שמעון צבר
 | |
| לידה |
5 במרץ 1926 תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
19 במרץ 2007 (בגיל 81) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
ישראל |
| שפות היצירה |
עברית |
  | |
שמעון צבר (5 במרץ 1926 - 19 במרץ 2007) היה סופר, מאייר, קומיקסאי, צייר, קריקטוריסט ופובליציסט ישראלי. היגר ללונדון עקב התנגדותו למדיניות ישראל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צבר נולד בתל אביב בשם שמעון הרטפלד למשפחה של בעלי מלאכה. כשהיה פעוט בן כשנתיים היגרו הוריו חזרה לפולין, והשתקעו בעיר לודז'. המשפחה שהתה בפולין כמה שנים ושבה לארץ ישראל בשנת 1935. הוריו היו מוכרי עופות בשוק הכרמל. שמעון הצעיר למד תחילה במסגרת דתית, בבית הספר העממי דתי ביל"ו בשדרות רוטשילד (כיום הישיבה לאמנויות ולמדעים בר-אילן), ואחר כך בבית ספר תיכון חילוני. כישרונו לציור נתגלה בגיל צעיר מאוד, ובצד לימודיו הכלליים למד ציור במכון אבני הישן. צבר, שגדל כנער חבר בית"ר, היה חבר מחתרת הלח"י, ואף היה במשך כשנה (1945–1946) אסיר במחנה המעצר בלטרון. לאחר מכן גויס לפלמ"ח, השתתף בקרבות על ירושלים, ואף נפצע בשכונת שייח' ג'ראח.[1] לאחר שחרורו שירת בצבא הקבע כצייר המערכת והעורך הגרפי של "במחנה". באותה עת מבחר מהקריקטורות והאיורים שלו פורסמו בעיתונים "דבר", "דבר השבוע", "על המשמר", "בשער", "ניב לנוער חבר הקבוצות" ו"במחנה", ונאספו לספר תחת השם "קוצו של צבר", שיצא לאור ב-1951. בין השנים 1954–1960 פרסם טור קבוע בעיתון "הארץ", "בעיני צבר", שבו שילב גם קריקטורות ואיורים. בשנים 1960–1962 כתב טור ופרסם קריקטורות בעיתון "העולם הזה". עד מלחמת ששת הימים נתנה מערכת עיתון "הארץ" גיבוי מלא לדעותיו השנויות במחלוקת, אך לאחר המלחמה, התרבו מספר הקוראים שביטלו את מינוים על העיתון במחאה על כתיבתו מעוררת המחלוקת של צבר.
הוא היה לחבר ב"קבוצת העשרה", קבוצה בת עשרה ציירים צעירים בוגרי "הסטודיה" של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי, שקראה תיגר על האומנות המופשטת של חברי הקבוצה השלטת באומנות בישראל דאז, "אופקים חדשים", וקראה ליצור אומנות ריאליסטית ובעלת סממנים מקומיים של החיים בישראל. עבור צבר, האומנות המופשטת של "אופקים חדשים" הייתה אומנות של האינטליגנציה הזעיר-בורגנית, אומנות המנותקת מהמציאות ומההמונים. בשנת 1953 הצטרף למק"י. מאוחר יותר פרש מן המפלגה כשהבין שהוא אדם א-פוליטי במהותו.
בשנת 1954 הציג תערוכת יחיד בגלריה לאמנות כ"ץ בתל אביב. אחת מעבודותיו הבולטות בתל אביב משנות ה-50, על אף הזנחתה, היא בריכת נוי שתכנן ועיצב בפתח גן העצמאות, בקצה רחוב נורדאו. במשך השנים התמלאה הבריכה בחול והעיטורים הייחודיים על דפנותיה נשחקו, אולם ב-2009 היא שופצה במסגרת שיקומו של גן העצמאות, ועיטורי הפסיפס של צבר שוחזרו בנאמנות לעיצובו המקורי.
צבר היה דמות מוכרת בחוגי הבוהמה התל אביבית והירושלמית בראשית שנות השישים של המאה העשרים. בין השאר שיתף פעולה עם סופר המחאה דן עומר. כתב והוציא לאור, תוך שנים מועטות יחסית, שירה וסיפורת, ספרים לילדים ולנוער, ומדריכים לטיולים ולבישול. נשא לאשה את נעמי, בת העדה התימנית, וחדוות הגילוי של המטבח התימני מצאה את ביטויה בספריו. הוא גם עסק הרבה בחקר פטריות המאכל, היה מיקולוג חובב, וגילה באנגליה מין חדש של פטריות מאכל, הקרוי על שמו. הוא היה חבר באגודה המלכותית הבריטית לחקר הפטריות. היה משתתף קבוע במפגשים ובסיורי פטריות בעולם, שאיתם הגיע אפילו עד סיביר.
לאחר מלחמת ששת הימים הגיעה התנגדותו הפוליטית של צבר להחזקת השטחים לכדי התנגשות עם החיים בישראל. כבר ב-22 בספטמבר 1967 פרסם, עם 11 אנשי שמאל, גילוי דעת ב"הארץ", ובו נכתב:
זכותנו להתגונן מפני השמדה אינה מקנה לנו את הזכות לדכא אחרים. כיבוש גורר אחריו שלטון זר, שלטון זר גורר אחריו התנגדות, התנגדות גוררת אחריה דיכוי, דיכוי גורר אחריו טרור וטרור נגדי. קורבנות הטרור הם בדרך כלל אנשים חפים מפשע. החזקת השטחים תהפוך אותנו לעם של רוצחים ונרצחים. נצא מהשטחים הכבושים מיד.
צבר היגר עם משפחתו הצעירה לבריטניה כמהגר מסיבות פוליטיות. הוא התיישב בלונדון, שם הצטרף לקהילת מהגרים מישראל, שראו עצמם כגולים פוליטיים, וניהל יחד עמם מאבק נגד עמדות ממשלות מדינת ישראל. בין אנשים אלו נמנו משה מחובר, עודד פילבסקי, עקיבא אור ורמי היילברון[2]. בלונדון עבד צבר תחילה כנהג מונית ולאחר מכן במשך כ-17 שנה כפועל בניין עד פרישתו לגמלאות. בשנת 1976 נפרד מאשתו. לבני הזוג שני בנים: יואב ורמי. לאחר מכן חי בזוגיות עם יהודית דרוקס. מאז הגירתו ועד מותו שב לישראל רק לביקורים קצרים, ביניהם כאלה הקשורים בהוצאת ספריו ופרסומם.
צבר היה מחברי תנועת "מצפן" משנות השישים, והתמקד בפעילותו הפוליטית המתנגדת לישראל. הוא כתב על כך ספרים, בעברית ובאנגלית, מדריכים וכתבי עת, היה בין ראשוני החותמים על גילויי דעת אנטי ישראליים, והיה דמות בולטת בפזורה של המהגרים מתנגדי ישראל בלונדון ובבריטניה.
נפטר בלונדון מדלקת ריאות ב-19 במרץ 2007.
ספרים שכתב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אם תרצו ואם לא תרצו אין זו אגדה, מחזה פוליטי בחמש מערכות וסוף דבר, עם פירש"י ותוספות והוספות ישנים, מאת שמעון צבר, לונדון 1988.
- בוא הביתה, טיטוס!, לילדים, הציורים - רמברנדט ון-רין, ערוך ומסופר בידי שמעון צבר, עם עובד תל אביב, תשכ"ו.
- חרוזים שחורים, שירים, שמעון צבר, תל אביב, תשכ"ז 1966.
- טבעת המאהרג’ה, לילדים, ציורים מאת המחבר, עם עובד תל אביב, תשכ"ה 1965.
- טוסברהינדי הגבור, כפי שסופר וצויר בידי שמעון צבר, עם עובד תל אביב, ספרית שפן הסופר, תשכ"ח 1968.
- כה אמר טוסבראהינדי, תל אביב, עקד, 1967.
- כיצד גיליתי את אירופה, מדריך לתיירים, שוקן, תל אביב וירושלים, 1958.
- כיצד גיליתי את אפריקה, מדריך לתיירים, שוקן, ירושלים ותל אביב, 1958.
- ספר תורת המפלות והתבוסות השלם, כיצד לנצח בלהפסיד, עם עובד תל אביב, תשנ"ה 1995.
- שתיקה, דיג’סט הבית השלישי, ירושלים תשכ"ח 1968.
- מאכלים תימניים ומזרחיים, מדריך למטבח, מאת נעמי ושמעון צבר, סדן, תל אביב, 1962. הספר תורגם לאנגלית, ויצא לאור בכמה מהדורות.
- מסתרי הגבול הנעלם, לנוער, ציורים מאת המחבר, עם עובד, ספרית דן חסכן, תל אביב תשכ"ו 1966.
- קוצו של צבר, טברסקי תל אביב, תשי"א 1951.
- שני האפרוחים והתולעת, על פי צי-פאי-שי.
ספרים שאייר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לימפופו, מאת ק' צ’וקובסקי, תרגם נתן אלתרמן, צייר שמעון צבר, לילדים, עם עובד תל אביב, בהוצאה מחודשת של איתמר לוי, ספר זכרונות, מושב צרופה, 2002.
- מאכלים ותבשילים צרפתיים, מאת רנה ד' מוקדי, העיטורים של שמעון צבר, תל אביב, יסעור, 1963.
- ספנים אמיצים, מאת רודיארד קיפלינג, תורגם מאנגלית בידי אמציה פורת, ציורים מאת שמעון צבר, לנוער, עם עובד, ספרית דן חסכן, תל אביב, תשכ"ו 1966.
- שני האפרוחים והתולעת, מאת צי-פאי-שי, ערוך ומסופר בידי שמעון צבר, לילדים, עם עובד תל אביב, 1964.
- הבכור לבית אב"י, מאת דבורה עומר, רישומים - שמעון צבר, עם עובד תל אביב, 1969.
- תעלולי פיט בל, מאת ק' ו' אבקאודה, תורגם מהולנדית בידי משה מוסלר, ציורים מאת שמעון צבר, עם עובד תל אביב, תשכ"ה 1965.
- הילד שקראו לו רבקה, מסיפורי השכונה, מאת שבתי טבת, ציורים מאת שמעון צבר, דביר תל אביב, תשט"ו 1955.
- המשפחה הגדולה של שין טית, מאת שבתי טבת, צייר שמעון צבר, הארץ תל אביב, תשי"ד 1954.
- עשרה רישומי נוף בצירוף מבוא מאת מרסל ינקו, ספרי גדיש, תל אביב, תשט"ז, 1955.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רשימת הפרסומים של שמעון צבר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- שמעון צבר, דף שער בספרייה הלאומית
- שמעון צבר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- שמעון צבר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- שמעון צבר, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- אתר לזכרו של שמעון צבר, המציג מבחר מכתביו, מפרסומיו ומציוריו
- שמעון צבר, שעתך הגדולה ביותר, באתר הארץ, 11 ביולי 2012
- תמרה טראובמן, מת הפובליציסט שמעון צבר, באתר הארץ, 21 במרץ 2007
- מפרסומיו של שמעון צבר על ישראל
- שיר ודימוי: שמעון צבר, שמעון צבר (1926 - 2007), באתר ynet, 23 במרץ 2007
- יפתח גולדמן, הבור של טוסברהינדי, מאמר קצר העוסק בקשרים שבין המציאות הפוליטית, האמנות והאוטופיה בעזרת הסיפור "טוסברהינדי הגיבור"
- אבנר שץ, עקרון הדגל הלבן, סקירה על "ספר תורת התבוסות והמפלות השלם"
- שמעון צבר – הבית"רי שהפך לשונא "ישראל"
- אורי קציר, חבורת הטבעת, על שמעון צבר וספרו "טבעת המאהרג'ה"
- אמנון בירמן, בדם וביזע, עם פרוטזה, יוקם לנו גזע, באתר הארץ, 23 באפריל 2007
- Israel Imperial News, עיתון שערך והוציא לאור שמעון צבר
- אדם ברוך, צבר, טוב לראות אותך, ידיעות אחרונות (7 ימים), 30 ביוני 1989
- גדעון עפרת, הצבר האחרון, באתר "המחסן של גדעון עפרת"
