מידע | |
---|---|
עיר | דמשק |
קואורדינטות | 33°30′11″N 36°15′30″E / 33.50305556°N 36.25833333°E |
מאזה, או אל-מאזה (בערבית: المزة, בתעתיק מדויק: אלמזה), היא שכונה בחלקה הדרום-מערבי של דמשק, בירת סוריה. השכונה ממוקמת מערבה לכפר סוסה, והיא שוכנת מדרום-מערב למרכז דמשק, לאורך כביש אל-מאזה. השכונה קיבלה מעמד חשוב כאשר הצרפתים הקימו בתוכה שדה תעופה צבאי, שהיה שדה התעופה הראשי בדמשק עד פתיחת נמל התעופה הבינלאומי של דמשק, באמצע שנות השבעים. במאזה שכן גם בית הכלא מאזה הידוע לשמצה, עד שנת 2000. ארמון נשיא סוריה נמצא אף הוא בחלקה העליון של מאזה, והוא משקיף על כל דמשק. כיום מאזה היא אחד האזורים היקרים והמתקדמים ביותר בדמשק, בפרט האזור שלאורך כביש מאזה, ובמקום מרוכזים גם שגרירויות רבות.
מאזה מילאה תפקיד משמעותי במהלך קרב דמשק בשנת 1941, וקומפטון מקנזי תיאר אותה מאוחר יותר כ"כפר גדול העומד בצומת של הכביש מדמשק לביירות וקוניטרה".
שדה התעופה נבנה על ידי במהלך מלחמת העולם השנייה שדה התעופה היה בסיס צבאי עבור צרפת של וישי, שנתנה רשות גם לגרמנים, עימם שיתפה פעולה, להשתמש בו כבסיס. ב-19 במאי 1941 כלי טיס בריטים התקיפו את נמל התעופה, והשמידו כמה מטוסי קרב צרפתיים מודרניים מסוג פוטז 63, ומספר נוסף של מטוסי קרב ישנים יותר מסוג פוטז 25. לאחר עצמאות סוריה ב-1946 הפך שדה התעופה לבסיס של חיל האוויר הסורי.
ב-2013 תיאר ה-BBC את השדה כמתקן אסטרטגי חשוב, המשחק תפקיד משמעותי בהפצת האספקה הצבאית של הממשלה.[1] בשדה התעופה עושים שימוש הכוחות המיוחדים של סוריה, מודיעין חיל האוויר, ומשמר הרפובליקה של סוריה שתפקידו להגן על מוסדות ואנשי השלטון של סוריה. בנוסף משמש השדה כנמל תעופה פרטי עבור הנשיא ובני משפחתו.[2] במהלך מלחמת האזרחים בסוריה שימש השדה גם כבסיס לשיגור רקטות ופצצות ארטילריה לעבר שכונות מוסלמיות סוניות מרדניות בקצה הבירה.[2]
ב-13 באוקטובר 1973 הפציצה ישראל את שדה התעופה כחלק מסדרת הפצצות שביצע חיל האוויר הישראלי בעומק סוריה במהלך מלחמת יום הכיפורים. את ההפצצה ביצעו שמונה מטוסי F-4 פנטום, שצפו בפגיעות טובות במטרות. בעקבות התקיפה התפתחו קרבות בין צבא סוריה לצה"ל, שניסה לחלץ טייס שנטש את אחד המטוסים בעקבות פגיעה, ובמהלכם הופלו שני מטוסי מיג סוריים ונפגעו כוחות חוף נוספים.
כלא מאזה נבנה על יד הצרפתים במהלך השלטון הצרפתי על סוריה, ונועד לשכן בו פעילים אנטי-קולוניאליים ואסירים פוליטיים אחרים, אך הוא תפס מקום חשוב רק לאחר ההפיכה הצבאית בסוריה ב-1949. מנהיג ההפיכה חוסני א-זעים, שהפך לנשיא סוריה, הכניס את קודמו בתפקיד, שוכרי אל-קוותלי, לכלא מאזה, עד שחרורו בעקבות לחץ ערב הסעודית ומדינות נוספות והגלייתו למצרים. מאז, הוסיפו הסורים אגפים נוספים בכלא והוא הפך לבית הכלא הגדול בסוריה. בנוסף, החומה הגבוהה, גדרות התיל ומגדלי השמירה הפכו אותו למחנה מבוצר מאין כמוהו, ומיקומו, לא הרחק מכביש דמשק–קוניטרה, הקנה לו שליטה על הסביבה כולה.[3]
בבית הכלא הוחזקו אסירים צבאיים ופעילים פוליטיים שהתנגדו למשטר. הכלא נודע לשמצה בשל היותו התגלמות הדיכוי של הממשל הסורי, והעינויים בו הפכו לשם דבר. דיווחים על הפרות נרחבות של זכויות אדם, מעשי התעללות ועינוי אסירים התפרסמו כבר מראשית ההיסטוריה של הכלא, אך בעיקר מאז תקופת שלטונו של הנשיא חאפז אל-אסד (1970–2000). חלק גדול משבויי מלחמת יום הכיפורים בסוריה שוכנו אף הם בכלא מאזה והעידו על חקירות ועינויים קשים.[4][5]
בית הכלא נסגר בהוראת נשיא סוריה החדש בשאר אל-אסד בספטמבר 2000, יחד עם כלא תדמור הידוע לשמצה. כ-600 אסירים שהוחזקו בכלא שוחררו,[6] ומבנה בית הכלא הוסב למוסד מדעי היסטורי.