לידה |
29 בינואר 1817 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
---|---|
פטירה |
18 באוקטובר 1903 (בגיל 86) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
מקום קבורה | בית הקברות קנסאל גרין |
תקופת הפעילות | 1832–1903 (כ־71 שנים) |
בן או בת זוג | |
צאצאים | ולטר צ'ארלס הורסלי, ויקטור הורסלי |
ג'ון קלקוט הורסלי (באנגלית: John Callcott Horsley;29 בינואר 1817 – 18 באוקטובר 1903) היה צייר אקדמי אנגלי של סצנות ז'אנריות והיסטוריות, מאייר ומעצב את כרטיס חג המולד הראשון. הוא היה חבר בקולוניית קרנברוק.[1]
הורסלי נולד בלונדון, בנו של ויליאם הורסלי, המוזיקאי, ואחיינו של סר אוגוסטוס קלקוט. אחותו מרי אליזבת הורסלי נישאה למהנדס הבריטי המפורסם איזמברד קינגדום ברונל בשנת 1836. הורסלי הונחה על ידי ויליאם מולרידי ואוגוסטוס וול קלקוט ששלחו אותו בגיל שלוש עשרה ללמוד באקדמיה של ד"ר הנרי סאס שם פגש את דנטה גבריאל רוזטי, ג'ון אוורט מיליי וויליאם פאוול פרית'.[2] לאחר המכינה הורסלי למד ציור בבתי הספר המלכותיים של האקדמיה שם פגש את תומאס ובסטר. בשנת 1836 הציג את "גאוות הכפר" (גלריית ורנון) באקדמיה המלכותית.
הורסלי התחתן עם אלווירה וולטר בשנת 1846 איתה נולדו לו שלושה בנים: אדוארד (1848), פרנק (1849) והארי (1850). אלווירה נפטרה בשנת 1852 ואחריה נפטרו של אדוארד והארי בשנת 1854 ופרנק בשנת 1857 עקב סקרלטינה.
הורסלי התחתן בשנית עם רוזמונד האדן שהגיעה ממשפחה של מנתחים מכובדים – לאביה צ'ארלס האדן הייתה קליניקה ברחוב סלואן ואחיה פרנסיס סימור האדן היה מנתח וגם תחריטאי שהקים את החברה המלכותית לציירים וחרטים בשנת 1880. רוזמונד הולידה את ולטר (1855), יו (1856), ויקטור (1857), אמה (1858), פאני (1859), ג'רלד (1862) ורוזמונד (1864). ג'רלד כשגדל נהיה אדריכל, ולטר אמן שלמד גם בבתי הספר של האקדמיה, ויקטור היה מנתח. סר ויקטור הורסלי (נולד בשנת 1857), התפרסם כמנתח ונוירופתולוג, ותומך בולט במחקר ניסיוני. יו ואמה נפטרו מסקרלטינה.
לאחר חתונתו עם רוזמונד בשנת 1854, הורסלי ואשתו סיירו במידלנדס במשך חמישה חודשים כדי ליצור קשרים עם תעשיינים עשירים למען ציורי דיוקן. הורסלי עבר לקרנברוק בשנת 1861, והצטרף למושבת האמנים. עם זאת הוא שמר על בית בלונדון.
ציוריו של הורסלי היו ברובם נושאים היסטוריים של המאות השבע עשרה ושמונה עשרה, והושפעו מהמאסטרים ההולנדים פיטר דה הוך ויאן ורמיר. כאמן צעיר הורסלי נתמך על ידי האספן ג'ון שיפאנקס, שקנה שניים מציוריו של הורסלי.
בשנת 1843 הציור שלו (רישום ראשוני) של "סנט אוגוסטין מטיף" זכה בפרס בתחרות להכין קישוטי פנים לארמון וסטמינסטר. הפרס הוביל לבחירתו בשנת 1844, הוא היה אחד מששת הציירים שהוזמן לבצע שם ציורי קיר.[3] בשנת 1864 הוא הפך לעמית בהאקדמיה המלכותית לאמנויות.[4] להורסלי היה תפקיד חשוב בארגון תערוכות החורף של "המאסטרים ישנים" בבית ברלינגטון לאחר 1870.
הורסלי היה רקטור וגזבר של האקדמיה המלכותית בין השנים 1875 עד 1890 ו-1882 עד 1897 בהתאמה. הוא התנגד לשימוש במודלי חיים בעירום. כאשר בשנות השמונים של המאה ה-19 הדוגמה של הסלון הצרפתי החלה להשפיע על המציגים באקדמיה המלכותית, וציורי העירום הפכו לאופנה, הוא מחה על החידוש, ויחסו גרם לעיתון פאנץ' להעניק לו את הכינוי של "מר ג'יי סי. (לוטס) הורסלי "(משחק מילים על סוס בגדים).
ההפגנות נגד העירום בשנת 1885 הופיעו במספר צורות, בחלק מהמקרים ציורי עירום ניזוקו או נגנבו מתערוכות. עם זאת, כנראה היה זה מכתב שהודפס ב"טיימס "ב-20 במאי, שזירז להצית את המחלוקת הלאומית סביב תערוכת העירום. המכתב שכותרתו 'תחינה של אישה' ונחתם 'מטרונית בריטית'. למעשה הוא נכתב על ידי ג'יי סי הורסלי.[5]
הוא התפטר מהאקדמיה בשנת 1897, והפך ל"אקדמאי בדימוס".
הורסלי עיצב את כרטיס חג המולד הראשון שנשלח אי פעם, שהוזמן על ידי הנרי קול. הציור עורר מחלוקת משום שהוא תיאר ילד קטן ששותה יין. הוא גם עיצב את מעטפת הורסלי, מעטפה ששולמה מראש שהייתה קודמת לחותמת הדואר.[6]
הורסלי היה חבר במועדון התחריטאים הלונדוני ותרם איורים למהדורות של "הכפר הנטוש" (אוליבר גולדסמית' ו"שירי שייקספיר"). הוא גם אייר מספר ספרים נוספים כולל "נסיכים קטנים" מאת אליזה סלייטר (לונדון: הנרי ג'בון, 1890).