יחסי ארגנטינה–ישראל

יחסי ארגנטינה–ישראל
ארגנטינהארגנטינה ישראלישראל

לחצו כדי להקטין חזרה

רוסיהיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתמונגוליההרפובליקה העממית של סיןטאיוואןהפיליפיניםמלזיהאינדונזיהפפואה גינאה החדשהאוסטרליהניו זילנדאיי שלמהקלדוניה החדשהפיג'יוייטנאםלאוסקמבודיהתאילנדמיאנמרבנגלדשבהוטןנפאלהודוסרי לנקהפקיסטןאפגניסטןאיראןקזחסטןאוזבקיסטןטורקמניסטןקירגיזסטןטג'יקיסטןעומאןתימןערב הסעודיתאיחוד האמירויות הערביותקטרבחרייןכוויתעיראקירדןסוריהישראללבנוןקפריסיןאזרבייג'ןארמניהגאורגיהטורקיהמצריםלובתוניסיהאלג'יריהמרוקוסהרה המערביתמאוריטניהמאליניז'רצ'אדסודאןדרום סודאןאריתריאהג'יבוטיאתיופיהסומליהקניהאוגנדההרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה המרכז-אפריקאיתקמרוןניגריהבניןטוגוגאנהבורקינה פאסוחוף השנהבליביריהסיירה לאוןגינאהסנגלגמביהכף ורדהגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגוטנזניהבורונדירואנדהאנגולהזמביהמלאווימוזמביקמדגסקרזימבבואהבוטסואנהנמיביהאסוואטינידרום אפריקהלסוטומאוריציוספינלנדשוודיהנורווגיהנורווגיהדנמרקהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתאירלנדפורטוגלספרדצרפתצרפתאיטליהאיטליהאיטליהמלטהשווייץבלגיההולנדגרמניהפוליןבלארוסליטאלטביהאסטוניהאוקראינהמולדובהרומניהבולגריהיווןאלבניהמקדוניה הצפוניתסרביהמוטנגרובוסניה והרצגובינהקרואטיהסלובניהאוסטריהצ'כיהסלובקיההונגריהאיסלנדגרינלנדקנדהארצות הבריתארצות הבריתמקסיקוקובההקריבייםבליזגואטמלההונדורסאל סלוודורניקרגואהקוסטה ריקהפנמהקולומביהונצואלהגיאנהסורינאםגיאנה הצרפתיתברזילאורוגוואיאקוודורפרובוליביהפרגוואיארגנטינהצ'ילהאיי פוקלנד
ארגנטינה ישראל
שטח (בקילומטר רבוע)
2,780,400 22,072
אוכלוסייה
45,774,341 10,023,983
תמ"ג (במיליוני דולרים)
640,591 509,901
תמ"ג לנפש (בדולרים)
13,995 50,868
משטר
דמוקרטיה נשיאותית דמוקרטיה פרלמנטרית
שגרירים
שמעון אקסל ואחניש אייל סלע

יחסי ארגנטינה–ישראל הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שמתקיימים בין הרפובליקה הארגנטינאית לבין מדינת ישראל אשר מוסדו לראשונה ב-31 במאי 1949[1].

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 בנובמבר 1947, בזמן ההצבעה בעצרת הכללית של האו"ם על חלוקת ארץ ישראל למדינה יהודית וערבית (תוכנית החלוקה) נמנעה ארגנטינה.

ב-31 במאי 1949 כוננו ארגנטינה וישראל יחסים דיפלומטים רשמיים ושגרירויות נפתחו בבואנוס איירס ובתל אביב. היחסים בין 2 המדינות היו קשורים במהלך השנים הראשונות על רקע ציד הנאצים מאחר שמיד לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, ארגנטינה היוותה מקלט בטוח לפקידים נאצים לשעבר.

בשנת 1960 פרץ משבר קשה בין שתי המדינות לאחר שסוכני המוסד לכדו את הפושע הנאצי אדולף אייכמן בבואנוס איירס והבריחו אותו משם במטוס של המשלחת הישראלית בראשותו של שר החוץ אבא אבן. ארגנטינה דרשה את החזרתו של אייכמן ואף קיימה דיון בנושא באו"ם[2]. החלטה 138 של מועצת הביטחון של האו"ם קבעה כי ישראל הפרה את ריבונותה של ארגנטינה. ארגנטינה הכריזה על שגריר ישראל אריה לבבי כאישיות בלתי רצויה לאחר שכמה ימים קודם לכן חתם על הסכם הסגרה בין שתי המדינות.

אשת נשיא ארגנטינה אווה פרון בביקור בישראל עם שרת העבודה גולדה מאיר, אפריל 1951

היחסים בין המדינות השתקמו, ובסוף שנות ה-70 ניהלה ארגנטינה מלחמה מול הממלכה המאוחדת על השליטה באיי פוקלנד. ישראל הייתה בין יצואניות הנשק הגדולות לחונטה הצבאית ששלטה בארגנטינה באותם ימים. בין היתר סופקו לחיילים הארגנטיניים חלקי ציוד למטוסים וטכנולוגיות חדישות[3]. במהלך תקופה זו בחרו ממשלות ישראל להעלים עין מרדיפת המשטר בארגנטינה את הקהילה היהודית[4].

קרלוס מנם, נשיא ארגנטינה בין השנים 1989-1999 היה ראש המדינה הראשון של ארגנטינה שערך ביקור דיפלומטי בישראל, בשנת 1991.

בשנת 1992 נפגעה שגרירות ישראל בבואנוס איירס בפיגוע טרור שגבה את חייהם של 22 איש.

ביולי 1994 בוצע הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה ("AMIA") בבואנוס איירס בו נהרגו 85 איש. ממשלות ישראל וארגנטינה האשימו את חזבאללה בביצוע הפיגועים בהכוונת איראן. מאז 2006, דרשה ארגנטינה את הסגרתם של שמונה איראנים, כולל שר ההגנה אחמד וחידי והנשיא לשעבר אכבר האשמי רפסנג'אני, בגין ביצוע הפיגוע. איראן הכחישה כל מעורבות בהפצצה וסירבה לעצור את החשודים. נשיאת ארגנטינה כריסטינה פרננדס דה קירשנר הצהירה כי שני הצדדים הסכימו להקים "ועדת אמת" עם חמישה שופטים עצמאיים - שאף אחד מהם לא יגיע מאיראן או מארגנטינה. מאז 2013, כ-100 ארגונים יהודיים ברחבי ארגנטינה קראו לממשלה לבטל את ההסכם בהם "AMIA" והמשלחת של האגודות הישראליות הארגנטינאיות ("DAIA") שהצהירו כי הפניית התיק לוועדה מסוג זה היא "השפלה של מערכת המשפט הארגנטינאית" אשר תוביל להחליפה בוועדה "שבמקרה הטוב ביותר תוציא, ללא כל מועד מוגדר, 'המלצה' לצדדים המהווה, ללא ספק, היפוך במטרה המשותפת של השגת צדק"[5][6]. בשנת 2015 התובע היהודי אלברטו ניסמן תבע את נשיאת ארגנטינה קירשנר בטיוח המעורבות האיראנית בפיגוע ומניעת העמדה של בכירים באיראן לדין. ב-18 בינואר 2015 נמצא ניסמן בדירתו ירוי בראשו, שעות ספורות לפני שהיה אמור להציג ראיות בפני חברי הקונגרס הלאומי הארגנטינאי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בביקורו בארגנטינה, 2017

בעוד בארגנטינה ישנה האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר באמריקה הלטינית, לאורך השנים נודעו מקרים שונים של אנטישמיות במדינה[7][8][9], אשר כללו בין היתר חילול 58 קברים יהודים בלה טבלדה בשנת 2009[10], בעיקר בשל סטריאוטיפים על יהודים הכוללים שליטה באינטרסים עסקיים ושליטה עולמית באמצעות קפיטליזם, כמו גם השתייכותה של ישראל בקרב מדינות המערב הקרובות לארצות הברית[11][12].

בדצמבר 2010, תחת נשיאותה של כריסטינה פרננדס דה קירשנר, הודיעה ארגנטינה על הכרה במדינה פלסטינית. הצהרה זו עוררה ביקורת שלילית מצד ישראל[13].

משנת 2015 חל שינוי לטובה במדיניות של ארגנטינה כלפי ישראל עם בחירתו של למאוריסיו מאקרי לנשיא ארגנטינה. מאקרי שינה את עמדתה של ארגנטינה בנוגע ליחסיה עם מדינות המזרח התיכון. בשבוע הראשון של מאקרי בתפקיד, הוא ביטל את מזכר ההבנות בין ארגנטינה לאיראן, שקבע חקירה משותפת על הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה. התזכיר נקבע כבלתי חוקתי על ידי מערכת המשפט, פסק דין שעליו הוגש ערעור במהלך כהונתה של הנשיאה קירשנר. מאקרי משך את הערעור ואישר את פסק הדין המקורי[14], ועודד את המשך החקירות בנוגע לפיגוע ופרשת מותו של התובע ניסמן[15]. השגריר קרלוס פאוסטינו גרסיה והדיפלומט הישראלי מודי אפרים שיבחו את מאקרי על עידוד המשך החקירות[16]. באותה שנה חתמה ישראל על עסקה לשדרוג טנקי TAM של הצבא ארגנטינאי[17].

בספטמבר 2017 יצא ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לביקור באמריקה הדרומית ונפגש עם נשיא ארגנטינה[18]. בכך, היה לראש הממשלה המכהן הראשון שביקר רשמית בארגנטינה ואמריקה הלטינית[19].

הנשיא מאוריסיו מאקרי וראש הממשלה בנימין נתניהו בפגישה בקסה רוסאדה בבואנוס איירס, 2017

בדצמבר 2017 ארגנטינה נמנעה לצד 34 מדינות נוספות בהחלטה של העצרת הכללית של האו"ם לגנות הצהרת נשיא ארצות הברית ה-45, דונלד טראמפ, המכירה בירושלים כבירת ישראל[20].

באוגוסט 2018 האשים הנשיא מאקרי את הפלסטינים באלימות בין ישראל לרצועת עזה.[דרוש מקור] ביולי 2019 הכריזה ארגנטינה על חזבאללה כארגון טרור, לציון 27 שנה לפיגוע בבניין הקהילה היהודית, צעד אשר נקט מאקרי[21].

במרץ 2019, שני אזרחים איראנים השתמשו בדרכונים ישראליים מזויפים כדי לצאת מספרד ובדרכונים ישראלים מזויפים שונים כדי להיכנס לארגנטינה. כשהתברר כי הדרכונים היו הונאה, עצרה המשטרה הארגנטינאית את החשודים. תובעים ארגנטינאים גילו כי החשודים השתמשו בעבר בדרכונים מזויפים כדי להיכנס למדינות נוספות, בהן פורטוגל[22].

בינואר 2020, הנשיא אלברטו פרננדס הגיע לישראל לביקור הנשיאותי הראשון שלו מחוץ למדינה. במהלכו הביע כבוד לקורבנות השואה בעת פורום השואה העולמי החמישי וניהל פגישה דו-צדדית עם ראש הממשלה בנימין נתניהו[23][24].

נשיא ארגנטינה אלברטו פרננדס נפגש עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בעת ביקורו בישראל לרגל פורום השואה העולמי החמישי, 2020

בפברואר 2024 הגיע לישראל הנשיא חאבייר מיליי לביקור רשמי בישראל במסגרתו הודיע הנשיא כי שגרירות ארגנטינה בהרצליה תעבור לירושלים, הכיר בירושלים כבירת ישראל ואף ביקר בכותל המערבי וגינה את התקפת חמאס במסגרת מלחמת חרבות ברזל.[25]

חאבייר מיליי מזיל דמעה בעת ביקורו בקיבוץ ניר עוז יחד עם נשיא המדינה יצחק הרצוג. פברואר 2024[26]

שגרירויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי ארגנטינה–ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Argentina blames Gaza violence on Palestinians" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-09-17.
  2. ^ דן הורוביץ, פרשת אייכמן לאו"ם, דבר, 17 ביוני 1960
  3. ^ ישראל מממשת עסקות נשק עם ארגנטינה, הארץ, 25 באפריל 1982
  4. ^ אבנר הופשטיין, 30 שנה לפרשת החטיפות: האם הפקירה ישראל את יהודי ארגנטינה?, באתר nana10‏, 3 ביוני 2011
  5. ^ Argentine Jews Slam Commission Deal With Iran - Jewish World - News - Israel National News, web.archive.org, ‏2013-02-01
  6. ^ AMIA: la comunidad judía pedirá derogar el acuerdo, LA NACION, ‏2014-02-06 (בספרדית)
  7. ^ No sé por qué a los judíos nos odian tanto - Noticias, Taringa!, ‏2011-10-05 (בספרדית)
  8. ^ "No sé por qué a los judíos nos odian tanto", LA NACION, ‏2011-10-05 (בספרדית)
  9. ^ Partlow, Juan Forero and Joshua (2009-02-08). "Jews in S. America Increasingly Uneasy" (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2022-07-28.
  10. ^ ¿Crece el antisemitismo en Argentina?, BBC News Mundo, ‏2009-09-15 (בספרדית)
  11. ^ Argentina anti-Semitism drops overall, grows online, JTA, ‏2013-11-11 (באנגלית)
  12. ^ Anti-Semitic violence stirs concern in Argentina - CNN.com, edition.cnn.com
  13. ^ ארגנטינה הכירה במדינת פלסטין בגבולות 1967, באתר וואלה, 6 בדצמבר 2010
  14. ^ New Argentina government voids pact with Iran on AMIA bombing, The Times of Israel, ‏2016-04-26
  15. ^ Honor Alberto Nisman’s sacrifice by continuing his probe of Iran, Jewish Telegraphic Agency, ‏2017-02-17
  16. ^ Knesset remembers Argentine prosecutor Nisman amid hopes for breakthrough, The Times of Israel, ‏2017-02-17
  17. ^ Yonathan Cohen, Argentina pays Israel $111 million to upgrade its tanks, i24news, ‏5 ביוני 2015 (באנגלית)
  18. ^ איתמר אייכנר, נתניהו נחת בארגנטינה והתקבל בטקס רשמי, באתר ynet, 11 בספטמבר 2017
  19. ^ "Netanyahu Touches Down in Argentina for 'Historic' Latin America Visit". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2022-07-28.
  20. ^ Jessica Durando and Oren Dorell, Here are the 7 small nations that sided with U.S. and Israel on U.N.'s Jerusalem vote, USA TODAY (באנגלית אמריקאית)
  21. ^ סוכנויות הידיעות, ‏27 שנה אחרי הפיגוע בשגרירות: ארגנטינה הכריזה על חזבאללה כארגון טרור, באתר מעריב אונליין, 17 ביולי 2019
  22. ^ Argentinian Minister reveals details on Iranians with Israeli passports, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
  23. ^ Por Román Lejtman24 de Enero de 2020, Alberto Fernández, a Netanyahu: “Nuestro compromiso por saber la verdad de lo que pasó en la AMIA es absoluto”, infobae (ב־European Spanish)
  24. ^ Benjamin Netanyahu felicitó a Alberto Fernández por mantener la postura contra Hezbollah, Perfil, ‏2020-01-24 (בספרדית)
  25. ^ איתמר אייכנר, נשיא ארגנטינה בארץ: הבכי בכותל, וההכרזה על העברת השגרירות לירושלים, באתר ynet, 6 בפברואר 2024
  26. ^ אתר למנויים בלבד הודיה כריש חזוני, ‏נשיא ארגנטינה בניר עוז: חמאס הוא הנאציזם של המאה ה-21, בעיתון מקור ראשון, 8 בפברואר 2024