לידה |
1960 (בת 64 בערך) קזבלנקה, מרוקו |
---|---|
מדינה | ישראל, ארצות הברית |
עיסוק | במאית קולנוע, תסריטאית, כותבת ומפיקת קולנוע וטלוויזיה |
מקום לימודים | אוניברסיטת תל אביב בחוג לקולנוע וטלוויזיה |
יצירות בולטות |
|
פרסים והוקרה |
|
micheleohayon.com | |
פרופיל ב-IMDb | |
מישל אוחיון (באנגלית: Michèle Ohayon; נולדה ב-1960 בקזבלנקה, מרוקו) היא במאית קולנוע, תסריטאית ומפיקה, הידועה בעיקר בזכות הסרט התיעודי העלילתי שלה שהיה מועמד לפרס האוסקר, Colors Straight Up (1997) (אנ'), והסרטים: קאובוי דל אמור (אנ') (2005), גנוב עיפרון למעני (2007) שזכה בפרס יו"ר יד ושם בפסטיבל הסרטים בירושלים[1] וכריסטינה (2016).[2] בגיל 24 כתבה, ביימה והפיקה את סרטה הראשון ששמו "לחץ" (1984).[3] [4]
מישל אוחיון נולדה בשנת 1960 בקזבלנקה, מרוקו. משפחת אוחיון הייתה משפחה עשירה, אשר העסיקה שתי עוזרות בית ומטפלת לארבעה ילדים. המשפחה חייתה מחוץ למלאח ואביה היה פעיל ההעפלה.
בגיל 5 עלתה ארצה עם הוריה וגדלה בנתניה ובירושלים.[3] לאחר ששירתה בצבא ההגנה לישראל, בשנת 1984 היא סיימה את לימודיה לתואר בוגר באוניברסיטת תל אביב בחוג לקולנוע וטלוויזיה[5] ובגיל 24 כתבה, ביימה והפיקה את סרטה הראשון, "לחץ".[6] לאחר הפקת הסרט עברה לארצות הברית וחיה בלוס אנג'לס.[2] נשואה לצלם הקולנוע תיאו ואן דה סנדה(אנ').
ב-1984 יצרה אוחיון את אחד הסרטים הדרמטיים הראשונים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, בשם "לחץ", אשר זכה בפרס הסרט הישראלי הטוב ביותר. [7] בהמשך ביימה את הסרט התיעודי It was a Wonderful Life (1987), [8] והייתה מועמדת לפרס האוסקר עבור הסרט Colors Straight Up (1997) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר.[2] עבור הסרט Colors Straight Up, קיבלה גם את פרס אינדפנדנט ספיריט (IFP Spirit) [9] בנוסף לפרסים רבים אחרים.
סרטה קאובוי דל אמור (2005) זכה בפרס גילדת התסריטאים האמריקאית-WGA (אנ'), בפרס חבר השופטים וגם בפרס הקהל בפסטיבל SXSW, כמו גם בפרס לסרט התיעודי הטוב ביותר בסנטה פה, מדינת דורנגו ובפסטיבל הקולנוע סינפסט. [10]
סרטה התיעודי "גנבו לי עיפרון" (2007) הוצג באו"ם וזכה בפרס הקהל בפסטיבל סונומה, ברלין ב-2008 ובפרס יו"ר יד ושם בפסטיבל הקולנוע בירושלים.[1] הסרט זכה גם בפרסי Spirit of Anne Frank והיה מועמד לפרס IDA ABC/Video Source בשנת 2007. [11]
סרטיה הבאים SOS - State of Security (2011) הוצגו בבכורה בפסטיבל ברלין [12] ו־Solar Roadways (2012) הוקרנו בבכורה בפסטיבל הסרטים טרייבקה. [13] בנוסף, אוחיון יצרה את סרטי המחווה שהפיקה האקדמיה האמריקאית לקולנוע לציון הענקת פרסי אוסקר מיוחדים לשחקנית אנג'לינה ג'ולי בשנת 2013, בקריינות של מורגן פרימן, [14] ובשנת 2014 לתסריטאי ז'אן־קלוד קרייר, בקריינות של ג'רמי איירונס. [15][2]
בשנת 2016, מישל הייתה המפיקה המפקחת של CNN Believer, בהנחייתו של רזא אסלאן, והפיקה את הסרטים התיעודיים, 100 שנים (2016) ו־Power (בהמשך), בהם היא גם הייתה שותפה לבימוי. מישל גם הציגה את הסרט התיעודי החדש שלה כריסטינה (2016) בפסטיבל פאלם ספרינגס ב-2016 [16]
הסרט האחרון שלה היה Strip Down, Rise Up (2021). הסרט התיעודי עוקב אחר נשים מכל תחומי החיים, מכל הגילאים ומכל הרקעים האתניים.[17]
מישל כתבה גם תסריטים לסרטים בדיונים ולא רק לסרטים תיעודיים. תסריטים רבים שלה נכתבו עבור אולפנים גדולים כמו MGM-מטרו גולדווין מאייר, FOCUS FILMS ו-STARZ cable. היא הייתה מרצה אורחת בבתי ספר ומכללות שונות, כולל באוניברסיטאות כגון UCLA, AFI, USC, UVA, Georgetown, Wesleyan University (אנ'), Stanford, Chapman University, Kenyon College (אנ') ועוד. עבור יצירתה הקולנועית מישל קבלה פעמיים את מענק האמן ממחלקת התרבות של לוס אנג'לס וזכתה להכרה על כתיבת התסריטים שלה בתחרות הכתיבה של צ'סטרפילד.
מישל היא ממייסדי Cinewomen לייצוג נשים בעולם הקולנוע, היא חברה באקדמיה האמריקאית לקולנוע, שם היא מכהנת בוועד הפועל של האקדמית הסרטים הזרים, בענף הדוקומנטרי ובוועדת החינוך למתן מענקים. היא גם חברה באגודת הסופרים האמריקאים, בגילדת הבמאים של אמריקה ובאיגוד הדוקומנטרי הבינלאומי (אנ').
מישל אוחיון היא מנכ"לית ומייסדת שותפה של החברה הבינלאומית Kavana Entertainment, שבסיסה בלוס אנג'לס, מטרת החברה לגשר בין הוליווד לשאר העולם. Kavana מציעה שירותי ייעוץ והפקה ליוצרי קולנוע ברחבי העולם. [18]
סרטים תיעודיים עלילתיים
סרטים תיעודיים קצרים
סרט קצר
{{cite web}}
: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link)