ג'ו קולדוול

ג'ו קולדוול
Joe Caldwell
לידה 1 בנובמבר 1941 (בן 83)
טקסס סיטי, טקסס, ארצות הברית
עמדה סמול פורוורד
גובה 1.96 מטרים
מכללה אוניברסיטת המדינה של אריזונה
דראפט בחירה שנייה, 1964
דטרויט פיסטונס
קבוצות כשחקן
1964–1965
1965–1970
1970–1974
דטרויט פיסטונס
סנט לואיס/אטלנטה הוקס
קרוליינה קוגרס/ספיריטס אוף סנט לואיס
הישגים כשחקן
ב-NBA:
2 בחירות למשחק האולסטאר (1969, 1970)
חמישיית ההגנה השנייה(1970)
חמישיית הרוקיז הראשונה(1965)
ב-ABA:
2 בחירות למשחק האולסטאר (1971, 1973)
חמישיית העונה השנייה (1971)
חמישיית ההגנה הראשונה (1973)
מאזן מדליות
מתחרה עבור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
זהבטוקיו 1964כדורסל גברים

ג'ו לואיס קולדוולאנגלית: Joe Louis Caldwell; נולד ב-1 בנובמבר 1941) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, אשר שיחק בליגות ה-NBA וה-ABA בין השנים 19641974. השתתף פעמיים במשחק האולסטאר של ה-NBA ופעמיים במשחק האולסטאר של ה-ABA, וממוצעיו הכוללים בשתי הליגות הם 16.1 נקודות, 5.3 ריבאונדים, 3.4 אסיסטים ו-2.1 חטיפות למשחק.[1] נודע בכינוי "Jumpin' Joe" ("ג'ו המקפץ") בשל יכולות הניתור שלו.[2]

סבו של מרווין באגלי, אשר נבחר במקום השני של דראפט ה-NBA‏ 2018 ומשחק בסקרמנטו קינגס.[3]

נעורים וקריירת מכללות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולדוול נולד וגדל בטקסס סיטי אשר על יד יוסטון, טקסס. בגיל 6 היה עד לאסון טקסס סיטי, בו נספו כ-580 אנשים, אך משפחתו לא נפגעה.[2] בשנת 1956 עבר עם אחותו להתגורר בלוס אנג'לס, קליפורניה.

בין השנים 1960–1964 למד קולדוול באוניברסיטת המדינה של אריזונה ("אריזונה סטייט"), וב-3 עונותיו בקבוצת הכדורסל שלה קלע 18.3 נקודות ואסף 11.2 ריבאונדים בממוצע למשחק.[4] בעונת 1962/1963 הוביל את הקבוצה לרבע גמר טורניר אליפות המכללות (NCAA Elite Eight) בפעם השנייה בלבד בתולדותיה, לאחר שגברה בשמינית הגמר על UCLA, בה שיחקו וולט הזארד וגייל גודריץ'.[5]

נבחרת ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1964 השתתף קולדוול בטורניר הכדורסל של אולימפיאדת טוקיו כשחקן נבחרת ארצות הברית, אשר ניצחה בכל תשעת משחקיה בהפרש ממוצע של כ-30 נקודות וזכתה במדליית הזהב. לאורך הטורניר היה קולדוול הקלעי הרביעי של נבחרתו, עם ממוצע של 9.0 נקודות למשחק.[6] במשחק הגמר מול נבחרת ברית המועצות קלע 14 נקודות, בניצחון ארצות הברית בתוצאה 73–59.[7]

קריירה מקצועית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדראפט ה-NBA‏ 1964 נלקח קולדוול על ידי דטרויט פיסטונס בבחירה השנייה, אחרי חברו לנבחרת ארצות הברית ג'ים בארנס אשר נבחר ראשון.[8] לאחר כעונה וחצי בדטרויט, בהן קלע 10.7 נקודות בממוצע למשחק, נשלח בטרייד לסנט לואיס הוקס בתמורה לג'ון בארנהיל. בעונת 1968/1969, בה עבר המועדון לאטלנטה ושינה את שמו ל"אטלנטה הוקס", השתתף קולדוול לראשונה במשחק האולסטאר של ה-NBA, לצד חברו לקבוצה לו הדסון. בעונה העוקבת קלע שיא קריירה ב-NBA של 21.1 נקודות בממוצע למשחק, והשתתף בשנית במשחק האולסטאר לצידם של הדסון וביל ברידג'ס. ב-4 מתוך 5 עונותיו עם ההוקס העפילה הקבוצה לגמר האזור המערבי, אך בכל המקרים הפסידה והודחה.

בשנת 1970, לאחר 6 עונות ב-NBA, עבר קולדוול לשחק בקבוצת קרוליינה קוגרס מליגת ה-ABA.[2] ב-5 בפברואר 1951 קלע שיא קריירה של 56 נקודות במשחק מול קנטקי קולונלס.[9] ב-5 עונותיו עם הקוגרס (אשר הפכו בשנת 1974 ל"ספיריטס אוף סנט לואיס") רשם ממוצעים של 17.5 נקודות, 5.6 ריבאונדים ו-4.4 אסיסטים למשחק, ונבחר פעמיים למשחק האולסטאר של ה-ABA. בעונות 1973 ו-1975 העפילה הקבוצה לגמר האזור המזרחי, ובשתי הפעמים הודחה מול הקולונלס. קולדוול הוא השחקן המוביל בתולדות קבוצת קרוליינה/סנט לואיס בסך נקודות (5,492), אסיסטים (1,390) וחטיפות (385) בקריירה.[10]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]


נבחרת ארצות הבריתהאלופה האולימפית - טוקיו (1964)

1  • 2  • 3  • 4 בארנס • 5 בראדלי • 6 בראון • 7 קולדוול • 8 קאונטס • 9 דייוויס • 10 האזרד • 11 ג'קסון • 12 מקאפרי • 13 מאלינס • 14 שיפ • 15 וילסון • מאמן: איבה

ארצות הבריתארצות הברית