Abscam

Abscam (לפעמים נכתב ABSCAM, תעתיק בעברית: עבסקם) היה מבצע עוקץ של ה-FBI שנוהל ממשרדי ה-FBI בלונג איילנד שבמדינת ניו יורק[1] בשנות ה-70 המאוחרות ובשנות ה-80 המוקדמות. בתחילתו, מטרת המבצע הייתה לתפוס סוחרים ברכוש גנוב, אך בהמשכו כוון המבצע כנגד שחיתות שלטונית. בעזרתו של נוכל מורשע, צילם ה-FBI פוליטיקאים מקבלים שוחד משייח' ערבי פיקטיבי בתמורה לטובות הנאה פוליטיות.

החקירה הובילה בסופו של דבר להרשעתם של סנאטור אחד, שישה חברים בבית הנבחרים של ארצות הברית, חבר אחד בסנאט של מדינת ניו ג'רזי, חברים במועצת עיריית פילדלפיה, ראש עיריית קמדן, ניו ג'רזי ומפקח של שירות ההגירה והאזרוח של ארצות הברית.

המבצע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1978, יזם ה-FBI מבצע עוקץ בשם "Abscam", תחילה כדי לחקור גנבה, זיוף ויצירות אמנות גנובות.[2][3] ה-FBI יצר את החברה הפיקטיבית "עבדול פרויקטים בע"מ" ("Abdul Enterprises, Ltd.‎"), שתשמש כחברת קש ותעסיק את מלווין ויינברג (Melvin Weinberg), נוכל תרגילי עוקץ מורשע ומודיע, כדי שיעזור לתכנן ולנהל את המבצע. עובדי FBI התחזו לשייח'ים הערבים הפיקטיביים, קמביר עבדול רחמן (Kambir Abdul Rahman) ויאסיר חביב (Yassir Habib), הבעלים של עבדול פרויקטים, שרצו להשקיע מיליוני דולרים בארצות הברית.[2]

כאשר זייפן שנחקר הציע לשייח'ים שישקיעו בבתי קזינו בניו ג'רזי, ושניתן להשיג רישיונות עסק על ידי מתן שוחד, המבצע יועד מחדש וכוון כנגד שחיתות שלטונית. הפוליטיקאי הראשון שנפל ברשת תחבולת ההשקעה הפיקטיבית היה ראש עיריית קמדן, אנג'לו הריצ'טי. בתמורה לשוחד, אמר הריצ'טי לנציגי השייח'ים: ”אתן לכם את אטלנטיק סיטי.” הריצ'טי עזר לגייס מספר אנשי ממשל וחברי קונגרס שהיו מוכנים להעניק טובות הנאה פוליטיות בתמורה לשוחד. טובות ההנאה כללו הגירה קלה, מקלט מדיני, רישיונות קזינו, היתרי בנייה, העברות כספים ותחבולות השקעה אחרות.[2]

ה-FBI הקליט את כל החלפות הכספים, ולראשונה בהיסטוריה של ארצות הברית, צילם בסתר אנשי ממשל מקבלים שוחד.[2] מקומות המפגש כללו בית בשכונת ג'ורג'טאון של וושינגטון די. סי., שהיה שייך לעיתונאי לי לסקאזה (Lee Lescaze),[4] יאכטה בפלורידה וחדרי מלון בפנסילבניה וניו ג'רזי.

"Abscam" היה שם הקוד של ה-FBI למבצע. כאשר רשויות החוק פרסמו את המבצע, הן הצהירו כי "Abscam" היה קיצור של "Arab scam" ("הונאה ערבית"). לאחר קבלת תלונות על שם המבצע, טענו הרשויות כי הוא קיצור של "Abdul scam" ("הונאת עבדול"), על שם חברת הקש ששימשה במבצע.[5]

הרשעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסנאטור הריסון ויליאמס, איש הממשל הבכיר ביותר שהורשע במבצע

מתוך 31 אנשי הממשל שנבדקו במבצע, סנאטור אחד (הריסון ויליאמס) ושישה חברים בבית הנבחרים של ארצות הברית (ג'ון ג'נרטה (John Jenrette), ריצ'רד קלי (Richard Kelly), ריימונד לדרר (Raymond Lederer), מייקל מאיירס (Michael Myers), פרנק תומפסון (Frank Thompson) וג'ון מ' מרפי (John M. Murphy)) הורשעו בקבלת שוחד וקשירת קשר במשפטים נפרדים ב-1981. בעוד שרוב הפוליטיקאים התפטרו, מאיירס סולק מבית הנבחרים וויליאמס התפטר רק כשהגיע מועד ההצבעה על סילוקו מהסנאט.

בנוסף, הורשעו אנשי הממשל הבאים:

אחרית דבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשפורסם המבצע בתחילת שנות ה-80, התעוררה מחלוקת ציבורית על השימוש בשיטת ה"עוקץ" ועל מעורבותו של ויינברג בבחירת אנשי המטרה. למרות שוויינברג ביצע מעשי נוכלות רבים, הוא התחמק מעונש מאסר של 3 שנים וקיבל תשלום של 150,000 דולר בעקבות המבצע. בסופו של דבר, כל ההרשעות של המבצע החזיקו מעמד בערעורים,[6] אם כי מספר שופטים מתחו ביקורת על הטקטיקות בהן השתמש ה-FBI ועל הדרך בה ה-FBI ומחלקת המשפטים פיקחו על המבצע.[7]

בעקבות המבצע, פרסם התובע הכללי של ארצות הברית בנג'מין סיווילטי את "הקווים המנחים של התובע הכללי למבצעים חשאיים של ה-FBI"‏ ("The Attorney General Guidelines for FBI Undercover Operations", או בקיצור: "Civiletti Undercover Guidelines") ב-5 בינואר 1981. אלה היו ההנחיות הראשונות של התובע הכללי למבצעים חשאיים, והן עיצבו את הנהלים הנחוצים לניהול מבצעים מסוג זה. בהמשך לתיאורים הראשוניים של המבצע בעיתונות, קיים הקונגרס סדרה של דיונים לבחינת מבצעים חשאיים של ה-FBI והקווים המנחים החדשים של סיווילטי למבצעים אלה. תת-הוועדה לזכויות אזרח וזכויות חוקתיות החלה לקיים דיונים בנושא במרץ 1980 ופרסמה את דוח מסקנותיה באפריל 1984. בין הנושאים הבעיתיים שעלו בדיונים היו המעורבות של הסוכנים החשאיים בפעילות בלתי חוקית, האפשרות של הפלה בפח של הנחקרים, הסיכוי של פגיעה במוניטין של חפים מפשע והאפשרות לערער את הזכות הלגיטימית לפרטיות.

במרץ 1982, לאחר שדן בהחלטה לסלק את הסנאטור ויליאמס עקב מעשיו שהוקלטו במבצע, הקים הסנאט ועדה לבחינת פעולות חשאיות. בדצמבר 1982, הגישה הוועדה את מסקנותיה הסופיות, שבעיקרון תמכו בשיטה החשאית אבל הבחינו שהשימוש בה ”יוצר סיכונים רציניים לרכוש, לפרטיות ולזכויות האזרחים, ועלול לסכן את אכיפת החוק עצמה”.

מסמכי ה-FBI שנחשפו מאוחר יותר בהתאם לחוק חופש המידע, שהכילו קטעי עיתונות ומכתבים שנשלחו ל-FBI, הראו תגובות מעורבות של הציבור האמריקאי. חלק מהציבור תמך ב-FBI, בעוד חלק אחר טען כי המבצע היה בעצם מלכודת שהוטמנה בהוראתם של אנשי FBI תאבי נקמה, שנעקצו קודם לכן בחקירות של הקונגרס על אירועים של אלימות משטרתית.[8] הקונגרס המשיך לדון במבצעי עוקץ זמן רב, ויצר קווים מנחים רבים נוספים לאורך השנים:

  • הקווים המנחים של סיווילטי (The Civiletti Guidelines)‏ – 1980 - 1981
  • הקווים המנחים של סמית' (The Smith Guidelines)‏ – 1983
  • הקווים המנחים של תורנבורו (The Thornburgh Guidelines)‏ – 1989
  • הקווים המנחים של רינו (The Reno Guidelines)‏ – 2001

במהלך המבצע, מסר ה-FBI יותר מ-400,000 דולר ב"שוחד" לאנשי קונגרס ונציגהם.

בתרבות הפופולרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבמאי הצרפתי לואי מאלה (Louis Malle) עיבד את סיפור המבצע לתסריט של סרט בשם "Moon Over Miami" ("ירח מעל מיאמי"), אך בעקבות מותו של השחקן ג'ון בלושי במרץ 1982, שהיה מיועד לגלם את ויינברג, בוטלה הפקת הסרט.[9] תוכנית המערכונים "סאטרדיי נייט לייב" הציגה מערכון פרודי על המבצע ב-9 בפברואר 1980. תוכנית הערב "Fridays" המשודרת בשידור חי, הציגה פרודיה על המבצע בשם "Abscam Camera" ("מצלמת עבסקם"), הרומז לביטוי "Candid Camera" ("מצלמה נסתרת"). המבצע הוזכר גם בפרק של הסדרה הקומית "סיינפלד" בשם "The Sniffing Accountant" ("רואה החשבון המושך באף"). האמן פרינס התייחס לסיפור המבצע בשיר "Annie Christian" באלבומו משנת 1981, "Controversy". המבצע הוזכר גם בסרט "דוני בראסקו", כאשר אחד הסוכנים הציע להשתמש בסירה במבצע חשאי כדי להרשים איש מאפיה בכיר.

ב-2013 סיפור המבצע עובד לסרט קולנוע בשם "חלום אמריקאי" בבימויו של דייוויד או. ראסל. עלילת הסרט משתמשת במבצע כבסיס בלבד, בעוד רוב האירועים המתוארים בסרט הם בדיוניים. הכתובית המוצגת בתחילת הסרט מצהירה כי ”חלק מזה קרה באמת” (”Some of this actually happened”)‏.[10][4]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מתוך הכתבה "The Investigations at a Glance; Origin Disclosure Results Inquiries Under Way" שפורסמה בניו יורק טיימס, 10 בפברואר 1980:

    "The two-year investigation was directed from the FBI's office in Hauppauge, Long Island, and has been under the supervision of Assistant Director Neil J. Welch, who heads the bureau's New York division, and Thomas P. Puccio, the head of the Justice Department's Organized Crime Strike Force for the Eastern District of New York."

  2. ^ 1 2 3 4 Noonan, John T. (1987). Bribes: The Intellectual History of a Moral Idea. University of California Press. pp. 604–11. ISBN 9780520061545.
  3. ^ Leiby, Richard (27 בדצמבר 2013). "To the players in Abscam, the real-life 'American Hustle,' the bribes now seem quaint". Washinton Post. נבדק ב-22 במרץ 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 Yates, Clinton (26 בדצמבר 2013). "'American Hustle's' fun D.C. connection". Washington Post. נבדק ב-22 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Etymology of "Abscam" Undergoes Revision". The New York Times. 21 באוגוסט 1980. {{cite news}}: (עזרה)‎
  6. ^ הערת שוליים 77 בפרק 2 של הנחיות התובע הכללי בנוגע לחקירות, ספטמבר 2005 (באנגלית)
  7. ^ הערת שוליים 78 בפרק 2 של הנחיות התובע הכללי בנוגע לחקירות, ספטמבר 2005 (באנגלית)
  8. ^ מסמכי ה-FBI המכילים את קטעי העיתונות והמכתבים מהציבור בנוגע למבצע, באתר ה-FBI (באנגלית)
  9. ^ Gene A. Plunka (1 בינואר 2002). The black comedy of John Guare. University of Delaware Press. p. 37. ISBN 978-0-87413-763-7. נבדק ב-22 במרץ 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  10. ^ "First Trailer for David O. Russell's 'American Hustle' Cuts Loose". iamrogue.com. 31 ביולי 2013. אורכב מ-המקור ב-2014-03-07. נבדק ב-22 במרץ 2014. {{cite news}}: (עזרה)