שמואל לייב שניידרמן
 | |
| לידה |
15 ביוני 1906 קז'ימייז' דולני, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
8 באוקטובר 1996 (בגיל 90) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
בית העלמין ירקון |
| שפות היצירה |
אנגלית, יידיש |
| פרסים והוקרה |
פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש |
  | |
שמואל לייב שניידרמן (בכתיב יידי: שניידערמאן[1]; 15 ביוני 1906 – 8 באוקטובר 1996) היה עיתונאי וסופר יהודי פולני־אמריקאי. בכתיבתו עסק רבות ביהודי פולין.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שניידרמן נולד בעיירה קז'ימייז' דולני ("קוזמיר דלובלין") שליד לובלין שבפולין, בנם של חנה לבית מנדלבאום ואברהם שניידרמן (Sznajderman). למד באוניברסיטת ורשה ובבית הספר הגבוה לעיתונאות, שם הכיר את אשתו לעתיד, הלינה-איילין.
בשנים 1929–1932 ערך את ביטאון האקדמאים היהודים בפולין Trybuna Akademicka ('הבמה האקדמית'), ובשנת 1931 ערך את Almanach Literacki ('אלמנך ספרותי') – אנתולוגיה של שירה ופרוזה מודרנית יידית ועברית. פרסם שני ספרי שירה: "גילדערנע פייגל" ('ציפור זהובה'; ורשה 1927) ו"פייערן אין שטאט" ('להבות בעיר'; ורשה–פריז 1932), ותרגם ליידיש מפולנית את Laur olimpijski (1928) למשורר קזימייז' ויֶיז'ינסקי (Wierzyński) ואת הרומן הפוטוריסטי Palę Paryż ('אני שורף את פריז') למשורר והסופר היהודי-פולני ברונו ישיֶינסקי (Jasieński) (ורשה 1929). כן השתתף במשך שנים רבות בכתב העת הספרותי היידי "ליטעראַרישע בלעטער".
משנת 1931 שימש ככתב שטח בפריז (גם בשם העט "א. לוּבּלִינֶר") עבור כמה יומונים יהודיים-פולניים ביידיש ובפולנית, בהם Chwila, Nasz Przegląd ו-Nowy Dziennik, וכן היה עורך-משותף של הירחון הספרותי היידי "בלעטער" ועורך השבועון היידי "פּאַריז". במסגרת עבודתו סיקר את מלחמת האזרחים בספרד, ולבסוף פרסם רפורטז'ה בשם "קריג אין שפאַניען" ('מלחמה בספרד', 2 כרכים; ורשה 1938).
בשנת 1933 נישא להָלָה (הלינה) שִימִין (Szymin; לימים איילין (Eileen); 1908–2004), בתם הבכורה של רגינה ובנימין שימין (1880–1942), מו"ל נודע של ספרים עבריים ויידיים בוורשה, שותף בהוצאת הספרים החשובה "צֶנטרַל", ואחותו הגדולה של צלם העיתונות הנודע דוד סימור ("שִים").[2] איילין, שהייתה נשואה לשניידרמן עד מותו, לקחה חלק מרכזי במחקר ובעריכת חומריו של בעלה.
בשנת 1940, בעת מלחמת העולם השנייה, היגר עם אשתו ובתו לארצות הברית, והתאזרח בה ב-1949. התגורר בניו יורק. משנת 1945 כיהן כתב שטח באו"ם עבור עיתונים בארצות הברית, בארץ ישראל, באירופה ואמריקה הדרומית.
ב-1945 ערך את הספר הראשון שסיפר על אודות גטו ורשה – יומנה של מרי בֶּרג. כבר בסוף 1944, כחצי שנה לפני תום המלחמה, פרסם שניידרמן קטעים מהיומן בתרגום לאנגלית וליידיש. בפברואר 1945 התפרסם היומן המלא בתרגום לאנגלית; כבר באותה שנה תורגם לעברית (על ידי יהודה האזרחי), ולאחר מכן תורגם לשפות רבות נוספות.
בהמשך התקין לדפוס את זיכרונותיה מהגטו של מרים בידרמן, "נעורים בצל המות" (עברית: חוה יערי; תל אביב תשכ"א), וכן את זיכרונותיה של ג'מה לה גוארדיה גלוק (אחותו של פיורלו לה גוארדיה), שהוחזקה בעת המלחמה כאסירה פוליטית במחנה הריכוז לנשים ראוונסבריק, וניצלה (My story, ניו יורק 1961).
שניידרמן כתב בקביעות ביומון הניו-יורקי "פאָרווערטס" ולעיתונים יידיים נוספים בארצות הברית וברחבי העולם (בהם "דער טאָג", "דער אידישער קעמפער"). כן הרבה לכתוב בעיתונות האנגלית האמריקאית (The Reporter, The New York Times Book Review ועוד) ובעיתונות העברית בישראל ("על המשמר", "דבר"). הרבה לנסוע לאירופה (בעיקר למדינות הגוש הסובייטי) ולישראל. בשנים 1975–1978 כיהן כנשיא אגודת פא"ן היידית בארצות הברית.
בשנת 1946 ביקר בפולין ודיווח על המתרחש בה. את רשמיו כינס בספר "צווישן שרעק און האָפענונג: א ריַיזע איבער דעם ניַיעם פוילן" ('בין פחד לתקווה'; בואנוס איירס 1947; יצא באותה שנה באנגלית: Between Fear and Hope, ניו יורק 1947), שבו הביע דאגה מהאנטישמיות בקרב האוכלוסייה הפולנית לאחר המלחמה. בשנת 1959 פרסם ספר נוסף, The Warsaw Heresy, שבו תיאר את האי-שקט האזרחי בפולין ב-1956 והרפורמות שבאו בעקבותיו.
בשנת 1965 כתב את הסרט The Last Chapter: The Rise and Fall of the Thousand Year Old Jewish Community in Poland ("הפרק האחרון: אלף שנות חיים יהודיים בפולין"), אשר עוקב אחר ההיסטוריה של יהדות פולין מההגירה לפולין בימי הביניים, דרך ממלכת הכוזרים ועד ההשמדה בשואה, ומתאר את השטעטל והקהילה היהודית.[3]
ב-1970 פרסם בתל אביב את הספר "ווען די ווייסל האָט גערעדט יידיש"" ('כשהוויסלה דיברה יידיש'; יצא באנגלית בשנת 1978 בשם The River Remembers), המתאר מסע אישי והיסטורי בנבכי יהדות פולין. הספר זכה ב"פרס הזיכרון" של הפדרציה העולמית של אגודות ניצולי ברגן-בלזן, הניתנת ליצירה ספרותית העוסקת בשואה ובמורשתה.
בשנת 1994 עבר שניידרמן מביתו שבשדרה התשיעית במנהטן לרמת אביב. נפטר בישראל בשיבה טובה בשנת 1996 בעקבות שבץ.[4] בן 90 במותו. נקבר בבית העלמין ירקון. אשתו איילין נפטרה ב-2004, ונקברה לצדו.
היה אב לשניים. בתו הלן שניידרמן שָׂרִיד (נולדה ב-1937) עלתה לישראל ב-1962, מורה לאנגלית באוניברסיטת תל אביב (בדימוס), מתגוררת ברמת אביב. בנו בן שניידרמן (נולד ב-1947; (אנ')) הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת מרילנד, ומתגורר בוושינגטון הבירה.[5]
לאחר מותו תרמה אשתו את ארכיונו, הכולל את כל פרסומיו, למרכז לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין-גורן באוניברסיטת תל אביב.[6]
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1973 – "פרס הזיכרון" של הפדרציה העולמית של אגודות ניצולי ברגן-בלזן, על "ווען די ווייסל האט גערעדט יידיש"" ('כשהוויסלה דיברה יידיש')
- 1986 – פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש[7]
- 1995 – פרס שלום עליכם, על מפעל חיים בספרות יידיש
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גילדערנע פייגל, ורשה: סעמאַפאָר, 1927. ("ציפור זהובה") (שירה)
- פייערן אין שטאָט, ורשה–פריז: אייגנס, 1932. ("להבות בעיר") (שירה)
- צווישן נאַלעווקעס און איַיפל-טורעם; איַינלייטונג פון עגאָן ערווין קיש, ורשה: ב' שימין, 1936. ("בין רחוב נאלבקי [המרכז היהודי של ורשה] למגדל אייפל") (תורגם לפולנית על ידי אשתו, הלה שימין) (מסות)
- קריג אין שפאַניען; אילוסטראַציעס פון שים, ורשה: יִידישע אוניווערסאַל-ביבליאָטעק, 1938. ("מלחמה בספרד")
- צווישן שרעק און האָפענונג: א ריַיזע איבער דעם ניַיעם פוילן, בואנוס איירס: צענטראַל-פאַרבאַנד פון פוילישע יידן אין אַרגענטינע, 1947. ("בין פחד לתקווה: מסע לפולין החדשה") (הופיע גם בתרגום לאנגלית)
- איליאַ ערענבּורג, ניו יורק: אידישער קעמפער, תשכ"ט 1968. (מונוגרפיה)[8]
- ווען די ווייסל האט גערעדט יידיש; אילוסטראַציעס פון חיים גאָלדבערג, תל אביב: פארלאג י. ל. פרץ, תשל"א 1970. ('כשהוויסלה דיברה יידיש'; על חורבן העיירות היהודיות משני עברי הוויסלה, ובמיוחד על קוזמיר) (הופיע גם באנגלית)
- אַרטור שיק: דאָס שטורמישע לעבן און שאַפן פון דעם גרויסן יִידישן מיניאַטור-מייסטער, תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, תש"ם 1980.
- Od nalewek do Wieży Eiffla; z przedmową Egona Erwina Kischa; autoryzowany przekład Haliny Szymin, Warsaw: Ksiągarnia popularna, 1936. (בפולנית)
- Between Fear and Hope; translated by Norbert Guterman, New York: Arco, 1947.
- The Warsaw heresy, New York: Horizon Press, 1959.
- Franz Kafka y su Mundo Judio; traducción del idisch por Isidoro Niborski, Buenos Aires: Congreso Judio Latinoamericano, 1973. (בספרדית)
- The River Remembers, New York: Horizon Press, 1978.
עריכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גטו ורשה: מיומנה של מרי ברג; תרגם מאנגלית: יהודה האזרחי, תל אביב: נ. טברסקי, תש"ו 1945.
- מרים בידרמן, נעורים בצל המות; עברית: ח’ יערי, תל אביב: דבר, תשכ"א.
- צוזאַמען: זאַמלבוך פאַר ליטעראַטור, קונסט, יִידישע פראָבלעמען און דאָקומענטאַציע, תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, תשל"ד.
- Mary Berg, Warsaw Ghetto: A Diary; edited by S. L. Shneiderman; trans. Norbert Guterman and Sylvia Glass, New York: L. B. Fischer, 1945. (מהדורה מורחבת: The Diary of Mary Berg: Growing up in the Warsaw Ghetto; Edited by S. L. Shneiderman; new edition prepared by Susan Lee Pentlin, London: Oneworld, 2006.)
Gemma La Guardia Gluck, My story; Edited by S. L. Shneiderman, New York: D. McKay Co., 1961. (מהדורה מורחבת: Gemma La Guardia Gluck, Fiorello’s Sister: Gemma La Guardia Gluck’s story; edited by Rochelle G. Saidel, Syracuse, N.Y.: Syracuse University Press, 2007.)
תרגום
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קאַזשימיעזש וויעזשינסקי, "דער אָלימפּישער לאָרבער", אין: די יִידישע וועלט, 1928.
- ברונאָ יאַשיענסקי, כ’פאַרברען פּאַריז; איבערגעזעצט: ש"ל שניידערמאן, ורשה: ניַיע קולטור, 1929. (רומן) ('אני שורף את פריז')
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ווי שפעט איז איצט אויפן יִידישן זייגער?: ש"ל שניידערמאַן-בוך; צונויפגעשטעלט פון זיַין לעבנס-באַגלייטערין האַלאַ שימין-שניידערמאַן, תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, תש"ס 2000. ("מה השעה בשעון היהודי?")[9]
- "Shneiderman, Samuel L.", in: Who's who in world Jewry, 1978, p. 894.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של שמואל לייב שניידרמן, בקטלוג הספרייה הלאומית (חלק מהספרים מופיעים תחת "Shneiderman, Samuel Loeb")
- ש"ל שניידרמן באתר WorldCat
- ש"ל שניידרמן באתר The Virtual International Authority File
- ביוגרפיה ו רזומה מקצועי, באתר אוסף ספרי היידיש של ש"ל ואיילין שניידרמן, באתר ספריית אוניברסיטת מרילנד (באנגלית)
- זלמן רייזען, שניידערמאן, שמואל-לייב, לעקסיקאָן פֿון דער יִידישער ליטעראַטור, פּרעסע און פֿילאָלאָגיע, מהד' 2, כרך 4, וילנה: ב. קלעצקין, תר"צ 1929, עמ' 836–838, בארכיון האינטרנט
- איילין (הלה) שימין-שניידרמן, S. L. Shneiderman - Decades Together, מתוך "ווי שפעט איז איצט אויפן יידישן זייגער?" (תרגמה לאנגלית: Fannie Peczenik), באתר של אילת גורדין לויתן
- Brief History of the CHIM Archive (אורכב 26.03.2012 בארכיון Wayback Machine), ארכיון שים (באנגלית)
- זאב רב-נוף, לא הרצוי אלא המצוי: אנתולוגיה קולנועית על יהדות פולין, דבר, 15 באוגוסט 1965 (בעקבות הסרט "הפרק האחרון")
- שמואל לייב שניידרמן, דף שער בספרייה הלאומית
מפרי עטו:
- רשימות לאוטוביוגרפיה (תרגמה לאנגלית: Fannie Peczenik), באתר ספריית אוניברסיטת מרילנד (באנגלית)
- מחיי היהודים בהונגריה ("מאָרגען זשורנאל"), דבר, 3 במרץ 1947
- אוּלטימה טוּלה: פטר פרויכן – חוקר הצפון ולוחם אנטי־נאצי, דבר, 30 באפריל 1954, המשך
- "המגילות" הגנוזות של יהדות פולין (סיור במכון היהודי ההיסטורי בוארשה), דבר, 8 ביולי 1956
- טרקטורים מוחים סימנים אחרונים של חורבננו: רשמי סיור בפולין, דבר, 19 בספטמבר 1956
- "מסך הברזל" בדרך לפולין, דבר, 9 באוקטובר 1957
- פגישותי עם יאצק רוז'אנסקי בימי גדולתו ובשעת נפילתו, דבר, 10 בדצמבר 1957
- בבית המשפט ובדירת רוז'אנסקי: עדות הרודן של פולין בימי סטלין; ראש משטרה תמה על מאסרו; עינויים לחוד וטעם ספרותי לחוד: שלושה יהודים מסמלים משטר הסטליניזם, דבר, 12 בדצמבר 1957
- יהודים עצובי פנים לחופי הים־השחור (מסע רומניה, 3), דבר, 28 בינואר 1960
- פגישות עם אנה לאנגפוס, דבר, 24 ביוני 1966
- בר מרק: ההיסטוריון של חורבן פולין, דבר, 5 באוגוסט 1966
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ באנגלית: Samuel L. Shneiderman; על פי רוב: ש. ל. שניידרמן, ש. ל. שניידערמאן, S. L. Shneiderman
- ^ Brief History of the CHIM Archive, ארכיון שים (באנגלית).
- ^ ראו: זאב רב-נוף, לא הרצוי אלא המצוי: אנתולוגיה קולנועית על יהדות פולין, דבר, 15 באוגוסט 1965; ד. ל., הפרק לפני האחרון, מעריב, 20 באוגוסט 1965; מסמך אנושי מרטיט ("הפרק האחרון", אלף שנות יהדות פולין, מעריב, 23 באוגוסט 1965.
- ^ Ben Shneiderman, Reminiscences of my father, October 13, 1996, S. L. and Eileen Shneiderman Collection of Yiddish Books.
- ^ הדף של בן שניידרמן, אוניברסיטת מרילנד. (באנגלית)
- ^ Opening of the S. L. Shneiderman Archives at the Diaspora Research Institute, November 8, 2001 (באנגלית).
- ^ פרס מאנגר לספרות יידיש יחולק מחרתיים, מעריב, 29 ביוני 1986.
- ^ ביקורת: דוד רון, איליה ארנבורג "המטוהר", דבר, 30 בספטמבר 1970.
- ^ על הספר: What Time is it on the Jewish Clock?: Reflections on a Yiddish Journalist: Commentaries and selected works of S. L. Shneiderman, באתר אוסף ספרי היידיש של ש"ל ואיילין שניידרמן, ספריית אוניברסיטת מרילנד (באנגלית).