Deaf or Hard of Hearing, Gallaudet University Press, 2015-06-30, עמ' 1–24

הערות שוליים

1. 79 Hearing Loss Statistics: How Many Deaf People In The U.S.?, Golden Steps ABA, ‏September 11, 2024 (באנגלית)
2. European Day of Languages > Facts > FAQs on sign language, European Day of Languages
3. Beyond Ableism and Audism: Achieving Human Rights for Deaf and Hard Of Hearing Citizens, H-Dirksen L. Bauman, Ph.D., Scott Simser, MBA, LL.B, Gael Hannan, The Canadian Hearing Society Barrier-Free Education Initiatives, July 2013
4. תסריט הסרט התיעודי Through Deaf Eyes‏ מ-2007
5. The Deaf Community and How You Can Get Involved, at Start ASL website
6. Emerging Sign Language, by Irit Meir, Department of Hebrew Language and Department of Communication Disorders, The University of Haifa; Wendy Sandler, Department of English Language and Literature, The University of Haifa; Carol Padden, Department of Communication, University of California, San Diego; Mark Aronoff, Department of Linguistics, Stony Brook University, Stony Brook, NY
7. E. Mara Green (Post-Doc), Building the tower of Babel: International Sign, linguistic commensuration, and moral orientation, Academia.edu website, Department of Anthropology, University of California, Berkeley, ‏10 באפריל 2014 (באנגלית)
8. Dr. Haggith Gor Ziv, Education of Deaf Children in Israel: a case of marginalization of a minority group, Journal for Critical Education Policy Studies, Vol. 13, Num. 1, June 2015
9. מירית אליהו, לינוי מזור, גל רוקניאן, הדרך שלנו – זהות ומעברים בחיי אדם חירש וכבד שמיעה, תל אביב:המכון לקידום החירש, תשס"ד-2003
10. הנחיות הרשות השנייה לקליטת כתוביות סמויות
11. Center for Devices and Radiological Health, Benefits and Risks of Cochlear Implants, FDA, 2023-08-18
12. שתל השבלול - שאלות ותשובות נפוצות, באתר מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל
13. Owen Wrigley, The Politics of Deafness, Gallaudet University Press, Washington, D.C. 1996. תקציר
14. מי בכלל צריך אוזן ביונית? על שתל השבלול, באתר רשת הפודקאסטים "עושים היסטוריה"
15. Cochlear Implants, The Deaf Culture, And Ethics
16. ורד פרכטר, הגיל: 10, גיל השמיעה: 8, באתר הארץ, 1 באפריל 2003
17. Deaf במקום Hearing Impaired, בעמוד הפייסבוק של We the Deaf People, ‏21 באוגוסט 2016
18. ירידה בשמיעה, שמיעה לקויה באתר אודיו מדיק
19. ראו התייחסות ל-Hearing impaired ב-Deaf Linx
20. שאלות ותשובות באתר האינטרנט של National Association of the Deaf
21. בית הספר אורט כו"ח גאולה
22. תיכון גולדה מאיר, טורניר כו"ח בגולדה, באתר סקולי(הקישור אינו פעיל)
23. David Teather, Lesbian couple have deaf baby by choice גרדיאן, 8 באפריל 2002
24. Couple 'choose' to have deaf baby, BBC,‏ 8 באפריל 2002