פסיקתא רבתי
פסיקתא רבתי או פסיקתא רבתא הוא שמו של מדרש אגדה מסוג פסיקתא. המוכר גם כ"פסיקתא" באופן סתמי. היא מתוארכת במחקר לתקופת הגאונים (סביבות המאה ה-6 או ה-7, והלאה), וקיימת בה השפעה ניכרת ממדרש תנחומא.
שם הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]שם הספר – "פסיקתא רבתי", ובתרגום מארמית: "הפסיקתא הגדולה" – בא להבדילו מפסיקתא דרב כהנא שקדמה לפסיקתא רבתי, שהיא קטנה יותר בגודלה לעומת ה"פסיקתא רבתי".
החיבור מוזכר בפירוש רש"י למקרא, בשמות "פסיקתא רבתי" או "פסיקתא גדולה". רבי צדקיה בן בנימין מזכיר אותו בשם "פסיקתא רבתא", וכך גם נקרא בהדפסה הראשונה של החיבור (פראג, תי"ג או תי"ד[1]).
יש שקראו לו (בטעות) "פסיקתא רבתא דרב כהנא", וכן יש שקראו לו גם בשם "פסיקתא" סתם, מה שגרם בעקיפין להיעלמות פסיקתא דרב כהנא הקדומה יותר[2].
מקורות ותקופת חיבור
[עריכת קוד מקור | עריכה]תארוך ה"פסיקתא רבתי" נתון בדעות שונות בין החוקרים, אך מקובל כי התגבשותה הסופית ארעה בתקופת הגאונים (המאה ה-6–המאה ה-7), עם תוספות קלות מאחרות יותר עד המחצית הראשונה של המאה ה-9.
בתחילת החיבור מופיע מאמר שעשוי להעיד על תקופת חיבורו: ”הרי כמה זמן שחרב בית חיינו? הרי שבוע, הרי יובל, הרי שבע מאות שבעים ושבע שנה. מתי אבֹֹא ואראה פני א-להים”;יום-טוב ליפמן צונץ מתארך על פי זאת את תקופת החיבור לסביבות שנת ד'תר"ה (845), תוך שהוא מחשב 777 שנה מחורבן בית שני[3]. מאיר איש-שלום מחשב את 777 שנים אלו מחורבן בית ראשון, ועל פי זאת הוא מתארך את חיבורו לשנת ד'קט"ו (355) - אמצע תקופת התלמוד; דעה זו מקבלת את זיהוי רבי תנחומא, שחי באותה תקופה, כמחברו המקורי של חיבור זה. אף בעלי שיטה מקדימה זו מסכימים כי לחיבור תוספות מאוחרות מזמן תקופת הגאונים[4]. כיום במחקר מקובלת יותר הדעה המאחרת, המייחסת את החיבור לתקופת הגאונים.
תאריכים אלו מתייחסים לעריכתו של המדרש, ולא לתוכן דרשותיו. גם המאחרים את זמן עריכתו מצביעים על דרשות קדומות יותר, וגם הסוברים כי נתחבר בתוקפה קדומה יחסית מודים שישנן בו דרשות מאוחרות. גם תקופת גיבוש הדרשות לכדי חיבור אחיד ומסודר בסדר המועדים ארכה כפי הנראה זמן רב, ולמעשה, התהליך החל באמצע המאה החמישית, ועוצב סופית רק בהדפסת המדרש במאה ה-17[5].
בפסיקתא רבתי קיימת השפעה ניכרת ממדרש תנחומא (מה שהביא רבים לזיהוי של מחברו כרבי תנחומא), וחלק מהחומר שבו מקורו מפסיקתא דרב כהנא הקדום, שמתוארך לתקופת אמוראי ארץ ישראל. בפסיקתא רבתי קיימות פסקאות עתיקות המכילות מאמרים מדרשנים המוזכרים רק בתלמוד ירושלמי, וכן מדרשנים המוזכרים בתלמוד בבלי. במקומות שונים בפסיקתא רבתי קיימים ציטוטים מקראיים השונים מנוסח המסורה המצוי, והדומים יותר לנוסח התרגומים. גם "סדר קריאת הפרשיות וההפטרות" המופיע בו שונה הוא מהסדר המקובל, שרובו מיסודו של רב, האמורא הבבלי. לעומת זאת פסקאות רבות מתוך פסיקתא זו מזוהות עם תקופת הגאונים.
יש המזהים בתוך החיבור דרשה מאוחרת מדרשן איטלקי בן המאה ה-9, שהצטרף לקבוצת אבלי ציון בירושלים במחצית הראשונה של אותה המאה[6].
צונץ שיער שהמדרש התחבר ביוון.
מבנה ותוכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]המבנה הכללי של פסיקתא רבתי דומה לכלל הפסיקתאות, שהן סוג מדרשי אגדה המורכבים מדרשות שלמות על עניינים מיוחדים, ובייחוד דרשות הקשורות בשבתות ומועדים. דרשות אלה מוסבות על פסוקים מן התורה ומן ההפטרה. ב"פסיקתא רבתי" קיימת גם דרשות מסוג חדש המובאות כתשובה לשאלה בענייני הלכה או אגדה, ולאו דווקא מעניין החגים והשבתות; דרשות אלו פותחות במילים "ילמדנו רבינו" (בדומה למדרש תנחומא). התשובות בענייני הלכה כוללות בה תמיד חומר רב מן האגדה.
החיבור כולל 48 פרשיות, 28 מתוכן מסוגננות בנוסח מדרש ילמדנו, תוך ייחוסן לרבי תנחומא. חלק מדרשות אלו הופיעו בשאילתות דרב אחא ובמדרש תנחומא, ואי אפשר לדעת איזה מהמקורות קדם.
כמו שאר הפסיקתאות, אף פסיקתא רבתי כתובה בלשון הקודש. חלקים נרחבים מהחיבור מאופיינים בלשון פייטנית. מחבר הפסיקתא מצטייר כבעל רגש עמוק, וכבעל דמיון ייחודי. בעל הפסיקתא מצרף וכורך אגדות רבות, ובונה מהן פואמות שלמות, וכן מערכות הכוללות שירה אפית. בין יצירות אלו, בולטות הפסקאות העוסקות בתיאור מתן תורה (פסקאות כ'–כ"ד, המכונות גם בשם "מדרש מתן תורה"), חורבן בית המקדש הראשון, ביאת המשיח ועוד, המלוות בתיאור ציוריים ובדיאלוגים בין ה', המלאכים והנביאים, על כל המתרחש בעולמות העליונים.
תפוצה ושימוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]החיבור מצוטט רבות על ידי רש"י ונכדיו - הרשב"ם ורבנו תם. לעומת זאת, הוא אינו מצוטט כלל אצל רבי נתן מרומי, בעל ספר הערוך. במאה ה-12 הוא מוזכר אצל חכמי איטליה, צרפת ואשכנז, אך כמעט שאינו מוזכר אצל חכמי ספרד.
הדפסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המהדורה הראשונה של ה"פסיקתא רבתי" הודפסה על ידי רבי יצחק בן רבי חיים כ"ץ, שהיא נעדרת ציון מקום ושנת הדפסה, אך במחקר הועלו מספר תימוכין המציינים את פראג כמקום הדפסתה, ומתארכים את שנת ההדפסה לשנת ה'תי"ג (1653) או ה'תי"ד (1654)[7].
הספר הודפס בשנית בשקלוב בשנת ה'תקס"ו (1806), בנוסח חדש, אשר נחשב למדויק פחות מנוסח דפוס פראג, ואף חסר בו קטע שלם מהנוסח המקורי. למהדורה זו נספח פירוש מילים זרות, על פי ספר הערוך. מהדורה שלישית היא מהדורתו של רבי זאב וולף איינהורן (מהרז"ו), בברסלאו ה'תקצ"א, בתוספת פירושים, הגהות נוסח (חלק מתיקוניו הוא על פי כתב ידו של ר' אברהם בן הגר"א. הנוסח עצמו (לפני התיקונים) מבוסס על דפוס שקלוב) וציוני מקורות. במהדורה זו, חולקו לראשונה פרשיות הפסיקתא לסעיפים.
מהדורת הדפוס הפופולרית של פסיקתא רבתי, היא מהדורת דפוס וינה ה'תר"ם (1880), במהדורתו המוערת של חוקר היהדות מאיר איש-שלום שכינה את פירושו מאיר עין - מגן דוד, ובסופה נספח תרגום המילים היווניות והלטיניות מאת רבה של וינה משה גידמן.
בשנת ה'תרנ"ג נדפסה בוורשה מהדורה (אף היא בייחוס המוטעה לרב כהנא) הכוללת את פירוש מהרז"ו, זרע אפרים ופירוש מאת רבי דוד לוריא.
פרשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לספר הודפסו מספר פירושים, שחלקם כוללים הגהות; לרוב הודפסו יחד עם החיבור עצמו, מהם:
- זרע אפרים - מרבי אפרים זלמן מרגליות, תקפ"ה (מהדורה נוספת: לבוב תרי"ג)
- הגהות ופירוש מהרז"ו - מרבי זאב וולף איינהורן, ברסלאו
- ביאור והגהות הרד"ל - מרבי דוד לוריא
- מאיר עין - ממאיר איש-שלום, וינה תר"ם
- יד אליקים וגן אליקים - מרבי אליקים האמיזלג מברודי
- זרע ישי - מרבי שמואל אהרן ראבין, בני ברק תשכ"ט
קיים גם פירוש חלקי מרבי יצחק דב במברגר, רבה של וירצבורג
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יום-טוב ליפמן צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, ה'תש"ז, פרק 13, עמ' 117–121.
- שלמה בובר, מבוא לפסיקתא דרב כהנא.
- ענת רייזל, "פסיקתא רבתי", בלקסיקון מבוא למדרשים, עמ' 245; הוצאת תבונות - מכללת הרצוג, תשע"א. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- רבקה אולמר, "עריכה וקנוניזציה בפסיקתא רבתי" דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות 11 ג 1, ה'תשנ"ד, עמ' 111–118.
- יהושע שוורץ, "גאלוס, יוליאנוס, והפולמוס האיטי-נוצרי בפסיקתא רבתי", על אתר יא, ה'תשס"ג, עמ' 59–74.
- בנימין אליצור, פסיקתא רבתי - פרקי מבוא, עבודה לשם קבלת תואר ד"ר לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים ה'תשנ"ט.
- ישראל בן דוד, "ייחודי לשון מתוך פסיקתא רבתי", לשוננו ד, ה'תש"ם, עמ' 316–318.
- פסיקתא רבתי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- יצחק אריה ליב ברוך, "פסיקתא רבתי", בתוך: אוצר ספרות ישראל, וילנה תרע"ד–תרפ"ה, עמ' 169 ואילך, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פסיקתא רבתי, באתר מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית של האקדמיה ללשון העברית, כולל ניתוח מילוני
- פסיקתא רבתי, אתר ספריא.
- פסיקתא רבתי מהדורת איש שלום עם פירוש מאיר עין, אתר "דעת".
- פסיקתא רבתי דרב כהנא מהדורת ורשה תרנ"ג.
- מדרש פסיקתא רבתי, אתר "מחלקי המים".
- הערך פסיקתא באנציקלופדיה יהודית דעת
- הערך פסיקתא רבתי באתר ויקישיבה.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו להלן הדפסה.
- ^ ראו: שלמה בובר, מבוא לפסיקתא דרב כהנא, אות ג'.
- ^ יצחק אריה ליב ברוך, "פסיקתא רבתי", בתוך: אוצר ספרות ישראל, וילנה תרע"ד–תרפ"ה, עמ' 169, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
התוספת ”ועתה הוא כבר אלף ומאה וחמשים ואחד” היא מאוחרת ונכתבה על ידי המעתיק. ראו על כך: הערת וולף היידנהיים, אצל משה סאנדרס, "פסיקתא רבתי, מהדורה ראשונה", בתוך: נפתלי בן מנחם ויצחק רפאל (עורכים), ארשת, ירושלים תשכ"א, עמ' 99–101 ואילך, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום); שלמה בובר, מבוא לפסיקתא דרב כהנא, אות ג'; יום טוב ליפמן צונץ, "הדרשות בישראל" עמ' 118; ועוד.
דניאל שפרבר קיבל את התארוך ההמוקדם רק ביחס לדרשות ה"ילמדנו" המופיעות במדרש, ואת המדרש עצמו הוא מתארך לתקופה מאוחרת יותר. - ^ מדרש פסיקתא רבתי, באתר מחלקי המים.
- ^ רייזל, עמ' 245
- ^ מדרש פסיקתא רבתי, באתר מחלקי המים, על פי הציטוט (פסיקתא ל"ד): ”שבועה היא לפני שכל שחיכה למלכותי אני בעצמי מעיד בו לטובה... באבילים שנצטערו עמי על ביתי החרב ועל היכלי השמם... אבילי ציון שהשפילו את רוחם ושמעו את חרפתם ושתקו ולא החזיקו טובה לעצמם”.
- ^ משה סאנדרס, "פסיקתא רבתי, מהדורה ראשונה", בתוך: נפתלי בן מנחם ויצחק רפאל (עורכים), ארשת, ירושלים תשכ"א, עמ' 99–101 ואילך, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
