הולך חזק: סיפורו של דיואי קוקס
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי |
ג'ק קאסדן ג'אד אפאטו |
|---|---|
| הופק בידי |
ג'ק קאסדן ג'אד אפאטו קלייטון טאוסנד |
| תסריט |
ג'ק קאסדן ג'אד אפאטו |
| עריכה |
טרה טימפון סטיב וולש |
| שחקנים ראשיים |
ג'ון סי. ריילי ג'נה פישר קריסטן ויג טים מאדווס |
| מוזיקה | מייקל אנדרוז |
| צילום |
Uta Briesewitz  |
| מדינה | ארצות הברית |
| חברת הפקה |
סרטי קולומביה Relativity Media Apatow Productions |
| חברה מפיצה | אולפני סוני |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 21 בדצמבר 2007 |
| משך הקרנה | 96 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה | קומדיה |
| תקציב | 35,000,000$ |
| הכנסות | 20,000,000$ |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 walkhard |
|
www | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הולך חזק: סיפורו של דיואי קוקס (בתרגום מאנגלית: Walk Hard: The Dewey Cox Story) הוא סרט קומדיה משנת 2007 שבוים על ידי ג'ק קאסדן ונכתב על ידי קאסדן בשיתוף פעולה עם ג'אד אפאטו. בסרט מככבים ג'ון סי. ריילי, ג'נה פישר, טים מאדוס וקריסטן ויג. הסרט מהווה פרודיה על סרטים ביוגרפיים ומתאר את סיפור חייו של כוכב הרוק הפיקטיבי דיואי קוקס (ריילי).
הסרט הוא פרודיה על סרטים כגון "ריי" ו-"הולך בדרכי". בנוסף, הדמות של קוקס כוללת בתוכה אלמנטים מחייהם של מוזיקאים נוספים כגון רוי אורביסון, גלן קמפבל, בוב דילן, ג'רי לי לואיס, דונובן, ג'ון לנון, ג'יימס בראון, ג'ים מוריסון, קונווי טויטי, ניל דיימונד, האנק ויליאמס ובריאן וילסון. הסרט גם מציג גרסאות פרודיות לזמרים והרכבים מוזיקליים כגון הביטלס, באדי הולי, ביג בופר ואלביס פרסלי. חלק מהאמנים המופיעים בסרט כגון אדי ודר וגוסטפייס קילה מופיעים בתור עצמם. הסרט גם לועג לסגנון המוזיקלי של דייוויד בואי, בילי ג'ואל, ואן דייק פארקס ולז'אנר הפאנק רוק משנות ה-70.
הסרט הופץ בצפון אמריקה ב-21 בדצמבר 2007 וקיבל תגובות חיוביות ממבקרים, אך נחל הפסד כלכלי והרוויח רק 20 מיליון דולר לעומת 35 מיליון שהושקעו בו. מאז צאתו, הסרט הפך לסרט פולחן[1].
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1946 בעיירה הבדיונית "ספרינגברי" שבאלבמה, דיואי קוקס הצעיר חותך בטעות את אחיו הגדול נייט לשתיים בעזרת המצ'טות של אביהם בזמן משחק. הטראומה מהאירוע גורמת לדיואי לאבד את חוש הריח שלו. באותו הערב, דיואי פוגש בשני נגני בלוז ומבין שתחושת האשם שלו על מות אחיו העניקה לו כישרון בנגינת בלוז (על אף שלא החזיק גיטרה מימיו).
בשנת 1953, דיואי מופיע במופע כישרונות בית ספרי ביחד עם להקתו ומנגן את השיר "קחי את ידי". אביו מסלק אותו מביתם וקורא למוזיקה של דיואי "המוזיקה של השטן" (אזכור לצורה שבה ז'אנר הרוקנרול התקבל בארצות הברית בתחילת דרכו). דיואי בן ה-14 עוזב את ספרינגברי ביחד עם חברתו בת ה-12 אידית'. הזוג מתחתן ובהמשך נולד להם ילד. דיואי מוצא עבודה כמנקה במועדון לילה לקהל אפרו אמריקאי. באחד הימים, דיואי מחליף את הזמר הראשי, בובי שאד ומרשים את מר לחיים, יהודי חרדי והבעלים של חברת הקלטות. לחיים מציע לדיואי להוציא סינגל בחברה שלו. במהלך ההקלטות, דיואי מבצע גרסת כיסוי לשיר "That's Amore (אנ')" אך לא מצליח להרשים את מנהל האולפן והאחרון מציע לו הזדמנות אחרונה לפני שיסולק. דיואי, בייאושו מבצע את השיר "הולך חזק", שיר שהוא כתב בהשראת שיחה שהייתה לו עם אידית'. השיר הופך את דיואי לכוכב בין לילה.
השיר "הולך חזק" הופך ללהיט מיידי ודיואי מקבל הזדמנות להופיע בקונצרט ביחד עם באדי הולי, ביג בופר ואלביס פרסלי. לאחר ההופעה, דיואי, תחת שכנועו של המתופף בלהקתו סאם מתנסה בעישון מריחואנה ומתחיל לבגוד באידית'. אביו של דיואי מיידע אותו שאמו נפטרה בעקבות נפילה מהחלון בזמן שהיא רקדה לצלילי "הולך חזק" ואביו מאשים את המוזיקה של דיואי במות האם. שבור מהבשורה, דיואי מתנסה בהסנפת קוקאין תחת שכנועו של סאם. בהשפעת הסם, דיואי מתחיל לנהל אורח חיים פרוע הכולל התמכרות לסמים וליחסי מין.
זמרת המקהלה דרלין מדיסון נכנסת אל חייו של דיואי בתור זמרת ליווי ובין השניים שורר מתח מיני באופן מיידי. דיואי מתחתן עם דרלין (בזמן שהוא נשוי לאידית'), אך בבואם לממש את נישואיהם, אידית' מופיעה והשתיים עוזבות אותו בכעס. לאחר מכן, דיואי רוכש סמים משוטר סמוי ונכנס לכלא. לאחר שהוא משתחרר ועובר גמילה, דרלין חוזרת אל חייו.
הזוג עובר לברקלי שבקליפורניה בשנת 1966, תקופת שבה זמרי רוק התחילו להעביר מסרים אנטי ממסדיים בשיריהם. הסגנון המוזיקלי החדש של דיואי מושווה לזה של בוב דילן ודיואי דוחה את ההשוואה בכעס (למרות שבסצנה הבאה הוא מבצע גרסה פרודית לאחד משיריו של דילן). הלהקה של דיואי נוסעת להודו ודיואי מתנסה ב-LSD ביחד עם הביטלס וחווה חזיונות (שנעשו באנימציה בהשראת "הצוללת הצהובה"). דיואי נותן את כל כולו ליצירת שיר בשם "כבשה שחורה" (אזכור לשיר "Smile" של בריאן וילסון), אך לחברי הלהקה כבר נמאס משגעונותיו של דיואי ומהיחס שלו כלפיהם ועוזבים אותו. דרלין, שגם לא יכולה להתמודד עם התמכרותו לסמים של דיואי, נפרדת ממנו ומתחתנת עם גלן קמפבל. בזמן שהוא בגמילה נוספת, דיואי זוכה לביקור מרוחו של נייט המבוגר שמפציר בו להפסיק לשקוע ברחמים עצמיים ולכתוב שירים חדשים.
בשנת 1970, דיואי הפך למנחה בתוכנית טלוויזיה משלו, אך לא מצליח לכתוב שירים חדשים. רוחו של נייט מופיעה שוב ומפצירה בדיואי להשלים עם אביהם. דיואי נפגש עם אביו, אך האחרון נלחם בו בדו-קרב עם מצ'טות ולבסוף חותך את עצמו לשתיים בטעות. אביו של דיואי סולח לו על מותו של נייט ורגע לפני מותו, מפציר בדיואי להיות אב טוב יותר לילדיו. דיואי, שבור ממותו של אביו מתחיל להרוס את הרהיטים בביתו.
דיואי נפגש עם אחד מילדיו ובעצתו מחליט להתחבר עם שאר ילדיו שלא פגש מעולם. בשנת 1992, דרלין (שהתגרשה מגלן קמפבל) חוזרת אל חייו של דיואי ודיואי, שהבין שכעת עליו לדאוג למשפחתו מקבל את חוש הריח שלו בחזרה.
בשנת 2007, בנו של מר לחיים, דריידל מגיע אל דיואי ומספר לו שהשיר "הולך חזק" הפך לפופולרי בקרב הקהל הצעיר בעזרתו של הראפר "ליטל נאטסק" שסימפל את השיר של דיואי לשירו שלו ומסביר לדיואי שהוא זכה בפרס מפעל חיים על עבודתו המוזיקלית. דריידל מסביר שהוועדה רוצה שדיואי יופיע בזמן קבלת הפרס. דיואי מסרב מפחד מהפיתויים והחזרה לסגנון החיים ההרסני, אך בתמיכת משפחתו הוא מחליט להופיע בפעם האחרונה. דיואי מתאחד עם חברי הלהקה שלו ומבצע בטקס את השיר "דרך יפה" כסיכום לכל מה שעבר בחיים.
לאחר ההופעה, כתובית על המסך חושפת שדיואי מת מהתקף לב כמה דקות לאחר שההופעה נגמרה. בכתוביות הסיום נראה "דיואי קוקס האמיתי" (מגולם גם הוא על ידי ריילי) מנגן את "הולך חזק".
שחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שחקן.ית | דמות |
|---|---|
| ג'ון סי ריילי | דיואי קוקס |
| קריסטן ויג | אידית' |
| ג'נה פישר | דרלין מדיסון |
| ריימונד ג'יי ברי | אביו של דיואי |
| מרגו מרטינדייל | אמו של דיואי |
| טים מאדוס | סאם, המתופף בלהקה של דיואי |
| כריס פרנל | ת'יאו, נגן צ'לו בלהקה של דיואי |
| מאט ברסנר | דייב, גיטריסט בלהקה של דיואי |
| צ'יפ הורנס | נייט קוקס (צעיר) |
| דייוויד אדוארדס | זמר בלוז בתחילת הסרט |
| דייוויד קרומהולץ | שוורצברג, הסוכן של דיואי |
| קרייג רובינזון | בובי שאד |
| הארולד ראמיס | מר לחיים |
| סיימון הלברג | דריידל לחיים |
| פיליפ רוזנטל | מר מזל טוב |
| מרטין סטאר | שמנדריק |
| ג'ון מייקל היגינס | מנהל אולפן הקלטות |
| אד הלמס | מנהל במה |
| ג'יין לינץ' | כתבת חדשות |
| אנג'לה ליטל | בת' אן |
| סקיילר ג'יסונדו | דיופורד "דיודרופ" קוקס |
| לורי פוסטון | אחת מהילדות של דיואי |
| ג'ק מקברייר | שדרן בתחנת רדיו |
| נט פקסון | מנהל במה |
| רנס הווארד | כומר |
| אודט יוסמן | מעשנת מריחואנה יחד עם סאם |
| פרנקי מוניז | באדי הולי |
| ג'ון אניס | ביג בופר |
| ג'ק וויט | אלביס פרסלי |
| אדם הרשמן | ג'רי גרסייה |
| "הפיתויים" | עצמם |
| אדי ודר | עצמו |
| ג'קסון בראון | עצמו |
| ג'ול | עצמה |
| גוסטפייס קילה | עצמו |
| לייל לוואט | עצמו |
| ג'רי בדנוב | מהרישי מהש יוגי |
| שריל טיגס (גרסת הבמאי) | עצמה |
| שחקן.ית | דמות |
|---|---|
| פול ראד | ג'ון לנון |
| ג'ק בלאק | פול מקארטני |
| ג'סטין לונג | ג'ורג' האריסון |
| ג'ייסון שוורצמן | רינגו סטאר |
| פטריק דאפי (גרסת הבמאי) | עצמו |
| מורגן פיירצ'ילד (גרסת הבמאי) | עצמה |
| שריל לאד (גרסת הבמאי) | עצמה |
| ג'ונה היל | נייט קוקס המבוגר |
| דון ואס | עצמו |
הפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ק קאסדן הציע את הרעיון לסרט לחברו ג'אד אפאטו והשניים החלו לעבוד על הסרט ביחד. קאסדן ואפאטו העידו שהם צפו בכמה סרטים ביוגרפיים על זמרי רוק ושחקנים כגון סרטים על ג'ימי הנדריקס ומרילין מונרו בשביל לקבל השראה לסרט.
ג'ון סי. ריילי, שבעצמו שר ומנגן בגיטרה נבחר לגלם את דמותו של דיואי קוקס ואמר על הסרט "לקחנו את שלל הקלישאות שמופיעות בסרטי ביוגרפיה ופשוט השתעשענו איתן". שחקנים שגילמו זמרים אמיתיים כמו אלביס פרסלי או להקת הביטלס הקצינו את משחקם בכוונה במטרה להעצים את הקומדיה.
כרזת הסרט מהווה אזכור לתמונה "Young Lion" של ג'ים מוריסון.
ביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באתר Rotten Tomatoes הסרט קיבל ציון של 74% טריות על סמך 134 ביקורות[2].
באתר Metacritic הסרט קיבל ציון של 63/100 על סמך 22 ביקורות[3].
המבקר רוג'ר איברט העניק לסרט 3 מתוך 4 כוכבים[4].
פיטר טראוורס מהמגזין "Rolling Stones" כתב על הסרט" אחד הדברים המסובכים בסרטי פרודיה הוא הפחד שהבדיחות ייתיישנו במהרה, אבל לא כך הדבר עם הסרט הזה. שהבדיחות שבו קולעות וחדות"[5].
הסרט לא הצליח מבחינה כלכלית והרוויח רק 20 מיליון דולר לעומת 35 מיליון דולר שהושקעו ביצירתו.
השחקן ג'ון סי. ריילי קיבל את פרס גלובוס הזהב על משחקו בסרט ועל שיר הנושא הכי מקורי[6].
לקריאה חיצונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הולך חזק: סיפורו של דיואי קוקס", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הולך חזק: סיפורו של דיואי קוקס", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"הולך חזק: סיפורו של דיואי קוקס", באתר AllMovie (באנגלית)
"הולך חזק: סיפורו של דיואי קוקס", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"הולך חזק: סיפורו של דיואי קוקס", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"הולך חזק: סיפורו של דיואי קוקס", באתר Metacritic (באנגלית)
"הולך חזק: סיפורו של דיואי קוקס", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Alan Siegel, Dewey Cox Ain’t Dead: An Oral History of ‘Walk Hard’, The Ringer, 2019-05-29 (באנגלית)
- ^ Walk Hard: The Dewey Cox Story (באנגלית), נבדק ב-2021-12-11
- ^ Walk Hard: The Dewey Cox Story, נבדק ב-2021-12-11
- ^ Roger Ebert, Walk Hard: The Dewey Cox Story movie review (2007) | Roger Ebert, https://www.rogerebert.com/ (באנגלית)
- ^ Peter Travers, Peter Travers, Walk Hard: The Dewey Cox Story, Rolling Stone, 2007-12-13 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Walk Hard: The Dewey Cox Story, www.goldenglobes.com