הבחירות לרשויות המקומיות בישראל (1998)

הפתקים בהם השתמשו הבוחרים: פתק צהוב לבחירת ראש הרשות המקומית, פתק לבן לבחירות רשימה לרשות המקומית

הבחירות לרשויות המקומיות בישראל התקיימו בפעם האחת עשרה ב-10 בנובמבר 1998, כ"א בחשוון ה'תשנ"ט.

הבחירות נערכו ב־161 רשויות. ב־24 בנובמבר (ה' בכסלו) התקיים סיבוב שני ב־34 רשויות בהן לא זכה אף מועמד לרשות המועצה ב־40% הנדרשים. בכפר יאסיף ביטל בית המשפט המחוזי בחיפה את התוצאות והורה על עריכת בחירות חוזרות, כך שלא נערכו בה בחירות בסיבוב שני.[1]

ערים ומועצות מקומיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחירות לראשות מועצת אבו גוש
תאבת יוסף אבו גוש 1082 44.20%
איברהים ג'וודאת 57 2.33%
סלים ג'בר 1309 53.47%

באבו גוש נערכו הבחירות לראשונה מהקמת המועצה המקומית ב־1992, לאחר שנוהלה בידי ועדה קרואה בראשות ציון הדר. לראשות המועצה נבחר סלים ג'בר, שזכה ב־1309 קולות, כ־53% מהקולות, לעומת 1082 קולות (44%) לתאבת יוסף אבו גוש ו־57 קולות לג'וודאת איברהים. תשעת המושבים במליאת המועצה התחלקו בין הפיתוח והשוויון (למ) של סלים ג'בר שזכתה בשישה מושבים, רשימת אבו גוש המאוחדת (א) של תאבת יוסף אבו גוש שזכתה בשני מושבים, והרשימה לשינוי וקידום (קם) זכתה במושב אחד. הרשימות אבו גוש 2000 (אג), אל־הודא (ם) הרשימה המודרנית לקידום המדע התרבות והספורט (נ) והאחווה (ע) לא עברו את אחוז החסימה.

הבחירות לראשות עיריית אום אל־פחם
עפו אגבאריה 3,134 19.56%
ראיד מחג'אנה 11,276 70.38%
ג'מאל מחאמיד 1,612 10.06%

באום אל-פחם נבחר לראשות העירייה ראיד מחג'אנה מרשימת אל־תחאלוף אל־דימוקראט, כשהוא גובר על עפו אגבאריה וג'מאל מחאמיד. מועצת העירייה התחלקה בין אל-קותלב אל-אסלאמיה (ך) שזכתה ב־11 מושבים, קאאמת אל־ווחדה אל־ווטניה (וד) שזכתה בשלושה מושבים, אל־תחאלוף אל־דימוקראט (גד) זכתה בשני מושבים ותחאלוף אל־מוסקלין (נ) זכתה במושב אחד. הרשימות אל־חילאס (ני) ואפואגי אל־אנסאר (ק) לא עברו את אחוז החסימה.

הבחירות לראשות עיריית אשדוד
אריה אזולאי 2.37% 1,631
יחיאל לסרי 22,490 32.75%
צבי צילקר 44,558 64.88%

באשדוד ניצח ראש העירייה המכהן צבי צילקר עם כ-64% מהקולות. מולו התמודד יחיאל לסרי שקיבל כ-32% מקולות הבוחרים. 9 סיעות התחלקו ב-25 המושבים שבמועצת העיר:

  • אשדוד ביתנו - 9
  • ש"ס - 4
  • יהדות התורה - 2
  • אשדוד חדשה בראשות לסרי - 2
  • אומץ בהנהגת אילן גילאון - 2
  • ליכוד - 2
  • אשדוד - 2
  • קול הלב - 1
  • אחדות למען אשדוד - 1
הבחירות לראשות עיריית אשקלון
חיים ברדה 5991 17.72%
בני וקנין 25,647 75.84%
דוד סעדון 2,179 6.44%

באשקלון נבחר ראש העירייה המכהן בני וקנין לכהונה נוספת, כשהוא זוכה בכ־75% מהקולות וגובר על חיים ברדה ודוד סעדון. מושבי מועצת העירייה התחלקו בין אשקלון בתנופה (חי) של וקנין שזכתה בשש מושבים, ישראל בעליה (כן) זכתה ב־5, העבודה (אמת), יהדות התורה (ג), המהפך באשקלון של חיים ברדה ועוצמה לאשקלון (פז) זכו בשני מושבים כל אחת, ואשקלון אחת - ביתנו (א), המפד"ל (ב), תנועה למען יוצאי אתיופיה באשקלון (ק) ורשימת הסתדרות הגמלאים באשקלון (ר) שזכו במושב אחד כל אחת. רשימות אומץ לזכויות התושבים (מ), גשר (נר) והנהגה חדשה לאשקלון (ע) לא עברו את אחוז החסימה.

בבאר שבע התחרו כ-21 רשימות על 27 מושבי המועצה. שני המועמדים הבולטים לראשות העיר היו ראש העירייה המכהן דוד בונפלד (הליכוד) ויעקב טרנר (באר שבע אחת). בסופו של דבר טרנר ניצח בסיבוב הראשון עם 59% מהקולות לעומת 39% שהצביעו לבונפלד. מועצת העיר הורכבה מרשימתו של טרנר (7), הליכוד בראשות בונפלד (3), ישראל בעלייה (5), מפלגת ש"ס (3), המפד"ל ואגודת ישראל (2), מפלגת העבודה - מושב אחד. ארבע רשימות מקומיות קיבלו יחד 6 מנדטים.

גבעת שמואל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחירות לראשות מועצת גבעת שמואל
יורם אברהמי 2,391 45.63%
זמיר בן-ארי 2,596 49.54%
יהודה סימן טוב 253 4.83%

בגבעת שמואל נבחר זמיר בן-ארי, שהחליף את ירמי אולמרט בראשות המועצה לאחר התפטרותו של אולמרט ב־1996, לראשות המועצה כשהוא זוכה בכ־50% מהקולות וגובר על יורם אברהמי ויהודה סימן טוב.

13 מושבי מועצת העירייה התחלקו בין הגבעה שלנו (א) של ארבהמי, חזית דתית מאוחדת (בסד), הרשימה למען גבעת שמואל (גש) והליכוד ובלתי מפלגתיים של בן-ארי שזכו בשלושה מושבים כל אחת, ורישמת יהב (יהב) שזכתה במושב אחד. רשימת גבעת שמואל 1 ומאוחדת בראשות סימן טוב (חן) לא עברה את אחוז החסימה.

הבחירות לראשות עיריית גבעתיים
טליה ארגמן 1,478 7.67%
אמיר גרינבוים 4,128 21.42%
אלי סמוכה 2,703 14.03%
יורם רן 885 4.59%
אפרים שטנצלר 10,076 52.29%

בגבעתיים ניצח ראש העירייה המכהן מטעם מפלגת העבודה אפרים שטנצלר ברוב של כ-52% מקולות הבוחר. המועמד המרכזי מולו היה אמיר גרינבוים מהליכוד שקיבל כ-21% מהקולות.

מועצת העיר התחלקה בין מספר סיעות, ובהן: מפלגת העבודה (6), מרצ (3), צעירי גבעתיים (3), הליכוד-צומת-ישראל בעלייה (3), מפד"ל (2), גבעתיים נטו (יורם טל) (1) וגבעתיים קדימה (טליה ארגמן) (1).

הבחירות לראשות עיריית דימונה
יורם אדרי 364 2.32%
בני ביטון 6,332 40.35%
מוריס כהן 683 4.35%
גבי ללוש 7,371 46.98%
נסים פרץ 941 6.00%

בדימונה נבחר ראש העירייה המכהן גבי ללוש לכהונה שלישית בראשות העירייה עם כ־47% מהקולות, כשהוא גובר על בני ביטון, שזכה בכ־40% מהקולות, יורם אדרי, מוריס כהן ונסים פרץ.

15 מושבי מועצת העירייה התחלקו בין הליכוד בראשות ללוש וש"ס שזכו בארבעה מושבים, עתיד לדימונה בראשות בני ביטון (על) שזכתה בשלושה מושבים, ישראל בעליה וספורט לדימונה (פ) שזכו בשני מושבים, והעבודה ומפד"ל שזכו במושב בודד כל אחת. הרשימות מאור היהדות (זך), מורשת אבות (חי), גשר (נר) וצומת (ץ) לא עברו את אחוז החסימה.

הבחירות לראשות עיריית הוד השרון
חי אדיב 5,415 37.81%
עזרא בנימיני 8,907 62.19%

בהוד השרון זכה ראש העירייה המכהן עזרא בנימיני בכהונה שלישית בראשות העירייה כשהוא זוכה בכ־62% מהקולות וגובר על חי אדיב.

רשימת עזרא בנימיני למועצת העיר (עב) זכתה שבעה מושבים, הוד השרון אחת של אדיב זכתה בארבעה מושבים, העבודה זכתה בשלושה מושבים, הליכוד, חזית דתית מאוחדת ורשימה משותפת לש"ס ויהדות התורה (שס) זכו במושב אחד. רשימת לב רשימת יחיאל דמרי למועצת העיר (לב) לא עברה את אחוז החסימה.

בהרצליה התמודדו כשבעה מועמדים כשהבולטים שבהם היו יעל גרמן (מרצ), יהודה אוריאלי (רשימה עצמאית) וחיים פלד (פלד למען הרצליה). בסבב הראשון גרמן קיבלה כ-32%, יהודה אוריאלי כ-26% ופלג קיבל כ-25%. בסבב השני גרמן ניצחה כשקיבלה 25 אלף קולות, לעומת 13 אלף שקיבל אוריאלי.

מועצת העיר:

  • מרצ - 6
  • פלד למען הרצליה - 4
  • מפד״ל-ישראל אחת -2
  • הרצליה אחת - 2
  • הליכוד - 2
  • הרשימה העצמאית - 2
  • ש״ס - 1

שבעה מועמדים התמודדו לראשות עיריית חולון. מוטי ששון (53.94%), משה רום (33.35%), אפרים קורן (5.33%), יואל ישורון (3.64%), מאיר פתיחה ( 1.39%), צדוק צארום (1.24%), אורי אלמוג (1.11%). ששון ניצח בסיבוב הראשון ונבחר לכהונה נוספת.

מועצת העיר:

  • העבודה - 8
  • הליכוד - 5
  • ש"ס - 4
  • מרצ - 3
  • אלטרנטיבה - 2
  • עוצמה - 1
  • ישראל בעלייה - 1
  • מפד"ל - 1
הבחירות לראשות עיריית חיפה
עמוס אדן 13,985 15.74%
שלמה אטרי 1,492 1.68%
שמואל גלבהרט 9,242 10.40%
רמי לוי 6,502 7.32%
עמרם מצנע 56,912 64.07%
פנחס נרקיס 697 0.79%

גם בחיפה התחרו רשימות רבות על 31 המושבים במועצת העיר. מול ראש העירייה המכהן עמרם מצנע (מפלגת העבודה) לא התמודדו מתחרים משמעותיים, והוא ניצח עם יותר מ-64% מקולות הבוחרים. למרות זאת, סיעתו בעירייה נחתכה בחצי וירדה מ-13 נציגים ל-7. שאר הסיעות היו חיפה שלנו-הירוקים (4), ישראל בעלייה (4), דור שלם והליכוד (3), החזית התורנית למען חיפה-ש"ס-יהדות התורה, "החיפאים", חד"ש והמפד"ל (2), "לקח" והליכוד (1). מפלגת גשר לא עברה את אחוז החסימה.

בטבריה הודיע ראש העירייה המכהן יוסף פרץ כי הוא לא התמודד לבחירות נוספות וסגניו, ציון פיניאן וצביקה כהן, הודיעו שיתמודדו. גם יוסף בן-דוד ודרור ללוש הודיעו כי התמודדו בבחירות לראשות העיר בפעם הראשונה. מספר חודשים לפני הבחירות הודיע מפלגת הליכוד כי היא תומכת דווקא במועמד חיצוני, בנימין קריתי, לראשות עיריית טבריה וכך למעשה כל המועמדים, למעט צביקה כהן שהתמודד מטעם מפלגת ש"ס, הודיעו כי הם פורשים מהמירוץ. הבחירות עסקו סביב בחירות בין חילוניים ודתיים כשלבסוף ניצח קרייתי ופיניאן, ללוש ובן יוסף מונו להיות סגניו.

הבחירות לראשות עיריית טייבה
יונס ג'באלי 56 0.38%
עבד אל-חכים חאג' יחיא 7,292 49.14%
עיאסם מסארוה 7,491 50.48%

בטייבה נבחר לראשות העירייה עיאסם מסארוה, שזכה בכמאתיים קולות יותר מעבד אל-חכים חאג' יחיא שהגיע למקום השני. מתמודד שלישי, יונס ג'באלי, זכה ב־56 קולות בלבד.

מועצת עיריית טייבה התחלקה בין אלהודא ואלנור שזכתה בשלושה מושבים, הרשימה המאוחדת למען טייבה (אול) ואל־תג'ייר (פא) שזכו בשני מושבים כל אחת, והרשימות אל־טייבה (אט), וחדה ואמל (גא), החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (ו), שיתוף ואחווה (יא), אלרסאלה (יט), כפאח אלטייבה (כט), אלפלאח (לא), אמל אלטייבה (מט), נדאא אלטייבה (נט), עדל אלטייבה (עט) שזכו כולן במושב בודד. הרשימות האמת והצדק (מ), מגד אלטייבה (נ), אלנצר (נק), חוריית אלראי (סד) אלוחדה אלווטנייה ואלשבאב אלתקדומי (צ) ואלמצלחה אלעאמה אולן (קץ) לא עברו את אחוז החסימה.

הבחירות לראשות עיריית ירושלים
אהוד אולמרט 97,171 61.00%
נאום בדר 1,208 0.76%
ארנן יקותיאלי 13,540 8.50%
אריאל כהן 16
אלישע שמעון פלג 4,198 קולות 2.64%
שמעון שטרית 36,567 22.95%

בירושלים התמודד ראש העירייה המכהן אהוד אולמרט מול כשישה מועמדים, כשהבולט בהם הוא שמעון שטרית (מטעם "ירושלים אחת"), שנהנה מתמיכת המפלגות העבודה, שינוי והדרך השלישית. אולמרט זכה ב-97 אלף קולות, שהיוו 61% מהבוחרים, ושטרית זכה ב-23% מהקולות. מועצת העיר התחלקה בין "ירושלים המלוכדת" של אולמרט (שקיבלה שלושה מושבים) לבין "יהדות התורה" (7), ש"ס (5), "ירושלים עכשיו" של ארנן יקותיאלי (4), מרצ (3), המפד"ל, קהילות למען ירושלים "ירושלים אחת" (העבודה, הדרך השלישית ושינוי) (2 כל אחת), "יהורם גאון אני ירושלמי" ורשימת "יש עתיד בירושלים" קיבלו מנדט אחד. הליכוד, גשר, מולדת, צומת ירושלים שתיים, נ.ש.י - נביא שכל ישר, תנועת נכי ירושלים, ירושלים של כולנו (ימין סויסה), תל"מ - תושבים לפני מפלגות (ישראל שולודרמן), למען ירושלים (אלישע פלג), ירושלים היהודית (טירן פולק), ירושלים שלי (מאיר תורג'מן), ירושלים האחרת (הרצל בנימין), ירושלים לכל העם והרשימה הערבית העצמאית לא עברו את אחוז החסימה.

חמישה מועמדים התמודדו לראשות העיר כפר סבא: יצחק ולד (26%), עמירם מילר (23%), יואל קרול (22%), יעקב אוחיון (16%) ודניאל אלדר (8%). בסיבוב השני ניצח יצחק ולד עם כ-13,000 קולות לעומת 11,500 שקיבל מילר.

מועצת העיר:

  • העבודה - 4
  • מרצ - 4
  • כפר סבא שלנו - 3
  • הליכוד-גשר-צומת -2
  • המפד"ל - 2
  • ש"ס - 2
  • כפר סבא 2000 - 2
  • ישראל בעלייה - 1
  • רשימת אלדר -1

מעלות-תרשיחא

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחירות לראשות עיריית מעלות-תרשיחא
שלמה בוחבוט 5,716 60.01%
יקי גוב ארי 3,809 39.99%

במעלות-תרשיחא זכה ראש העירייה הוותיק שלמה בוחבוט בכהונה נוספת עם כ־60% מהקולות, כשהוא גובר על יקי גוב ארי.

במועצת העירייה זכתה רשימת יחד (י) בארבעה מושבים, יש דרך אחרת תפנית במעלות תרשיחא (בהד) של גוב ארי ומעלות תרשיחא שלנו (מתש) של בוחבוט זכו בשלושה מושבים כל אחת, ישראל בעליה זכתה בשני מושבים, אחוה ושיתוף (אח), תרשיחא אלמוסתקבל (נ) וברית לאומית דמוקרטית (צ) זכו במושב אחד. מרצ, מולדת (ט), המפלגה הדמוקרטית הערבית (ע) ובעד נשים וצעירים (פ) לא עברו את אחוז החסימה.

הבחירות לראשות עיריית נהריה
ז'קי סבג 6,327 45.99%
רון פרומר 3,550 17.50%
דוד רוזן 3,162 15.59
רובי רוט 3,544 17.47%
אשר שמואלי 669 3.45%

בנהריה זכה ראש העירייה המכהן ז'קי סבג בכהונה שלישית עם כ־46% מהקולות. מולו התמודדו רון פרומר, דוד רוזן, רובי רוט ואשר שמואלי מטעם העבודה.

רשימת נהריה אחת (חי) של סבג זכתה בשישה מושבים במועצת העירייה, נהריה נטו (הד) של פרומר זכתה בשלושה מושבים, העבודה (אמת), לנהריה מאוחדת (הנ) של רוט וציבור למען שינוי (זך) של רוזן זכו בשני מושבים, וישראל בעליה (כן) והליכוד (מחל) זכו במושב אחד. רשימת עליה למען נהריה (ע) לא עברה את אחוז החסימה.

הבחירות לראשות עיריית נס ציונה
חנן פרץ 2,395 21.05%
יוסי שבו 8,984 78.95%

בנס ציונה זכה ראש העירייה יוסי שבו בכהונה נוספת בראשות העירייה כשהוא זוכה בכ־80% מהקולות לעומת כ־20% לחנן פרץ.

רשימת נס ציונה נטו בראשות יוסי שבו (טל) זכתה בשמונה מושבים במועצת העירייה, העבודה זכתה בשלושה מושבים, מפד"ל, ישראל בעליה, אומץ בראשות ג'קי עמית (מ), גשר (נר), פז (פז) וש"ס זכו במושב אחד. נאמני נס ציונה (יד) לא עברה את אחוז החסימה.

הבחירות לראשות עיריית נצרת
סלמאן אבו אחמד 15,613 47.59%
ראמז ג'ראיסי 17,192 52.41%

בנצרת נבחר ראש העירייה ראמז ג'ראיסי לכהונה נוספת, כשהוא מביס את סלמאן אבו אחמד שהתמודד מולו. בבחירות למועצת העירייה התמודדו חמישה רשימות: רשימת נצרת המאוחדת, רשימת האחווה, חזית נצרת הדמוקרטית, תג'מוע אלנצרה אלוטני וג'בהת אלעמל אלוטני ואבנא אלבלד. רק שתי רשימות עברו את אחוז החסימה: רשימת נצרת המאוחדת (10), וחזית נצרת הדמוקרטית (9).

נצרת עילית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנצרת עילית ביקש זאב הרטמן להתמודד על ראשות העיר מטעם רשימה משותפת למפלגת צומת, מולדת וגשר. לבקשת היועץ המשפטי לממשלה נזקק יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לבקשה לפסול את הרשימה ואת הרטמן על סמך הסתה לגזענות. יו"ר הוועדה החליט לפסול את הרטמן אך לא את רשימתו. בערעור שהגיש היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט העליון הוחלט לפסול גם את הרשימה.[2]

הבחירות לראשות עיריית נתניה
יואל אלראי 11,277 19.71%
מוטי הוד 8,889 15.54%
ויקטור סרוסי 6,354 11.11%
שוש ערער 3260 5.69%
מרים פיירברג 27,433 47.95%

בנתניה התפטר ראש העירייה צבי פולג ב־1998, וורד סוויד שימשה כממלאת מקום עד לאחר הבחירות. לראשות העירייה נבחרה מרים פיירברג מטעם רשימת הליכוד שזכתה ב־47% מהקולות וגברה על יואל אלראי, מוטי הוד (העבודה), ויקטור סרוסי ושוש ערער (מרצ).

מועצת העירייה התחלקה בין גל - לקידום חינוך בריאות ורווחה (גל), סיעת ויקטור סרוסי (דף), המפד"ל (ב), ישראל בעליה (כן), הליכוד (מחל) ומרצ שזכו כל אחת בשלושה מנדטים, העבודה (א), יואל אלראי (יא), טומי ריגלר נ־2000 (פז) ומפלגת ש"ס שזכו בשני מנדאים כל אחת, וגשר נתניה בראשות עו"דיורם זנו שזכתה במושב אחד. הרשימות הדרך השלישית (הד) נתניה שלי (זך), אהבת ישראל (חי), לב אחד (ים), תקוה לשויון (ף), ביתינו נתניה (ק) ורשימת הנכים –אזרחים למען אזרחים (קז) לא עברו את אחוז החסימה.

הבחירות לראשות עיריית פתח תקווה
יצחק אוחיון 27,787 41.92%
נחום אוסי 172 0.26%
מוניקה כהן 2318 3.50%
גיורא לב 23,224 35.03%
חנוך מילוא 7,168 10.81%
מיכאל רצון 4565 6.89%
אשר שגב 1,057 1.59%

בפתח תקווה הביס יצחק אוחיון, שזכה בכ־42% מהקולות, את ראש העירייה המכהן גיורא לב. בנוסף התמודדו נחום אוסי, מוניקה כהן, סגן ראש העירייה חנוך מילוא, מיכאל רצון ואשר שגב.

רשימתו של אוחיון, פתח תקווה אחת (פ), זכתה בחמישה מושבים. רשימת מרצ בראשות מוניקה כהן זכתה בארבעה מושבים, העבודה, הליכוד, מפד"ל ורשימה משותפת לש"ס, פא"י, וארגון הנכים זכו בשלושה מושבים, יהדות התורה (ג), ישראל בעליה (כן), נאה נאמני אם המושבות (נאה), התנועה לאחוה (ענ), סיעה בלתי מפלגתית למען פתח תקווה (פת) של רצון ועליה בפתח תקווה (ק) זכו במושב אחד כל אחת. הרשימות הדרך השלישית (הד), תנועת טל (זך), אשר שגב – מנהיגות ותקווה – רשימה לא מפלגתית (ים), שינוי שומרי הסביבה (יש) וגשר תנועה חברתית לאומית (נר) לא עברו את אחוז החסימה.

ברעננה ניצח המועמד זאב בילסקי ברוב משמעותי של כ-72%. מועצת העיר התחלקה כך:

  • הרשימה העצמאית של בילסקי - 4
  • מרצ - 4
  • העבודה - 4
  • הרשימה הדתית -3
  • רשימת דן ברוך - 1
  • הליכוד -2
  • ש״ס - 1

בשדרות התחרו 3 מועמדים בולטים: דוד בוסקילה (38%), אלי מויאל (34%) והרצל שאולי (16%). בסבב השני ניצח מויאל את בוסקילה ברוב של כ-52% מול 48%. מושבי מועצת העיר התחלקה בין רשימת ש״ס-העבודה (4) ורשימת ישראל בעלייה (3). הרשימות ״עם אחד״, ״גשר״, ״עוצמה״ ו״חיים חדשים״ קיבלו כשני מושבים. הליכוד והמפד״ל לא עברו את אחו החסימה.

תל אביב-יפו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחירות לראשות עיריית תל אביב-יפו
יהודית ארד 2,385 1.83%
דן דרין-דרבקין 3,282 2.51%
שמואל וילוז'ני 17,655 13.51%
רון חולדאי 65,701 50.28%
נפתלי לוברט 7,888 6.04%
אריה צוטוק 837 0.64%
דורון רובין 32,917 25.19%

בתל אביב-יפו התחרו כ-27 רשימות על 31 מושבי מועצת העיר. בבחירות אלו ראש העירייה רוני מילוא בחר שלא להתמודד, והמועמדים המרכזיים לראשות העיר היו רון חולדאי (יורשו של מילוא), דורון רובין והשחקן שמואל וילוז'ני. בסופו של דבר, חולדאי קיבל כ-65,000 קולות, שהיוו כ-50.3% מקולות הבוחרים. רובין קיבל כרבע מהקולות ווילוז'ני כ-13.5%. מועצת העיר התחלקה בין סיעת "תל אביב אחת" בהובלת חולדאי שקיבלה 5 מושבים ולאחריה מרצ והליכוד (4), ש"ס, דור שלם וכוח לגמלאים (3), הירוקים, רשימת דורון לתל אביב ורשימת "העיר שלנו" של וילוז'ני (2), ואילו המפד"ל, הרשימה החילונית ויהדות התורה קיבלו כמושב אחד. מפלגת העולים הארצית "ישראל בעליה", כולנו למען יפו- הרשימה היהודית־ערבית, מאיר מנדלסון...לא טוב האדם לבדו, תל אביב בוחרת בתושבים של יהודית ארד, סיעת אלי אמינוב, יפואים למען איכות חיים– מומי אוחנה, לה הרשימה של דן דרין, תל אביב 2000 אריה צ'רטוק, רוני לוי כוח אמיתי לשכונות, השכונות בראשות בנצי מורדוב, דודו כהן אני איתך, עוגן, עניין משותף ואופק – יעקב אשרי רשימה כלל עירונית למען הקהילה לא עברו את אחוז החסימה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ארז צפדיה, תחרות על משאבים פוליטיים בין ותיקים ומהגרים: הבחירות לרשויות המקומיות בערי הפיתוח, אופקים בגאוגרפיה 53, תשס"א – 2001, עמ' 59–70‏, JSTOR 23704632

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב (אופקים, אור יהודה, בית שמש, חולון, חדרה, יבנה, לוד, עכו, עפולה, קריית אונו, קריית ים, רמלה, רמת גן, אזור, אליכין, באר יעקב, בית שאן, ג'ולס, גן יבנה, זכרון יעקב, זמר, טובא זנגריא, יסוד המעלה, ירכא, כפר יונה, כפר מנדא, מג'ד אל-כרום, מזכרת בתיה, נווה אפרים, נתיבות, סביון, עומר, פרדס חנה כרכור, פרדסיה, קריית עקרון, רכסים, תל מונד)

ג (תל אביב יפו, חיפה, אום אל-פחם, אשקלון, באר שבע, דימונה, הוד השרון, טייבה, מעלות תרשיחא, נהריה, נס ציונה, נשר, קריית אתא, קריית ביאליק, קריית מוצקין, קריית מלאכי, רהט, אבו גוש, בועיינה-נוג'ידאת, גבעת עדה, ג'ש (גוש חלב), דבורייה, חורפיש, טורעאן, יבנאל, יפיע, יקנעם עילית, כאוכב אבו אל היג'א, כפר תבור, מגדל, מצפה רמון, סאג'ור, עיילבון, פקיעין (בוקייעה), קדימה, קציר חריש, קריית טבעון, רמת השרון, רמת ישי, שלומי)

ד (אילת, בת ים, טבריה, יהוד, כרמיאל, מגדל העמק, נצרת עילית, סח'נין, ערד, צפת, קריית גת, ראש העין, ראשון לציון, שפרעם, אבן יהודה, אעבלין, בית ג'ן, בסמת טבעון, גדרה, ג'לג'וליה, ג'ת, דייר חנא, כנרת (מושבה), מבשרת ציון, מיתר, נחף, פוריידיס, פסוטה, קלנסווה, תל שבע)

ה (הרצליה, טירת הכרמל, טמרה, כפר סבא, רעננה, שדרות, בני עי"ש, בענה, דיר אל אסד, כפר כמא, כפר כנא, כפר קרע, כפר שמריהו, מגאר, מודיעין, עספיא, עראבה, עתלית, ראמה, ריינה, שעב)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בחירות לרשויות המקומיות, באתר מבקר המדינה, דוח שנתי 49 לשנת 1998 ולחשבונות שנת הכספים 1997, ‏אפריל 1999
  2. ^ רון שפירא, הבחירות לשלטון המקומי — התייצבות השיטה וסקירת סוגיות משפטיות בעניין הבחירות בשלטון המקומי, מדינה וחברה 5 (1), 2005, עמ' 1023–59‏, JSTOR 23637408