לידה |
1 ביוני 1828 סקנקטדי, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
6 ביולי 1901 (בגיל 73) סארי, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
מקום קבורה | בית הקברות ברוקווד |
מקום לימודים | יוניון קולג' (1848) |
תקופת הפעילות | 1857–1901 (כ־44 שנים) |
תחום יצירה | עיתונאות, ציור, צילום |
בן או בת זוג | מארי סטילמן |
צאצאים | Effie Stillman |
ויליאם ג'יימס סטילמן (באנגלית: William James Stillman; 1 ביוני 1828 – 6 ביולי 1901) היה צייר, עיתונאי, דיפלומט, סופר, היסטוריון וצלם אמריקאי-בריטי. לאחר שהתחנך כאמן, עבר למקצוע העיתונאות ועבד בעיקר ככתב צבאי בכרתים ובבלקן. תקופה מסוימת שימש גם כקונסול ארצות הברית ברומא. סטילמן כתב כמה ספרים שאחד מהם, האוטוביוגרפיה שלו כעיתונאי, מלמדת שהוא הגדיר את עצמו בעיקר כסופר ועיתונאי.[1]
סטילמן נולד בניו יורק בשנת 1828. הוריו היו בפטיסטים, וההכשרה הדתית המוקדמת שלו השפיעה עליו לאורך חייו. אמו שלחה אותו לבית הספר בניו יורק, והקריבה הרבה כדי שיוכל לקבל השכלה, ולסיים את לימודיו בקולג' בשנת 1848. באותה תקופה ויליאם ג'יימס החליט להמשיך בקריירה באמנות, הוא היה אחד התלמידים הראשונים של הצייר המפורסם של אסכולת נהר הדסון פרדריק אדווין צ'רץ', והמשיך בלימודיו עם תומאס קול, שהיה אחד האמנים המפורסמים והמצליחים ביותר מבחינה כלכלית באמריקה. סטילמן ניהל מערכת יחסים מעוררת מחלוקת עם צ'רץ' אך בחר מיומנויות באמנות שמן על בד שישרתו אותו היטב.
בשנת 1850 נסע סטילמן לאנגליה, שם הכיר את ג'ון ראסקין, התוודע לויליאם טרנר, שאת עבודותיו הוא העריץ מאוד. הוא נלכד בצורה עמוקה בהשפעתם של דנטה גבריאל רוזטי וג'ון אוורט מיליי. בעוד שסטילמן הצליח רק בצורה צנועה כצייר וצלם, תרומתו החשובה ביותר לאמנות באמריקה הייתה ייסודו של כתב העת "The Crayon" - פרסום שהייתה לו השפעה רחבה בחייו ולאחריהם.[2]
בשנת 1852 הוא עמד לצאת להרפתקאה בהונגריה כדי לחפור ולחפש את תכשיטי הכתר, שנקברו בסתר במהלך התקוממות 1848–1849. בזמן שחיכה לנסיעה הצפויה, הוא למד אמנות אצל אדולף איבון בפריז. מכיוון שהנסיעה בוטלה הוא חזר לארצות הברית והתמסר לציור נוף באדירונדאק ובעיר ניו יורק. שם הוא ייסד את כתב העת "דה קריון", ומאוחר יותר עבר לקיימברידג', מסצ'וסטס.
לאחר כמה שנים הוא חזר שוב לאנגליה, וחידש את ידידותו עם ראסקין, ונסע איתו לשווייץ כדי לצייר בהרי האלפים, שם עבד באינטנסיבית גדולה עד כי ראייתו נחלשה. לאחר מכן התגורר בפריז והיה בנורמנדי בשנת 1861 כשפרצה מלחמת האזרחים האמריקאית. הוא ניסה לשרת בשורות הצפון, אך בריאותו הייתה חלשה מדי. באותה שנה מונה לקונסול ארצות הברית ברומא.[3]
בשנת 1865 הוביל סכסוך עם ממשלתו להתפטרותו, אך מיד לאחר מכן התמנה לקונסול בכרתים, שם הוא נחשד בעוינות על ידי האוכלוסייה המוסלמית והן על ידי שלטונות טורקיה בזמן ההתקוממות בכרתים. בשלב מסוים הוא שקל ברצינות להשתלט על החפירה בקנוסוס, (שאותה ביצע מאוחר יותר הארכאולוג ארתור אוונס וגילה את התרבות המינואית) אבל שלטונות כרתים לא אישרו לסטילמן לבצע את החפירה.
בספטמבר 1868 התפטר ועבר לאתונה, שם התאבדה אשתו הראשונה (בתו של דייוויד מאק מקיימברידג'), שהייתה שחוקה מהחיים בכרתים.
הוא ערך של מגזין Scribner במשך זמן קצר ואז נסע ללונדון, שם התגורר עם דנטה גבריאל רוזטי. בשנת 1871 נישא לאמנית מארי ספרטלי, בתו של הקונסול הכללי היווני מייקל ספרטלי. כאשר פרצה התקוממותה של שנת 1875 בהרצגובינה הוא נסע לשם ככתב של "הטיימס", ומכתביו מהבלקן עוררו עניין כה רב, עד שהממשלה הבריטית נאלצה להעניק תמיכתה לשאיפות הפוליטיות במונטנגרו.
בשנים 1877–1883 שימש ככתב ה"טיימס" באתונה. בשנים 1886–1898 ישב ברומא. במהלך תקופה זו הוא נעזר בעבודות הצילום שלו על ידי הארכאולוג והצלם, ג'ון הנרי היינס. הוא היה מבקר חריף של מדינאים איטלקיים, והסתבך מפעם לפעם עם פוליטיקאים שונים.
לאחר פרישתו התגורר בסורי, אנגליה, שם נפטר ב־6 ביולי 1901 בפרימלי גרין.
מבקר האמנות אנדרו סגגדי-מסאק (2005) טען כי הצילום של סטילמן, במיוחד אלבום התמונות של האקרופוליס באתונה, מציג רגישות אמנותית וגאונות בסדר גודל משאר העבודה שלו.
הסדרה הראשונה צולמה בשנת 1869 ופורסמה באופן פרטי בשנת 1870.
סטילמן צילם מחדש את האקרופוליס בשנת 1882 ולאחר מכן סידר מחדש את הסדרה המשולבת באלבום שני. תצלומיו של סטילמן, מנקודת מבטו הנועזת מהווים סינתזה יצירתית בתחושה אסתטית ומנקודת מבט מדעית ארכיטקטונית.