Art Official Age

Art Official Age
אלבום אולפן מאת פרינס
יצא לאור

26 בספטמבר 2014 (גרמניה ומדינות רבות באירופה)[1]

29 בספטמבר 2014 (הממלכה המאוחדת)[2][1]

30 בספטמבר 2014 (ארצות הברית)[3][1]
הוקלט 2008–2013
סוגה רית'ם אנד בלוז • אלקטרו פאנק
שפה אנגלית
אורך 53:16
חברת תקליטים NPG(אנ') • וורנר רקורדס
הפקה פרינס • ג'ושוע וולטון
כרונולוגיית אלבומים של פרינס
Plectrumelectrum
(2014) 		Art Official Age
(2014) 		Hit n Run Phase One
(2015)
סינגלים מ-Art Official Age
  1. "Breakfast Can Wait"
    תאריך יציאה: 4 בפברואר 2013
  2. "Breakdown"
    תאריך יציאה: 18 באפריל 2014
  3. "Clouds"
    תאריך יציאה: 24 באוגוסט 2014
  4. "U Know"
    תאריך יציאה: 18 בספטמבר 2014 (סינגל MP3)
  5. "Funknroll"
    תאריך יציאה: 18 בספטמבר 2014 (סינגל MP3)

Art Official Age הוא אלבום האולפן ה־37 של המוזיקאי האמריקאי פרינס[4]. הוא יצא לאור ב־26 בספטמבר 2014 על ידי NPG Records (אנ'), ברישיון הפצה בלעדי לוורנר רקורדס (אנ')[א], לראשונה מאז הסכסוך בין הצדדים באמצע שנות ה־90[4][3].

פרינס הוציא לאור בו זמנית את "Art Official Age" ואת "Plectrumelectrum"[2][3].

הצלחה מסחרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום נכנס בהשקתו למקום החמישי במצעד בילבורד 200, תוך שהוא מוכר 51,000 עותקים בשבוע הראשון[5]. בשבוע השני צנח האלבום למקום ה־22 במצעד, תוך שהוא מוכר 15,000 עותקים – סך הכל 66,000 עותקים נמכרו בשבועיים הראשונים להשקתו[6].

יחס הביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור ציון
AllMusic [7]
‏The A.V. Club (אנ') ‏-A[8]
שיקגו טריביון [9]
הדיילי טלגרף [10]
לוס אנג'לס טיימס [11]
האובזרבר [12]
פיצ'פורק ‏6.5/10[13]
קיו(אנ') [14]
רולינג סטון [15]
מגזין סלנט [16]

עם יציאתו לאור, קיבל ‏"Art Official Age" ביקורת חיוביות באופן כללי ממבקרי המוזיקה. במדד מטקריטיק קיבל האלבום ציון ממוצע משוקלל של 70, בהתבסס על 24 ביקורות[17].

מבקרת ‏"The A.V. Club", אביגיל קובינגטון, כותבת בביקורת נלהבת כי האלבום "כל כך חם ובלתי נשכח, שהוא חורך את האוזניים בשמיעה ראשונה". היא טוענת שהנושא המרכזי של האלבום הוא הצמצום בקשרים הבין־אישיים שנגרם כתוצאה מהשימוש המופרז בטכנולוגיה. היא מציינת לטובה גם את מילות האלבום (מתוך ‏"Clouds"): "לעולם אל לך להמעיט/ בכוח של נשיקה על הצוואר/ כשהיא לא מצפה לכך – בחירה לירית חכמה שעושה את כל ההבדל בהפרדת פרינס מסבים אחרים ברוקנרול שנאבקים ללמוד טריקים חדשים". קובינגטון כותבת שלמרות מספר להיטי מועדונים, הבלדות הן אלה ש"זורחות באופן הבהיר ביותר באלבום" ומביאה כדוגמה את ‏"This Could Be Us" ואת ‏"Breakdown". היא מוסיפה ששירים כמו ‏"U Know", ‏"What It Feels Like" וה"בום־שבירה־מלכודת" של ‏"Funknroll" יכלו בקלות להיראות כסינגלים שנכתבו והופקו על ידי אמנים שצעירים מפרינס ב־30 שנה. קובינגטון מסכמת כי באלבום פרינס "מחדש צליל שהוא הן מפותח הן נגיש לציניקנים ואוונגליסטים כאחד[8].

בן גרינמן, מבקר הניו יורקר, כינה את האלבום "אלבום פרינס קסום לגיטימי", וטען שלגבי רובו ככולו "ניתן בקלות לומר שהוא האלבום הקוהרנטי והמספק ביותר של פרינס מזה יותר מעשור". גרינמן, כקובינגטון, אף הוא טוען ש־‏"Clouds" (בעברית: "עננים") ו־‏"U Know" "מעלים את התמה של האלבום: הטכנולוגיה מפרידה אותנו ממי שאנחנו קרובים אליו, ואפילו מעצמנו", ו"החוסר באינטגרציה עלול לגרום לחוסר אינטגרציה. ‏'Clouds' מבקר את הפריקה של החוויה לשרתים מרוחקים (ה'עננים') ומעלה על נס את הרומנטיקה והקשרים הבין אישיים. השיר מעלה טיעון בנוי היטב על הדרך שבה עידן האינטרנט מעודד הצגה לראווה ריקה מתוכן. ‏'Clouds' הוא סוג של מנשר...". גרינמן אומר שדרכו של פרינס להתמודד עם האתגרים שהעידן החדש מציב היא "לעשות מה שתמיד עשה: לספוג כמעט כל סוג אפשרי של מוזיקה, ובקוסמות אלכימית להפוך את זה למשהו שמייצר מחשבות ורגשות". גרינמן מציין את ‏"Funknroll", "שיר מסיבה מסעיר" (ומציין שקיימת גרסה לשיר גם ב־Plectrumelectrum, אך שזו שבאלבום הנוכחי "יותר מורכבת, עליזה ומצמררת בעת ובעונה אחת") . הוא מציין שהשירים ‏"Affirmation III" / ‏"Way Back Home" מציגים את פרינס, לראשונה מזה שנים, כ"משהו שניתן להבנה, ולגמרי אנושי". גרינמן מסכם: "...הוא בשנות החמישים לחייו, נאבק בבדידות, בהזדקנות, בהשראה יצירתית, בספק עצמי ובנוף תרבותי שמשתנה. ולמרבה המזל, הוא גם פרינס"[18].

רשימת הרצועות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השירים נכתבו על ידי פרינס.

Art Official Age
מס' שם משך
1. Art Official Cage (בהשתתפות אידה נילסן בדנית) 3:41
2. Clouds (בהשתתפות ליאן לה האבאס (אנ')) 4:34
3. Breakdown 4:04
4. The Gold Standard 5:53
5. U Know (כולל דגימה מהשיר ‏"Blinded" של מילה ג'יי (אנ')) 3:56
6. Breakfast Can Wait 3:54
7. This Could Be Us 5:12
8. What It Feels Like (בהשתתפות אנדי אלו (אנ')) 3:53
9. affirmation I & II (בהשתתפות ליאן לה האבאס) 0:40
10. Way Back Home (בהשתתפות דלילה (אנ')) 3:05
11. Funknroll 4:08
12. Time (בהשתתפות אנדי אלו) 6:49
13. affirmation III (בהשתתפות ליאן לה האבאס) 3:28
משך כולל:
 53:16

הערה

  • כל שמות השירים מסוגננים באותיות רישיות למעט ‏"affirmation I & II" ו־‏"affirmation III".

מצעדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצעדים שבועיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
‏
‏‏  מצעדים שבועיים (2014)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 15[19]
איטליה מצעד האלבומים האיטלקי 9[29]
ארצות הברית בילבורד 200 5[37]
מצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ 1[38]
גרמניה GfK – טופ 100 18[23]
דנמרק היטליסטן 3[24]
הולנד מצעד 100 האלבומים ההולנדיים 4[25]
הונגריה Mahasz 3[28]
הממלכה המאוחדת מצעד האלבומים הבריטי 8[35]
מצעד הרית'ם אנד בלוז הבריטי 1[36]
ולוניה אולטראטופ 40 18[21]
יפן אוריקון 6[30][1]
נורווגיה VG-lista 2[32]
ניו זילנד המצעד הניו זילנדי הרשמי 17[31]
סקוטלנד מצעד האלבומים הסקוטי 9[33]
פינלנד המצעדים הפיניים הרשמיים 20[26]
פלנדריה אולטראטופ 50 8[20]
צרפת SNEP 6[27]
קנדה מצעד האלבומים הקנדי 21[22]
שוודיה סוורייטופליסטן 9[34]

מצעדים שנתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
‏
‏‏  מצעדים שנתיים (2014)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 -
מצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ השנתי – 2014 41[40]
פלנדריה אולטראטופ 50 147[39]


‏
‏‏  מצעדים שנתיים (2015)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 -
מצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ השנתי – 2015 87[41]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "וורנר רקורדס" היא חברת בת של וורנר מיוזיק גרופ (אין לבלבל עם האחים וורנר)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 על האלבום באתר פרינסוולט, באתר princevault.com, בדיקה אחרונה 4 באוגוסט 2020
  2. ^ 1 2 ג'ס דנהאם, פרינס מוציא את ‏"Plectrumelectrum" ואת ‏"Art Official Age" באותו יום, באתר האינדפנדנט, ‏26 באוגוסט 2014, בדיקה אחרונה 14 באוגוסט 2020
  3. ^ 1 2 3 קורי גרו, פרינס מגביר פאנק וסול בשני אלבומים חדשים הסתיו הזה, באתר רולינג סטון, ‏25 באוגוסט 2014, בדיקה אחרונה 14 באוגוסט 2020
  4. ^ 1 2 הארייט גיבסון, פרינס מודיע פרטים על שני אלבומים חדשים, באתר הגרדיאן, ‏25 באוגוסט 2014, בדיקה אחרונה 14 באוגוסט 2020
  5. ^ מכירות אלבומי היפ הופ: פרינס, כריס בראון, צ'יילדיש גמבינו, באתר (אנ') HipHopDX, ‏8 באוקטובר 2014, בדיקה אחרונה 14 באוגוסט 2020
  6. ^ מכירות אלבומי היפ הופ: קיישה קול, צ'יילדיש גמבינו, טינשה, פלייניג לוטוס, באתר hipHopDX(אנ'), ‏15 באוקטובר 2014, בדיקה אחרונה 14 באוגוסט 2020
  7. ^ סטיבן תומאס ארלוויין, ביקורת "AllMusic", באתר AllMusic, בדיקה אחרונה 15 באוגוסט 2020
  8. ^ 1 2 אביגיל קובינגטון, ביקורת "The A.V. Club", באתר The A. V. Club (אנ'), ‏1 באוקטובר 2014, בדיקה אחרונה 15 באוגוסט 2020
  9. ^ גרג קוט, ביקורת "שיקגו טריביון", באתר שיקגו טריביון, ‏29 בספטמבר 2014, בדיקה אחרונה 15 באוגוסט 2020
  10. ^ אתר למנויים בלבד Neil Mccormick, ‏Prince, Art Official Age, first review: 'delightfully nuts', The Telegraph, 26 September 2014
  11. ^ רנדל רוברטס, ביקורת "לוס אנג'לס טיימס", באתר לוס אנג'לס טיימס, ‏29 בספטמבר 2014, בדיקה אחרונה 15 באוגוסט 2020
  12. ^ קיטי אמפייר, ביקורת "האובזרבר", באתר האובזרבר, ‏5 באוקטובר 2014, בדיקה אחרונה 15 באוגוסט 2020
  13. ^ סטיבן מ. דיוזנר, ביקורת "פיצ'פורק", באתר פיצ'פורק, ‏3 באוקטובר 2014, בדיקה אחרונה 15 באוגוסט 2020
  14. ^ ביקורת "קיו", נובמבר 107.2014, בדיקה אחרונה 15 באוגוסט 2020
  15. ^ ג'ון דולן, ביקורת "רולינג סטון", באתר רולינג סטון, ‏7 באוקטובר 2014, בדיקה אחרונה 15 באוגוסט 2020
  16. ^ אריק הנדרסון, ביקורת מגזין סלנט, באתר מגזין סלנט, ‏1 באוקטובר, בדיקה אחרונה 15 באוגוסט 2020
  17. ^ ציון 70 במטקריטיק, באתר מטקריטיק, בדיקה אחרונה 14 באוגוסט 2020
  18. ^ בן גרינמן, ביקורת "הניו יורקר", באתר הניו יורקר, ‏29 בספטמבר 2014, בדיקה אחרונה 10 בספטמבר 2020
  19. ^ המצעד האוסטרלי, באתר /australian-charts.com, בדיקה אחרונה 17 באוגוסט 2020
  20. ^ המצעד הבלגי – פלנדריה, באתר ultratop.be, בדיקה אחרונה 17 באוגוסט 2020
  21. ^ המצעד הבלגי – ולוניה, באתר ultratop.be, בדיקה אחרונה 17 באוגוסט 2020
  22. ^ המצעד הקנדי (בילבורד), באתר בילבורד, בדיקה אחרונה 17 באוגוסט 2020
  23. ^ המצעד הגרמני, באתר offiziellecharts.de, בדיקה אחרונה 21 באוגוסט 2020
  24. ^ המצעד הדני, באתר danishcharts.dk, בדיקה אחרונה 17 באוגוסט 2020
  25. ^ המצעד ההולנדי, באתר dutchcharts.nl, בדיקה אחרונה 17 באוגוסט 2020
  26. ^ המצעד הפיני, באתר ifpi.fi, בדיקה אחרונה 17 באוגוסט 2020
  27. ^ המצעד הצרפתי, באתר lescharts.com, בדיקה אחרונה 17 באוגוסט 2020
  28. ^ המצעד ההונגרי, באתר slagerlistak.hu, בדיקה אחרונה 17 באוגוסט 2020
  29. ^ המצעד האיטלקי, באתר italiancharts.com, בדיקה אחרונה 19 באוגוסט 2020
  30. ^ המצעד היפני (אוריקון), באתר oricon.co.jp, בדיקה אחרונה 17 באוגוסט 2020
  31. ^ המצעד הניו זילנדי, באתר charts.nz, בדיקה אחרונה 17 באוגוסט 2020
  32. ^ המצעד הנורווגי, באתר norwegiancharts.com, בדיקה אחרונה 17 באוגוסט 2020
  33. ^ המצעד הסקוטי ‏(OCC), באתר OCC, בדיקה אחרונה 17 באוגוסט 2020
  34. ^ המצעד השוודי, באתר swedishcharts.com, בדיקה אחרונה 17 באוגוסט 2020
  35. ^ המצעד הבריטי, באתר OCC, בדיקה אחרונה 17 באוגוסט 2020
  36. ^ המצעד הבריטי – ‏R&B, באתר OCC, בדיקה אחרונה 17 באוגוסט 2020
  37. ^ היסטוריית פרינס בבילבורד 200, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־21 בנובמבר 2021
  38. ^ היסטוריית פרינס במצעד R&B של הבילבורד, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־21 בנובמבר 2021
  39. ^ המצעד השנתי הבלגי – פלנדריה, באתר ultratop.be, בדיקה אחרונה 17 באוגוסט 2020
  40. ^ מצעד אלבומי ה-R&B השנתי – 2014, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־21 בנובמבר 2021
  41. ^ מצעד אלבומי ה-‏R&B השנתי – 2015, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־21 בנובמבר 2021