![]() | |
לידה |
11 באפריל 1810 ורל, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ![]() |
---|---|
פטירה |
15 בינואר 1900 (בגיל 89) שטוטגרט, הקיסרות הגרמנית ![]() |
שם לידה |
Heinrich Franz Gaudenz Rustige ![]() |
מקום לימודים | |
הושפע על ידי |
וילהלם פרידריך שדו ![]() |
יצירות ידועות |
Horseman Returning, The Castle Ferry, בפסקה זו 6 רשומות נוספות שטרם תורגמו ![]() |
פרסים והוקרה |
|
![]() ![]() |
היינריך פרנץ רוסטיגה (בגרמנית: Heinrich von Rustige; 12 באפריל 1810 – 15 בינואר 1900) היה צייר גרמני.[1]
רוסטיגה היה תלמידו של וילהלם פרידריך שדו באקדמיה לאמנות בדיסלדורף, בה למד בשנת 1828. הוא השתתף בתערוכות שם משנת 1832. בשנת 1836 עבר לפרנקפורט ויצא לטיולי לימוד לוינה ולהונגריה, והמשיך לדרזדן, ברלין, צרפת ואנגליה.[2]
משנת 1845 לימד כפרופסור בבית הספר לאמנות בשטוטגרט וכמנהל הגלריה בעיר. בשנים 1865–1866 הקים רוסטיגה בית שנבנה על ידי כריסטיאן פרידריך פון ליינס בשטוטגרט שנהרס בשנת 1951. בשנת 1887 הוא ויתר על ההוראה, אך המשיך את תפקידו כ"מנהל גלריה" במשך עשר שנים.
רוסטיגה צייר תמונות היסטוריה וז'אנר, נופים ודיוקנאות, ובהם הראה מיומנות בעיבוד וביצוע. בין ציוריו ניתן למנות את התפילה במהלך סופת רעמים (אבד במלחמת העולם השנייה) והשיטפון (הגלריה הלאומית ברלין), הדוכס אלבה בארמון רודולשטאדט (גלריה בשטוטגרט), העברת גופת הקיסר אוטו השלישי לגרמניה ופרידריך השני וחצרו בפאלרמו וכן "שני איטלקים" (מוזיאון סטדליש וורל). במוזיאון ורלר מוצג גם האוסף הגדול ביותר של האמן. במוזיאון קונסטפלאסט בדיסלדורף ישנם דיוקנאות של בית הספר לציור בדיסלדורף משנת 1835.[3]
רוסטיגה התפרסם גם כמשורר. אחרי שפרסם כרך שירים ליריים (1845) הגיע פרסום של הדרמות ההיסטוריות "פיליפו ליפי" (1851), "אטילה" (1853), "קונרד וידרהולד" (1856), "קייזר לודוויג הבווארי" (1860) ו "אברהרד אים בארט" (1863) וכן "חרוזים וחלומות" יצירה הומוריסטית בחלקה (שטוטגרט 1876).
להיינריך פון רוסטיגה הוענק בשנת 1867 תואר אביר הכבוד של מסדר כתר וירטמברג.
בשנת 1890 הוא התמנה לאזרח כבוד של העיר ורל על שירותיו לאמנות ומדע.