לידה |
1955 (בת 69 בערך) אודסה, ברה"מ |
---|---|
ענף מדעי | כימיה |
מקום לימודים | |
מוסדות | |
פרסים והוקרה |
|
אתר רשמי | |
יוג'יניה קומצ'יבה (Eugenia Kumacheva) (נולדה ב-1955) היא פרופסור לכימיה באוניברסיטת טורונטו,[1] חברה בחברה המלכותית למדע בקנדה ואנגליה וחלק ממושב המחקר הקנדי העוסק בחומרים פולימרים מתקדמים.[2]
מחקרה עוסק בפולימרים, ננו-טכנולוגיה, מיקרופלואידיקה והנדסה כימית.[3] את הדוקטורט שלה בכימיה פיזיקלית של פולימרים, עשתה יוג'יניה במכון לכימיה פיזיקלית באקדמיה הרוסית למדעים.1 בשנת 2011 פרסמה קומצ'בה ספר על ראקציה מיקרופלואידית אצל חלקיקים פולימרים, אותו כתבה ביחד עם פיוטר גארסטאקי.[4]
קומצ'יבה נולדה באודסה (אוקראינה) בברית המועצות. את לימודיה הגבוהים החלה קומצ'יבה באוניברסיטה הטכנולוגית סיינט פטרסבורג במוסקבה, שם קיבלה את תארה הראשון והחלה לעבוד בתעשייה. בשנת 1986 היא קיבלה את תואר הדוקטורט שלה בכימיה פיזיקלית במכון לכימיה פיזיקלית באקדמיה הרוסית למדעים.[5] בין השנים 1991–1994, כאשר עבדה על הפוסט דוקטורט שלה, הייתה קומצ'יבה חלק ממעבדתו של פרופסור יעקב קליין במכון ויצמן בישראל, שם למדה על כוחות שטח הפנים בשכבות דקות של נוזלים פשוטים ופולימרים. בשנת 1996 הפכה קומצ'יבה לפרופסור חבר באוניברסיטת טורונטו, ב-2005 קודמה להיות פרופסור מן המניין. [6]
לאחר עבודתה במעבדתו של פרופסור יעקב קליין, הצטרפה בשנת 1995 לקבוצת המחקר של פרופסור מיטש וינק במחלקת הכימיה של אוניברסיטת טורונטו, קנדה. בעבודתה עם פרופסור וינק השתתפה במחקר מורפולוגיה של מערכות פולימר מרובות-קומפונסיביות. שנה לאחר מכן הצטרפה קומצ'יבה למחלקת הכימיה באותה אוניברסיטה כפרופסור חבר. את השבתון הראשון שלה, בשנת 2002, בילתה קומצ'יבה בהרווארד ביחד עם פרופסור ג'ורג' וויטסיידס. לאחר השבתון שלה החלה להרצות כפרופסור באוניברסיטאות שונות, ביניהם: אוניברסיטת אוקספורד אוניברסיטת לואי פסטר, אוניברסיטת מוסקבה בשנת 2009, אוניברסיטת קיימברידג' ואוניברסיטת ביירות .
חלק מעבודתה ברחבי העולם כלל שירות בוועדת ייעוץ במעבדות שונות: מעבדה הלאומית של ברוקהאבן ומרכז למדע והנדסה של טריינגל מטריאל בארצות הברית, מכון ריקן ביפן, מכון לייבניץ לחומרים אינטראקטיביים בגרמניה, מכון פרייבורג ללימודים מתקדמים ומכון מקס פלאנק למחקר פולימרים בגרמניה. כיום קומצ'יבה היא חלק מהמועצה האירופאית למחקר הכימיה של החברה המלכותית.
בעבודתה מתמקדת קומצ'יבה במדע וטכנולוגיה של פולימרים, ננו-מדע, מיקרופלואידיקה והנדסה כימית. בנוסף למחקרה העיקרי, השקיעה רבות במחקר ביומימטי המרוכז ברקמות ונוזלים ביולוגיים, בסביבות ביולוגיות עם פולימרים ובננו-חומרים.
מחקרה העוסק בייעול פולימרים ותת מבנים ליצירת חומרים חדשים עם תכונות שונות הניב לה את פרס לוראל אונסקו[7][8] לנשים במדע. מחקרה בנושא זה כלל שימוש בשכבות דקות של פולימרים במסמכים מזהים, שימושם יקל על בדיקות הביטחון ויקצר את זמנן. ביחד עם קבוצתה פיתחה חצי מוליכים תת-חלקיקיים מבוססי מים, דבר שיוכל לשפר את דיוקם של מכשירי ראיית הלילה. דבר נוסף עליו עבדה בנושא שזיכה לה את הפרס הוא עיצוב ופיתוח חומרים שביכולתם לשלוח תרופות בגופם של חולי סרטן, על מנת לטפלם.
קומצ'יבה תרמה לרפואה בדרכים שונות בעזרת מחקריה. יצרה מודלים תאורטיים של אוטם שריר הלב, שבץ, תסחיף ריאתי ומחלות שונות הקשורות לדם, את המודלים פיתחה בעזרת שימוש בפולימרים וננו-חומרים. חלק מהמודלים בנתה כדי להוסיף להבנת המדע על הקשר בין כימיה ופיזיקה לקרישי דם.
כרגע עוסקת קבוצתה של קומצ'יבה עוסקת בהרכבה עצמית וחוסר שיווי משקל במערכות פולימרים. קומצ'יבה חוקרת כיצד מבנים כימיים של מולקולות ענק משפיעות על ההרכבה העצמית על משטחים שונים, אינטראקציה בין מולקולות דוחות מים, דחיסות ותכונות הבסיס של שכבות פולימר. בנוסף, מחקר זה עוסק בפיתוח חומרים פולימרים מתקדמים, הפרויקט הזה כולל התאמת לטקס סינתטי אשר למאפיינים מסוימים, ייצור מבנים דו ותלת־ממדיים[9] של ננו-קומפוזיציות מאורגנות ביותר וכיצד תורמים הדברים לתחום האופטיקה והחשמל. המחקר גם כולל הסעה בנוזלים פולימריים.
קומצ'יבה פרסמה שני ספרים, אחד מהם עסק בראקציה מיקרופלואידית אצל חלקיקים פולימרים, אותו כתבה ביחד עם פיוטר גארסטאקי.
היא קיבלה פרס לוריאל-אונסק"ו לנשים במדע בשנת 2009 (לצד ביאטריס בארביי).