חוק העקורים (1948)

חוק העקורים משנת 1948 (80th Cong., 2d Sss. Ch 647, PL 774) אישר, לתקופת זמן מוגבלת, את הכניסה לארצות הברית של 200,000 עקורים, יהודים ברובם, מאירופה (DPs, displaced persons) לשם מגורי קבע.^[1]

סקירה

תוכנית ההגירה של עקורים נבעה מהצורך לטפל במיליוני עקורים באירופה בסוף מלחמת העולם השנייה. ארצות הברית סייעה במימון מחנות עקורים זמניים, ואישרה לעקורים רבים להיכנס אליה לשם ישיבת קבע. טרומן תמך בפעילויות לסיוע לעקורים, ובתוכנית ההגירה של העקורים, והשיג מימון נרחב מהקונגרס עבור חוק העקורים וההגירה משנת 1948.

עם זאת, לטרומן היו התנגדויות לפרטים ספציפיים בחוק ההגירה, שאותם הבהיר בהצהרה על חתימת חוק העקורים משנת 1948.^[2] התנגדות אחת הייתה שהחוק זה לקח מקומות ממכסות הגירה קודמות מפליטים אחרים שכבר היו ברשימות המתנה למכסות, ופשוט העביר את המקומות הללו לעקורים, ולמעשה עשה זאת שנים רבות ככל שנדרשו לעקורים. כך גרם להפליה בשנים הבאות בנושא אשרות המעבר. עקורים יהודים, במיוחד אלה שמקורם בפולין וברית המועצות שעדיין לא הגיעו לגרמניה, אוסטריה או איטליה עד 22 בדצמבר 1945 – קבוצה מודרת זו ייצגה כמעט את כל העקורים היהודים הללו. הגבלות אלה, ואחרות, הוסרו ב"חוק העקורים (ההגירה) של 1950".

טרומן תמך גם בקליטת פליטים יהודים בפלסטין/ישראל, אך בדרך כלל בשקט כדי לא לעורר אנטישמיות. ההיסטוריונים פיל אורצ'רד וג'יימי גיליס משבחים את "המנהיגות הלא טיפוסית" של טרומן בסיוע לפליטים. טרומן חתם על החוק ב-25 ביוני 1948.^[3]

הגדרות בחוק

עקור זכאי – כל עקור או פליט כהגדרתו בנספח 1 של חוקת ארגון הפליטים הבין-לאומי.^[4] עקור זכאי להתקבל לארצות הברית אם הוא ענה על התנאים ב-1 בספטמבר 1939 או אחר כך וב-22 בדצמבר 1945 או לפני כן. ואלה התנאים:

• נכנס לגרמניה, אוסטריה או איטליה
• התגורר באזור הכיבוש האמריקאי של איטליה
• התגורר באזור הכיבוש הבריטי או הצרפתי של ברלין או וינה
• התגורר באזור האמריקני, האזור הבריטי או האזור הצרפתי של גרמניה או אוסטריה
• קורבן רדיפה על ידי הממשלה הנאצית. מי שנעצרו או נאלצו לברוח מרדיפות מפני הנאצים ולאחר מכן חזרו לכל אחת מהמדינות הנ"ל כתוצאה מפעולת האויב ומנסיבות מלחמה.
• יליד צ'כוסלובקיה שברח מרדיפות או פחד מרדיפות מאותה מדינה ומכל אחת מהמדינות הנ"ל מאז 1 בינואר 1948.

הגבלות על אשרות הגירה הוגדרו על פי מכסות עבור עקורים שהיו זכאים לפי החוק

• נקבע שמספר אשרות ההגירה לא יעלה על מאתיים אלף בשנתיים הראשונות ממועד קבלת החוק בקונגרס ה-80 של ארצות הברית.
• ניתן להנפיק אלפיים אשרות ללא התחשבות במגבלות, לזכאים בתור עקורים.
• יתומים שזכאים להיכלל בהגדרות יכולים לקבל אשרות הגירה מיוחדות. לא יונפקו יותר משלושת אלפים אשרות.

ועדת עקורים

ועדת העקורים נוצרה עם חקיקת הצעת החוק מס' 2242 של הסנאט האמריקאי. הוועדה פיקחה על ארגון העקורים בארצות הברית מ-25 ביוני 1948 ועד 31 באוגוסט 1952.^[5]

במהלך ארבע השנים של הפיקוח החקיקתי של הנציבות, הנשיא טרומן הוציא צווים ביצועיים בעתירה לנציבות לשם קבלת דוחות חקירה הנוגעים לפעילות ענייני העקורים בארצות הברית.^[6][7]

תיקונים לחוק 1948

תיקונים של הקונגרס האמריקאי לחוק העקורים.

תאריך החקיקה	מספר החוק הציבורי	ציטוט חוק ארצות הברית	הצעת החוק האמריקנית	ממשל נשיא ארצות הברית
16 ביוני 1950	PL 81-555	64 סטט. 219	H.R. 4567	הארי ס. טרומן[8]
28 ביוני 1951	PL 82-60	65 סטט. 96	H.R. 3576[9]	הארי ס. טרומן

יישוב מחדש של עקורים לפי החוק

העקורים הראשונים שהובאו לארצות הברית במסגרת החוק הגיעו לעיר ניו יורק ב-30 באוקטובר 1948. הם עברו מברמרהאפן שבגרמניה על ספינת הצבא "ג'נרל בלאק". הספינה נשאה 813 עקורים מאחת עשרה מדינות, כולל 388 פולנים, 168 ליטאים, 53 צ'כוסלובקים, 32 לטבים, 17 אוקראינים ו-6 הונגרים. בין ה-813 היו 83 אנשים הרשומים כ"חסרי אזרחות".^[10][11] מאתיים ושמונה עשר מהעקורים הועברו לבתים חדשים בעיר ניו יורק. השאר החלו את השלב הבא במסעם אל נותני החסות ואל חיים חדשים ברחבי 27 מדינות בארצות הברית.^[11] המשימה של מציאת נותני חסות, כלומר יחידים או ארגונים המבטיחים עבודה ובית לכל עקור או משפחה, נפלה בעיקר על ארגונים דתיים. מתוך 813 הפליטים שירדו מהאונייה 491 היו בחסות סוכנויות קתוליות, 161 על ידי ארגונים יהודיים ו-68 על ידי קבוצות פרוטסטנטיות.^[11][12] המספר הנמוך של הפרוטסטנטים שיקף את ההתחלה האיטית של מאמצי היישוב מחדש שלהם, אבל השירות העולמי הכנסייתי הבין-דתי שהוביל את המאמץ הפרוטסטנטי זכה עד מהרה לשיתוף פעולה של 26 עדות שהיו חברות בו.

החוק קבע את הפסקת הפעולה ב-30 ביוני 1952 – כך צוין בתיקון לחוק משנת 1950. עד אז התקבלו 393,542 עקורים ליישוב מחדש בארצות הברית – יותר מאשר בכל מדינה מבין 113 המדינות שבהן עקורים יושבו. מתוכם 47% היו קתולים, 35% פרוטסטנטים או יוונים אורתודוקסים ו-16% יהודים. עקורים יהודים נוספים התקבלו על פי הוראת טרומן משנת 1945.^[12][13][14] מדינות הלידה של העקורים היו פולין 34%, גרמניה 15%, לטביה 9.3%, ברית המועצות 8.7%, יוגוסלביה 7.9%,% הונגריה 7.9%, 4% הונגריה. צ'כוסלובקיה 2.7%, אסטוניה 2.6%, יוון 2.5%, רומניה 2.5%, אוסטריה 2.1% ואחרות 2.3%.

ראו גם

• הנחיית טרומן משנת 1945

הערות שוליים

1. "1948 Displaced Persons Act". US immigration legislation online. אורכב מ-המקור ב-27 בינואר 2012. נבדק ב-17 בדצמבר 2012.
2. Truman, Harry S. (25 ביוני 1948). "Statement by the President Upon Signing the Displaced Persons Act - June 25, 1948". Internet Archive. Washington, D.C.: National Archives and Records Service. pp. 382–384.
3. Truman, Harry S. (25 ביוני 1948). "Statement by the President Upon Signing the Displaced Persons Act - June 25, 1948". Internet Archive. Washington, D.C.: National Archives and Records Service. pp. 382–384.
4. "Constitution of the International Refugee Organization". The Avalon Project - Documents in Law, History and Diplomacy. Lillian Goldman Law Library - Yale University. 15 בדצמבר 1946. נבדק ב-19 במאי 2013.
5. Peters,Gerhard; Woolley, John T. "Harry S. Truman: "Executive Order 10382 - Providing for the Liquidation of the Affairs of the Displaced Person's Commission" August 9, 1952". The American Presidency Project. University of California - Santa Barbara. נבדק ב-20 במאי 2013.
6. Peters,Gerhard; Woolley, John T. "Harry S. Truman: "Executive Order 10003 - Providing for the Investigation of and Report on Displaced Persons Seeking Admission Into the United States" October 4, 1948". The American Presidency Project. University of California - Santa Barbara. נבדק ב-20 במאי 2013.
7. Peters,Gerhard; Woolley, John T. "Harry S. Truman: "Executive Order 10131 - Providing for the Investigation of and Report on Displaced Persons and Persons of German Ethnic Origin Seeking Admission Into the United States" June 16, 1950". The American Presidency Project. University of California - Santa Barbara. נבדק ב-20 במאי 2013.
8. Truman, Harry S. (16 ביוני 1950). "Statement by the President Upon Signing Bill Amending the Displaced Persons Act - June 16, 1950". Internet Archive. Washington, D.C.: National Archives and Records Service. pp. 483–484.
9. "H.R. 3576 - Displaced Persons Act Amendment of 1951". P.L. 82-60 ~ 65 Stat. 96. Congress.gov. 28 ביוני 1951.
10. Wyman, Mark (1998). DPs : Europe's displaced persons, 1945-1951. Ithaca [N.Y.]: Cornell University Press. pp. 195–204. ISBN 978-0-8014-5604-6. OCLC 905903116.
11. "America gets first of 200,000 DPs". Life Magazine. 22 בנובמבר 1948. pp. 33–37.
12. Genizi, Haim (1993). America's fair share : the admission and resettlement of displaced persons, 1945-1952. Detroit, Michigan: Wayne State University Press. pp. 111–209. ISBN 0-8143-2460-6. OCLC 28025572.
13. Shephard, Ben, 1948- (2011). The long road home : the aftermath of the Second World War (1st American ed.). New York: Alfred A. Knopf. ISBN 978-1-4000-4068-1. OCLC 630500162.
14. The DP Story: The Final Report of the United States Displaced Persons Commission. Washington, D.C.: United States Government Printing Office. 1952.

קריאה נוספת

• Carruthers, Susan L. "Between Camps: Eastern Bloc 'Escapees' and Cold War Borderlands." American Quarterly 57.3 (2005): 911-942.
• Orchard, Phil and Jamie Gillies. "Atypical Leadership: The Role of the Presidency and Refugee Protection, 1932‐1952." Presidential Studies Quarterly 45.3 (2015): 490-513.
• Schiff, Mel."President Truman and the Jewish DPs, 1945–46: The Untold Story." American Jewish History 99.4 (2015): 327-352.

קישורים חיצוניים

• "Title 50, Appendix - War and National Defense" (PDF). U.S. House of Representatives - Office of the Law Revision Counsel. pp. 183–184. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-12-16.
• "Title 50a, Title 50, Appendix - War and National Defense - Civilian Protection from War Hazards". Cornell University.