משה ימר

משה ימר
Max Jammer
לידה	13 באפריל 1915; ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה	18 בדצמבר 2010 (בגיל 95); ירושלים, ישראל
ענף מדעי	פיזיקה, היסטוריה של המדע
מקום מגורים	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות סנהדריה
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים; אוניברסיטת וינה ;
מוסדות	אוניברסיטת אמסטרדם (1 ביוני 1975–1 בינואר 1976); אוניברסיטת בר-אילן; אוניברסיטת אוקלהומה; אוניברסיטת בוסטון; אוניברסיטת הרווארד; אוניברסיטת פרינסטון ;
פרסים והוקרה	פרס אברהם פיס להיסטוריה של הפיזיקה (2007); פרס א.מ.ת. (2003); פרס ישראל (1984) ;
צאצאים	מיכאל ימר
תרומות עיקריות
	מחקרים בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע

משה (מקס) ימר (13 באפריל 1915 – 18 בדצמבר 2010) היה פרופסור לפיזיקה ולפילוסופיה של המדע וחתן פרס ישראל להיסטוריה של המדע לשנת 1984 ופרס א.מ.ת לשנת 2003. ימר, מתלמידיו של אלברט איינשטיין, ייסד את המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בר-אילן, בה שימש בהמשך רקטור ונשיא בשנים 1966–1977.

ביוגרפיה

משה ימר נולד בברלין שבגרמניה. בסיום לימודיו התיכוניים הוא למד פילוסופיה, מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת וינה, אותם סיים בארץ ישראל לאחר עלייתו בשנת 1935. בשנת 1942 הוא סיים את לימודי הדוקטורט בתחום הפיזיקה הניסויית והיה הראשון בכך במסגרת האוניברסיטה העברית. מיד לאחר מכן הוא התגייס לשורות הצבא הבריטי ועם שחרורו החל להרצות באוניברסיטה העברית במחלקה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע. במלחמת העצמאות היה חבר המפקדה העליונה של ההגנה בירושלים^[1].

לאחר מכן שהה בארצות הברית והיה חבר סגל באוניברסיטת הרווארד, באוניברסיטת אוקלהומה ובאוניברסיטת בוסטון. בשנות חייו האחרונות של אלברט איינשטיין היה משה ימר בין החוקרים המקורבים אליו ולספרו של משה ימר "מושגי החלל" כתב איינשטיין הקדמה. פרופ' ימר חקר ביסודיות את יחסו של איינשטיין לדת וריכז את ממצאיו בספר "איינשטיין והדת"^[2]. כמו כן, ספריו בתחום הפילוסופיה של הפיזיקה זכו להכרה בינלאומית ותורגמו לשפות רבות.

בשנת 1955 הצטרף לאוניברסיטת בר-אילן, ייסד בה את המחלקה לפיזיקה ועמד בראשה בשנותיה הראשונות. באמצע שנת 1962 נבחר לרקטור הראשון של האוניברסיטה^[1], תפקיד בו כיהן עד שנת 1964. באוקטובר 1966 נבחר משה ימר לכהן כרקטור ונשיא האוניברסיטה^[3]. נמנה עם מייסדי המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב. כפרופסור אורח הוא שימש במכון השווייצרי לטכנולוגיה, באוניברסיטת קולומביה ובמוסדות נוספים. בישראל הוא כיהן כחבר המועצה להשכלה גבוהה, נשיא האיגוד לקידום המדע בישראל וחבר בוועד ההדרכה של הוועדה לאנרגיה אטומית. בשנת 1963 נבחר לחבר האקדמיה המדעית הצרפתית לפילוסופיה של המדע^[4].

משה ימר היה נשוי לרחל לבית רקובר (נפטרה בכד' מרחשוון ה'תשע"ט) ילידת ירושלים, אשר גדלה בבית מנדלבאום הקרוי על שם סבה הרב שמחה מנדלבוים. בתו - שלומית נישאה לרב שמעון אדלר ששימש כראש המינהל לחינוך דתי במשרד החינוך. בנו - הרב מיכאל ימר משמש כראש ישיבת שעלבים^[5].

עבודותיו זיכו אותו בשנת 1960 בפרס האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים^[6], בפרס ישראל להיסטוריה של המדע לשנת 1984, בפרס א.מ.ת (2003), ובפרס אברהם פיס (2007).

לקריאה נוספת

סיני לייכטר וחיים מילקוב (עורכים), ספר עולי הסרטיפיקאטים: זיכרונות, תעודות, איגרות, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ג 1993, עמ' 142–143

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא משה ימר בוויקישיתוף

מרה בלר, הפילוסופיה שמאחורי המדע, מדע כ"ח 4, 1984
משה ימר, באתר פרס א.מ.ת.

פרופ' משה (מקס) ימר, תלמידו של אלברט איינשטיין. לשעבר, הנשיא והרקטור של בר-אילן, הלך לעולמו, באתר אוניברסיטת בר-אילן, 19 בדצמבר 2010
משה קוה, על אמונה ומדע: לזכרו של הפיזיקאי משה ימר ז"ל, באתר ynet, 20 בדצמבר 2010
אלכס דורון, חייו ומותו של תלמידו האחרון של אלברט איינשטיין, באתר nrg‏, 23 בדצמבר 2010
אורי דרומי, איינשטיין התרשם - פרופ' משה ימר, חתן פרס ישראל בהיסטוריה של המדע, 1915-2010, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2010
גלי ויינשטיין, ‏איינשטיין של מקס (משה) ימר, באתר "הידען", 30 בדצמבר 2010
משה ימר (1915-2010), דף שער בספרייה הלאומית

על כתביו

מרדכי לנדו, על ספרו של ימר "איינשטיין והדת: פיזיקה ותאולוגיה", מקור ראשון, 2008
אבשלום אליצור, על ספרו של ימר "איינשטיין והדת: פיזיקה ותאולוגיה", פורסם במעריב, פברואר 2008
אהרון קנטורוביץ, איינשטיין והדת הקוסמית: על ספרו של משה (מקס) ימר, קתרסיס 9, אביב תשס"ט, 2008
מיכאל אברהם, דיון על אמונתו של איינשטיין לפי ספרו של ימר "איינשטיין והדת: פיזיקה ותאולוגיה", 1 במאי 2019^[7]

הערות שוליים

^ ¹ ² ישעיהו אביעם, הפיזיקאי היה לרקטור, מעריב, 5 ביולי 1962
^ משה ימר, איינשטיין והדת, הוצאת ידיעות אחרונות ואוניברסיטת בר-אילן, 2008
^ נגיד ונשיא נבחרו בבר-אילן, דבר, 18 באוקטובר 1966
^ פרופ' משה ימר נשיא אוניברסיטת בר-אילן, מעריב, 18 באוקטובר 1966
^ גיא עזרא, ‏ראש ישיבה חדש לישיבת 'שעלבים', באתר "סרוגים", 10 במרץ 2016
^ פרס אמריקני למלומד ישראלי, דבר, 19 בדצמבר 1960
^ מיכאל אברהם, אלוהים משחק בקוביה מה באמת אומרת לנו האבולוציה?, תל אביב: ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 2011, עמ' 360-373

[רקטור-1] ¹ ² ישעיהו אביעם, הפיזיקאי היה לרקטור, מעריב, 5 ביולי 1962

[2] משה ימר, איינשטיין והדת, הוצאת ידיעות אחרונות ואוניברסיטת בר-אילן, 2008

[3] נגיד ונשיא נבחרו בבר-אילן, דבר, 18 באוקטובר 1966

[4] פרופ' משה ימר נשיא אוניברסיטת בר-אילן, מעריב, 18 באוקטובר 1966

[5] גיא עזרא, ‏ראש ישיבה חדש לישיבת 'שעלבים', באתר "סרוגים", 10 במרץ 2016

[6] פרס אמריקני למלומד ישראלי, דבר, 19 בדצמבר 1960

[7] מיכאל אברהם, אלוהים משחק בקוביה מה באמת אומרת לנו האבולוציה?, תל אביב: ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 2011, עמ' 360-373

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

תרומות עיקריות

לידה	13 באפריל 1915 ברלין, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמנית
פטירה	18 בדצמבר 2010 (בגיל 95) ירושלים, ישראל ישראל
ענף מדעי	פיזיקה, היסטוריה של המדע
מקום מגורים	ישראל ישראל
מקום קבורה	בית הקברות סנהדריה
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים אוניברסיטת וינה
מוסדות	אוניברסיטת אמסטרדם (1 ביוני 1975–1 בינואר 1976) אוניברסיטת בר-אילן אוניברסיטת אוקלהומה אוניברסיטת בוסטון אוניברסיטת הרווארד אוניברסיטת פרינסטון
פרסים והוקרה	פרס אברהם פיס להיסטוריה של הפיזיקה (2007) פרס א.מ.ת. (2003) פרס ישראל (1984)
צאצאים	מיכאל ימר
מחקרים בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע

	יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. לא כתוב כמעט דבר על פועלו האקדמי, מה הוא חידש?. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
	הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה