הערוץ הראשון (איראן)

הערוץ הראשון
شبکه یک
פרטי הערוץ
מדינה איראן
סוג ערוץ טלוויזיה ממשלתי
תאריך השקה 21 במרץ 1958
בעלות רשות השידור האיראנית
שפה פרסית
משרד ראשי איראן
אזור קליטה המזרח התיכון
שיטת שידור DVB-T, PAL
פורמט תמונה 16:9 (1080p, HDTV, 576i, SDTV)
הצפנה שידור דיגיטלי קרקעי, שידור לווייני חופשי, הפצה ברשתות הכבלים והלוויין, הזרמת מדיה
www.tv1.ir

הערוץ הראשון (בפרסית: شبکه یک) הוא אחד מ-40 ערוצי הטלוויזיה הלאומיים באיראן. הערוץ הראשון היה ערוץ הטלוויזיה הלאומי הראשון באיראן שהחל לשדר בשנת 1958. לערוץ מגוון רחב של תוכניות כגון סדרות דרמה, בכורות טלוויזיה של סרטים איראניים גדולים ותוכניות אירוח. גם תוכניות ילדים משודרות בשידורים חוזרים, אבל רובן משודרות בשידור ראשון בבלוק התוכניות לנוער של הערוץ השני. לערוץ יש גם את משדר החדשות האיראני הנצפות ביותר והוא משדר גם את תפילות יום השישי. הערוץ שידר אירועי ספורט גדולים עד שהערוץ השלישי השיג את הזכויות לשידורים אלה.

הערוץ מואשם בהשתתפות בהפרות זכויות אדם על ידי שידור וידויים כפויים בטלוויזיה בשידור חי.[1]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחנה נוסדה ב-1957 כישות פרטית על ידי משפחת סבט, משפחת סוחרים ידועה, שהפעילה את הטלוויזיה של איראן (TVI), חברת הטלוויזיה המסחרית הראשונה במזרח התיכון. חביב סבט, שייצג את RCA באיראן, היה הבעלים שלה. התחנה תכלול תוכן מקומי והפקות זרות מארצות הברית ואירופה.[2] שידוריו החלו ב-21 במרץ 1958 בערוץ 2 בטהראן.[3] הבניין נחנך על ידי השאה מוחמד רזא שאה פהלווי ב-3 באוקטובר 1958. המנהל הראשון שלו היה מהנדס RCA א. ואנס האלאק, שניהל גם את הטלוויזיה של בגדד, הראשונה במזרח התיכון, ותחנות טלוויזיה בג'קרטה ובניו דלהי. עד אוקטובר, התחנה העבירה תדרים, מערוץ 2 לערוץ 3, ושידור ארבע שעות בלילה.[4] TVI הפעילה שתי תחנות: TVI-T בטהרן ו-TVI-A באבאדאן.[5]

בשנת 1964, למעלה מ-80,000 מכשירי טלוויזיה קיבלו את אותותיו, והאפשרות לפתוח ערוץ שני הגדילה את כמות התוכן הזר, שכבר היה קיים בשירות הקיים - רובם הגיעו מארצות הברית, שגם ציוד טלוויזיה מסופק. TVI היה נתון גם לצנזורה על ידי המחלקה לפרסומים ורדיו.[6] בקיץ 1965, התחנה בטהרן קיבלה סיוע טכני מריצ'רד ל' ספירס כדי לשפר את היכולות הטכניות שלה ואת הכנסותיה מפרסומות. הרפורמות שלו כללו תוכנית חדשות לילית חדשה וסיסמה חדשה ("מוקדשת להתקדמות איראן").[7]

בהשקתה, הייתה ל-TVI חסות של מספר רב של חברות מערביות כגון RCA, General Tire, פפסי, Autolite, Squibb ופולקסווגן, כאשר Sabet פתחה את המפעל הראשון של פפסי-קולה באיראן ב-1955.[8] עם זאת, עד 1963, היא טענה כי הפסידה 70 מיליון ריאל, ובעליה ניסו למכור את התחנה לממשלה, אך עד אז היא כבר אישרה תוכניות לרשת טלוויזיה משלה.[9]

ממשלת איראן הייתה מודאגת מהאופי המסחרי של השירות, דבר שהוביל אותה להכניס תכנים חינוכיות. בנוסף, היו מגעים להפוך לחלק ממחלקת הפרסומים והשידור, דבר שיבטל את הפרסום המסחרי.[10]

TVI הולאמה בסוף אפריל 1969.[11] בערך באותה תקופה, שטח הכיסוי שלה התרחב הרבה מעבר לשתי הערים הראשונות.[12] NITV בערוץ 3 שימר הרבה מההפקות של ה-TVI לשעבר, ושידור בשתי תקופות - תקופת צהריים ותקופת ערב שנמשכה מ-18:00 עד חצות בערך.[13] ב-1971 הוא הפך לחלק מהרדיו והטלוויזיה הלאומית של איראן.

המהפכה האיראנית ב-1979, רשות השידור האיראנית החליפה את הרדיו והטלוויזיה הלאומית של איראן, שהייתה רשות השידור בתקופת השאה, והערוץ עבר לניהולה. במהלך ניהולו של עלי לאריג'אני, ערוץ זה שינה את מערכת השידור הצבעונית האנלוגית שלו מ-SECAM ל-PAL.

מ-14 ביולי 2018 עד 20 במאי 2022 ניהל את הערוץ מג'יד זיינול עבדין. ב-9 בדצמבר 2019, לרגל 62 שנה להקמת הערוץ ולגרסת ה-HD שלו, עדכן הערוץ את זהותה החזותית והגרפיקה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הערוץ הראשון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Abrahamian, Ervand (1999). Tortured confessions: prisons and public recantations in modern Iran. p. 222.
  2. ^ "Broadcasting" (PDF). 23 בדצמבר 1957. p. 82. נבדק ב-17 באפריל 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Television Digest" (PDF). 17 במאי 1958. p. 66. נבדק ב-17 באפריל 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Broadcasting" (PDF). 13 באוקטובר 1958. p. 114. נבדק ב-17 באפריל 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Television Factbook" (PDF). 1969. p. 942-b. נבדק ב-5 באפריל 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Television Age" (PDF). 20 ביולי 1964. p. 49. נבדק ב-17 באפריל 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Television and Radio Age" (PDF). 30 בינואר 1967. p. 49. נבדק ב-17 באפריל 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Newsweek". 1960. p. 198.
  9. ^ Madatali Karamali (1968). Regional Trade Directory: Iran-Pakistan-Turkey. p. 83.
  10. ^ "Television" (PDF). באוגוסט 1960. p. 49. נבדק ב-17 באפריל 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Iran Almanac and Book of Facts, Echo of Iran, 1969, page 461
  12. ^ "Television Factbook" (PDF). 1977. p. 1109. נבדק ב-31 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Kayhan International, TV listings, May 27, 1969