לידה |
1 בנובמבר 1941 (בן 83) טקסס סיטי, טקסס, ארצות הברית | |||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
עמדה | סמול פורוורד | |||||||||||||
גובה | 1.96 מטרים | |||||||||||||
מכללה | אוניברסיטת המדינה של אריזונה | |||||||||||||
דראפט |
בחירה שנייה, 1964 דטרויט פיסטונס | |||||||||||||
קבוצות כשחקן | ||||||||||||||
1964–1965 1965–1970 1970–1974 |
דטרויט פיסטונס סנט לואיס/אטלנטה הוקס קרוליינה קוגרס/ספיריטס אוף סנט לואיס | |||||||||||||
הישגים כשחקן | ||||||||||||||
ב-NBA: 2 בחירות למשחק האולסטאר (1969, 1970) חמישיית ההגנה השנייה (1970) חמישיית הרוקיז הראשונה (1965) ב-ABA: 2 בחירות למשחק האולסטאר (1971, 1973) חמישיית העונה השנייה (1971) חמישיית ההגנה הראשונה (1973) | ||||||||||||||
|
ג'ו לואיס קולדוול (באנגלית: Joe Louis Caldwell; נולד ב-1 בנובמבר 1941) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, אשר שיחק בליגות ה-NBA וה-ABA בין השנים 1964–1974. השתתף פעמיים במשחק האולסטאר של ה-NBA ופעמיים במשחק האולסטאר של ה-ABA, וממוצעיו הכוללים בשתי הליגות הם 16.1 נקודות, 5.3 ריבאונדים, 3.4 אסיסטים ו-2.1 חטיפות למשחק.[1] נודע בכינוי "Jumpin' Joe" ("ג'ו המקפץ") בשל יכולות הניתור שלו.[2]
סבו של מרווין באגלי, אשר נבחר במקום השני של דראפט ה-NBA 2018 ומשחק בסקרמנטו קינגס.[3]
קולדוול נולד וגדל בטקסס סיטי אשר על יד יוסטון, טקסס. בגיל 6 היה עד לאסון טקסס סיטי, בו נספו כ-580 אנשים, אך משפחתו לא נפגעה.[2] בשנת 1956 עבר עם אחותו להתגורר בלוס אנג'לס, קליפורניה.
בין השנים 1960–1964 למד קולדוול באוניברסיטת המדינה של אריזונה ("אריזונה סטייט"), וב-3 עונותיו בקבוצת הכדורסל שלה קלע 18.3 נקודות ואסף 11.2 ריבאונדים בממוצע למשחק.[4] בעונת 1962/1963 הוביל את הקבוצה לרבע גמר טורניר אליפות המכללות (NCAA Elite Eight) בפעם השנייה בלבד בתולדותיה, לאחר שגברה בשמינית הגמר על UCLA, בה שיחקו וולט הזארד וגייל גודריץ'.[5]
בקיץ 1964 השתתף קולדוול בטורניר הכדורסל של אולימפיאדת טוקיו כשחקן נבחרת ארצות הברית, אשר ניצחה בכל תשעת משחקיה בהפרש ממוצע של כ-30 נקודות וזכתה במדליית הזהב. לאורך הטורניר היה קולדוול הקלעי הרביעי של נבחרתו, עם ממוצע של 9.0 נקודות למשחק.[6] במשחק הגמר מול נבחרת ברית המועצות קלע 14 נקודות, בניצחון ארצות הברית בתוצאה 73–59.[7]
בדראפט ה-NBA 1964 נלקח קולדוול על ידי דטרויט פיסטונס בבחירה השנייה, אחרי חברו לנבחרת ארצות הברית ג'ים בארנס אשר נבחר ראשון.[8] לאחר כעונה וחצי בדטרויט, בהן קלע 10.7 נקודות בממוצע למשחק, נשלח בטרייד לסנט לואיס הוקס בתמורה לג'ון בארנהיל. בעונת 1968/1969, בה עבר המועדון לאטלנטה ושינה את שמו ל"אטלנטה הוקס", השתתף קולדוול לראשונה במשחק האולסטאר של ה-NBA, לצד חברו לקבוצה לו הדסון. בעונה העוקבת קלע שיא קריירה ב-NBA של 21.1 נקודות בממוצע למשחק, והשתתף בשנית במשחק האולסטאר לצידם של הדסון וביל ברידג'ס. ב-4 מתוך 5 עונותיו עם ההוקס העפילה הקבוצה לגמר האזור המערבי, אך בכל המקרים הפסידה והודחה.
בשנת 1970, לאחר 6 עונות ב-NBA, עבר קולדוול לשחק בקבוצת קרוליינה קוגרס מליגת ה-ABA.[2] ב-5 בפברואר 1951 קלע שיא קריירה של 56 נקודות במשחק מול קנטקי קולונלס.[9] ב-5 עונותיו עם הקוגרס (אשר הפכו בשנת 1974 ל"ספיריטס אוף סנט לואיס") רשם ממוצעים של 17.5 נקודות, 5.6 ריבאונדים ו-4.4 אסיסטים למשחק, ונבחר פעמיים למשחק האולסטאר של ה-ABA. בעונות 1973 ו-1975 העפילה הקבוצה לגמר האזור המזרחי, ובשתי הפעמים הודחה מול הקולונלס. קולדוול הוא השחקן המוביל בתולדות קבוצת קרוליינה/סנט לואיס בסך נקודות (5,492), אסיסטים (1,390) וחטיפות (385) בקריירה.[10]
נבחרת ארצות הברית – האלופה האולימפית - טוקיו (1964) | ||
---|---|---|
1 • 2 • 3 • 4 בארנס • 5 בראדלי • 6 בראון • 7 קולדוול • 8 קאונטס • 9 דייוויס • 10 האזרד • 11 ג'קסון • 12 מקאפרי • 13 מאלינס • 14 שיפ • 15 וילסון • מאמן: איבה |