אריך נוימן
 | |
| לידה |
23 בינואר 1905 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
5 בנובמבר 1960 (בגיל 55) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
גרמניה, ישראל |
| השכלה |
|
  | |
ד"ר אריך נוימן (בגרמנית: Erich Neumann; 23 בינואר 1905, ברלין – 5 בנובמבר 1960, תל אביב) היה פסיכולוג וסופר יהודי גרמני, ומאוחר יותר ישראלי, מתלמידיו המובהקים של קרל גוסטב יונג.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נוימן גדל בברלין כיהודי חילוני, אך הושפע מהחסידות, אולי כחלק מנטייתו למיסטיקה. כבר בגיל צעיר נמשך לרעיון הציונות ותחיית היהדות בפלסטינה.[1]
נוימן למד לימודי פילוסופיה באוניברסיטת ארלנגן-נירנברג וקיבל תואר דוקטור בשנת 1927 על עבודתו בנושא הפילוסוף יוהן ארנולד קאנה, שלמרות היותו נוצרי, הושפע מהמיסטיקה היהודית.[2] בשנת 1932, פורסם חלקית ספרו הראשון: Der Anfang (בגרמנית: ההתחלה) על צל (Nigredo) ואינדיבידואציה וכן עסק בכתיבת שירים ומאמרי פרשנות על ספריו של פרנץ קפקא, עוד בטרם זה התפרסם, וכן על נושאים תנ"כיים.[3]
נוימן שהעניין שלו בפסיכואנליזה גבר, החל ללמוד רפואה באוניברסיטת פרידריך וילהלם בברלין. בשנת 1933 עמד בבחינות הרישוי לרפואה אך לא עלה בידו להשיג התמחות ואת רישיון הרפואה עקב חוקי הגזע הנאצים[1]. עם זאת, בשנת 1958, אוניברסיטת המבורג העניקה לו בהעדרו, תואר דוקטור ברפואה לאחר שקיבלה את ספרו Die Ursprungsgeschichte des Bewussteins (בגרמנית: המקורות וההיסטוריה של התודעה) כתזה.[1]
נוימן פגש ביונג במהלך סמינר שהעביר בברלין בשנת 1933, וכך החל הקשר וההתכתבות הממושכת ביניהם עד למותו של נוימן.[4] ב-1934, קודם להגירתו לארץ ישראל, עבר בשווייץ, ושם למד ועבר אנליזה אצל קרל גוסטב יונג. בהמשך עלה לארץ ישראל יחד עם אשתו יוליה ופתח בתל אביב קליניקה פרטית לפסיכותרפיה.
במהלך מלחמת העולם השנייה, סבל נוימן מהנתק בינו לבין עמיתיו האירופאים והתמקד במחקר שהתבטא לאחר המלחמה בהרצאותיו באגודת אראנוס שבאסקונה שוויץ, הרצאות שהעביר שם שנה אחר שנה עד למותו ב-1960. הרצאות אלו פורסמו לאחר מכן בארבעה כרכים של מסות ע"י הוצאת הספרים של פרינסטון.[5]
במהלך השנים נוימן הרבה להרצות באירופה, במיוחד בציריך, שם הרצה במכון של יונג. הוא היה חבר באיגוד הבינלאומי לפסיכולוגיה אנליטית ונשיא הארגון הישראלי של פסיכולוגים אנליטיים.
נוימן נפטר ב-5 בנובמבר 1960 מסרטן הכליות ונקבר בבית העלמין קריית שאול.[6] חנה ארנדט, שנוימן היה במעגל חבריה מהיידלברג, אף ספדה לו בשיר:[7]
"מַה נִּשְׁאַר מִמְּךָ? / לֹא יוֹתֵר מִיָּד, / לֹא יוֹתֵר מֵאֶצְבְּעוֹתֶיךָ הַפְּרוּשׂוֹת בְּרַעַד, / נֶאֱחָזוֹת וְנִסְגָּרוֹת לְשָׁלוֹם. // לְחִיצָתְךָ הוֹתִירָה בְּיָדִי / עֲקֵבוֹת בַּל יִמָּחוּ, / עוֹדֶנִּי חָשָׁה בְּךָ / בְּעוֹד פִּיךָ וְעֵינֶיךָ כָּשְׁלוּ".
בשנת 2020, לציון תרומתו של נוימן לפסיכולוגיה היונגיאנית, החליף המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית את שמו למכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית ע"ש אריך נוימן.[8]
הגותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נוימן נחשב לבולט בתלמידיו של יונג, אף כי דרכו הפסיכולוגית הייתה גם בעלת מאפיינים עצמאיים. רבים ראו בו כמי שעתיד לרשת את יונג, אך נוימן נפטר כשנה לפני יונג.
תרומתו העיקרית הייתה בתחומי הפסיכולוגיה ההתפתחותית והפסיכולוגיה של המודעות. גישתו לאנליזה הייתה תאורטית ופילוסופית, בניגוד לאופי הקליני יותר שרווח באנגליה ובארצות הברית. נוימן טבע את מושג ה"צנטרוברטיות", סינתזה של מוחצנות ומופנמות. ידועה מאוד גם תרומתו לתאוריה של ההתפתחות הנשית, שאותה ניסח בפרסומים רבים, בעיקר בספרו הנודע ביותר, "האם הגדולה".
ציטוטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כפי שאפשר לראות במגוון של דוגמאות היסטוריות, כל צורה של קנאות (פנאטיות), כל דוֹגמה וכל סוג של חד צדדיות כפייתית, מודחת לבסוף בדיוק על ידי אותם יסודות שהיא עצמה דיכאה או שמהם היא עצמה התעלמה[9]
'האדם בכל שלבי התפתחותו הוא ברייה יוצרת' ['משבר והתחדשות', עמ' 53]
'יתברר בהדרגה בכל העולם שקניינם היקר ביותר של כל קבוצה ושל האנושות כולה הוא כוחו היוצר של היחיד, אשר בלי טיפוחו נידון כל מעמד שליט לפיגור' ['משבר והתחדשות', עמ' 58]
— משבר והתחדשות
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]כתביו בתרגום אנגלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אמנות והלא-מודע היצירתי; מאמריו של אריך נוימן, כרך 1 (מגרמנית: Ralph Manheim), הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 1971.
- אמור ופסיכה: על ההתפתחות הנפשית של היסוד הנשי (מגרמנית: Ralph Manheim), הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 1971.
- הפחד מהנשי וחיבורים נוספים על הפסיכולוגיה של הנשי (מגרמנית: Boris Matthews), הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 1994.
- המקורות וההיסטוריה של התודעה (מגרמנית: R. F. C. Hull), הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2014.
- האם הגדולה (מגרמנית: Ralph Manheim), הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2015.
- האדם היצירתי; מאמריו של אריך נוימן, כרך 2 (מגרמנית: Eugene Rolfe), הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2017.
- מקום היצירה; מאמריו של אריך נוימן, כרך 3 (מגרמנית: Eugene Rolfe, Jan van Heurck, Krishna Winston), הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2017.
כתביו בתרגום עברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פסיכולוגית המעמקים ומוסר חדש (מגרמנית: שמעון זנדבנק), שוקן, תשכ"ד.[10]
- משבר והתחדשות (מגרמנית: יונה שטרנברג), שוקן, תשכ"ו.
- על ההתפתחות הנפשית של היסוד הנשי (מגרמנית: מרים רון-בכר), ספרית פועלים, תשמ"א.
- האדם המיסטי (מגרמנית: יואב ספיר; עריכה מדעית: אבי באומן), רסלינג 2007.
- הילד: האישיות בשחר התפתחותה (תרגום: יעל טרייבר), חסינות, 2011.
- אדם ומשמעות: שלוש מסות (תרגום ועריכה מדעית: תמר קרון, דוד וילר), רסלינג 2013.
- מקורות התודעה היהודית (תרגום מגרמנית ועריכה מדעית: תמר קרון, דוד וילר), כרמל, 2022.
- הפחד מהנשי וחיבורים נוספים על הפסיכולוגיה של הנשי (תרגום: ד"ר יעל דיין-פרחי; עריכה מדעית: אסתי לי-דר), אדרא, 2023.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכה נוימן, 'היחסים בין קרל גוסטב יונג ואריך נוימן על פי ההתכתבות שביניהם, שיחות ב, 3 (1988), 157–172.
- יעל פרוינד-אברהם, ארכיטיפ הצל בהגותו של אריך נוימן, עבודת גמר (מ"א), אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ז 2006.
- Camille Paglia 'Erich Neumann: Theorist of the Great Mother'. Arion - a Journal of Humanities and The Classics, vol. 13, 2006
- יעל אברהם-פרוינד, 'יונגיאני על גדות הירקון', גלילאו: כתב עת למדע ולמחשבה, 113 (2008), 50–55.
- Henry Abramovitch ‘The Origins and History of a Creative Man: Celebrating 100 Years of the Birth of Erich Neumann.”’ Harvest: International Journal for Jungian Studies 52(2): 9-17. 2006.
- Henry Abramovitch & Marion Badrian. ‘Neve Ze’elim Children’s Home: A Unique Long-term Treatment Centre Inspired by the Teaching of Erich Neumann.’ Harvest: International Journal for Jungian Studies, 52 (2): 182-199. 2006. (מאמר על המרכז הטיפולי היונגיאני הישראלי נווה צאלים).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של אריך נוימן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- אריך נוימן – תמונתו וכתביו (בגרמנית)
- אביבה לורי, הנוימנים המופלאים, באתר הארץ, 28 בינואר 2005
- ג. יהודה, ספרים: פסיכולוגית-המעמקים ומוסר חדש, דבר, 17 בינואר 1964
- רות נצר, שיבתה של האם הגדולה, באתר הארץ, 11 בפברואר 2008
- רות נצר. על השמים ועל האדמה. על 'האדם המיסטי' של אריך נוימן. מוסף ספרים 'הארץ'. פברואר. 2008. מצוי גם באתר של רות נצר.
- רות נצר. נוימן - אדם ומשמעות - פורסם ב'שיחות'. כ"ח. מס.2. 2014. מצוי גם באתר של רות נצר.
עופר אדרת, מכתבים אבודים חושפים את צלה של הנפש הציונית, באתר הארץ, 12 באפריל 2015- פרופ' מיכה נוימן, לגדול בבית יונגיאני, יקינתון, 235 (ספטמבר 2009), 12-14 – מאמר מאת בנו של נוימן, באתר ארגון יוצאי מרכז אירופה
- אבי באומן, פרויד והמאצ'ואיזם הישראלי, יקינתון, 245 (2011), ח-י, באתר ארגון יוצאי מרכז אירופה
- יונתן שרייבר, אבו יזיד אל בסטאמי כאדם המיסטי בהגותו של אריך נוימן
- מתן חסידים, 80 שנה אחרי שנגנז, הספר שכתב גדול תלמידיו של יונג יוצא לאור בעברית, באתר מקור ראשון, 1 בדצמבר 2022
אריך נוימן, ברשת החברתית Goodreads- אריך נוימן, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 William McGuire, Neumann, Erich, www.encyclopedia.com
- ^ Camille Paglia, Erich Neumann:Theorist of the Great Mother, Arion - A Journal of Humanities and the Classics 13.3, 2006, עמ' 1-14, JSTOR 29737274
- ^ Gerhard Adler, On Erich Neumann, The Essays of Erich Neumann, Volume 2: Creative Man: Five Essays, Princeton University Press, 1979, עמ' xi–xvii, JSTOR j.ctt1m324bb.5
- ^ Erich Neumann, https://www.jungian-confrerie.com/
- ^ Works by Erich Neumann on JSTOR, www.jstor.org
- ^ אריך נוימן באתר GRAVEZ
- ^ גיא פרל, עץ נופל ביער – שירה | חלום שחלמה חנה ארנדט, המוסך גיליון 26, 2018
- ^ המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית ע"ש אריך נוימן, 10 דצמבר 2020
- ^ אריך נוימן, Depth Psychology and a New Ethic (פסיכולוגיית המעמקים ומוסר חדש)
- ^ ביקורת: ג. יהודה, פסיכולוגית־המעמקים ומוסר חדש, דבר, 17 בינואר 1964.