ניקודם קארו
 | |
| לידה |
23 במאי 1871 לודז', האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
27 ביוני 1935 (בגיל 64) רומא, ממלכת איטליה |
| מקום קבורה |
ציריך |
| מקום לימודים | |
| פרסים והוקרה |
מדליית רוברט וילהלם בונזן (1929) |
  | |
ניקודם קארו (בגרמנית: Nikodem Caro; 23 במאי 1871 – 27 ביוני 1935) היה תעשיין כימי ויזם, אבי תעשיית החנקן הגרמנית[1].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע אישי ולימודים
ניקודם קארו נולד בעיר לודז’ שבפולין, אז תחת שלטון האימפריה הרוסית. אביו, אלברט קארו, הגיע מלב פוזן, ואמו הייתה רוזה לבית רובינשטיין מוורשה. סבו מצד אביו היה דמות בולטת בתנועת הרפורמה היהודית.
בשנת 1888 החל קארו ללמוד כימיה באוניברסיטה הטכנית המלכותית בשרלוטנבורג (כיום חלק מאוניברסיטת טכני בברלין). את תואר הדוקטור שלו קיבל בשנת 1892 מאוניברסיטת רוסטוק.
פעילות מדעית ותעשייתית
לאחר סיום לימודיו הקים קארו מעבדה פרטית, ושימש כיועץ בתחום הכימיה. במסגרת פעילות זו החל שיתוף פעולה עם הכימאי אדולף פרנק.
השניים ערכו ניסויים בחימום קרביד סידן וקרביד בריום בזרם של חנקן, וגילו כי תרכובות אלה “סוחפות” את החנקן – תגלית שהובילה להבנה כי ניתן ליצור ציאנידים מקרבידים אלקליים בתנאים של טמפרטורה גבוהה. ב-31 במרץ 1895 הם רשמו פטנט על תהליך לייצור בריום ציאניד, שהיה בעל חשיבות רבה בתעשייה.
בהמשך, פנתה אליהם חברת דינאמיט, בבעלותו של אלפרד נובל, בבקשה לפתח תהליך לייצור נתרן ציאניד – תרכובת חיונית לתהליך מיצוי זהב מעפרות דלות זהב. במסגרת מחקריהם, גילו תהליך לייצור ציאנמיד סידן מחימום קרביד סידן עם חנקן יבש בטמפרטורה של כ-1,100 מעלות צלזיוס.
בשנת 1900, גילה קארו כי חימום ציאנמיד סידן עם אדי מים מייצר אמוניה – תגלית משמעותית שנכנסה לשימוש נרחב בתעשייה.
יזמות תעשייתית והשפעה כלכלית
קארו הקים שורה של מפעלי תעשייה:
בשנת 1908 ייסד בעיר בידגושץ’ (אז בשטח גרמניה) מפעל גדול לייצור דשנים מבוססי סידן.
בשנת 1915, כחלק מהמאמץ המלחמתי של גרמניה במלחמת העולם הראשונה, הקים בעיר חוז’וב מפעל חדיש לייצור חנקן לתעשיית הדשנים והתחמושת.
בשל מעמדו ותגליותיו החשובות, נבחר לכהן כנשיא הסינדיקט הבינלאומי של תעשיית החנקן. בשנת 1913 הוענק לו תואר פרופסור מהקיסר וילהלם השני, ובהמשך קיבל גם את התואר הכבודני “יועץ סתרים”.
פעילות ציבורית וחיים אישיים
בשנת 1926 הצטרף לוועד של הוצאת אשכול, שפעלה להוצאת אנציקלופדיה יודאיקה בשפות עברית וגרמנית – מפעל ידע שאפתני שפעל בתקופת רפובליקת ויימאר.
בשנת 1932 היה מעורב בפרשה משפחתית מתוקשרת, לאחר סכסוך עם חתנו שנפרד מבתו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הרמאן סויט, היהודים בחיי המשק של גרמניה, הארץ, 23 בינואר 1931
