אל-קבו
 | |
| הגבעה עליה שכן הכפר, ושרידי הבתים | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז ירושלים |
| נפה | נפת ירושלים |
| שפה רשמית | ערבית |
| שטח | [1]3,806 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מבצע ההר |
| תאריך נטישה | 22 באוקטובר 1948 |
| יישובים יורשים | פארק בגין, מבוא ביתר |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 260 (1945) |
| קואורדינטות | 31°43′40″N 35°07′10″E / 31.72777778°N 35.11944444°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
אל-קבו (בערבית القبو, פירוש המילה הוא "המרתף") היה כפר ערבי בהרי ירושלים כ-8 קילומטרים צפונית מערבית לבית לחם, מערבית לכפר בתיר, בגובה 740 מטרים מעל פני הים. הכפר היה שייך לנפת ירושלים במחוז ירושלים (1945), שטחי אדמותיו היו 3,806 דונם ובשנת 1945 מנה 260 נפשות.[2] במלחמת העצמאות במהלך מבצע ההר ב-22 באוקטובר 1948 הכפר נכבש על ידי חטיבת הראל והתרוקן מתושביו.
היום שרידי הכפר נמצאים בפארק בגין ואזור מעיין הכפר הוא חניון לרכבים, בו נמצאים שולחנות וספסלים לבילוי בטבע והוא נקרא בשם עין קובי. אדמות הכפר משמשות את המושב מבוא ביתר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב היהודי הקדום קובי (ב' צרויה ורפויה) היה על הדרך מירושלים לביתר ומשם מערבה אל פלשת. מזהים את המקום עם היישוב העברי כַּבּוֹן שבנחלת יהודה המוזכר בספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק מ'. כאן שכן היישוב כַּבּוּ שהופיע ברשימות היישובים אותם כבש סנחריב מלך אשור בדרכו מלכיש לירושלים. שמו של המקום בתקופת המשנה היה קוֹבֵי, (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ה, עמוד א'). שרידי היישוב הקדום נמצאים בחורבת קוֹבִי, מצפון למעיין.
בחורבה שרידי מבנים, מערות קבורה ומתקנים חקלאיים חצובים בסלע מהתקופה הביזנטית. במקום נמצאו שרידים של כנסייה מהתקופה הצלבנית שכוסו בעפר כדי לשמור עליהם אך לא ניתן לראותם.
ויקטור גרן שביקר במקום במחצית השנייה של המאה ה-19, ציין את הכפר הקטן קאבו, את הבוסתנים והגנים ובהם עצי תאנה, לימון, תפוז וירקות. מעיין הכפר שימש לחקלאות שלחין מסורתית וקדומה שעדיין קיימת בכפרים כמו בתיר וואדי פוכין בהרי יהודה. הכפר נכבש על ידי חטיבת הראל במבצע אל ההר בשלהי מלחמת העצמאות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מידע על אתר אל-קבו, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ זהו השטח הכולל, מתוכו 5 דונמים היו שטחים ציבוריים
- ^ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
