Honky Château

Honky Château

אלבום אולפן מאת אלטון ג'ון
יצא לאור	19 במאי 1972
הוקלט	ינואר 1972 אולפני Strawberry‏[1][2] (אחד השמות לאולפני Château d'Hérouville (אנ')), ‏Hérouville-en-Vexin (אנ'), צרפת מיקס באולפני טרידנט (אנ'), לונדון
סוגה	רוק • פופ
שפה	אנגלית
אורך	45:15
חברת תקליטים	DJM רקורדס (אנ') (הממלכה המאוחדת) • ‏Uni רקורדס (אנ') (ארצות הברית)
הפקה	גאס דאג'ן (אנ')
כרונולוגיית אלבומים של אלטון ג'ון Madman Across the Water (1971) Honky Château (1972) Don't Shoot Me I'm Only the Piano Player (1973)
סינגלים מ-Honky Château "Rocket Man" תאריך יציאה: 3 במרץ 1972 "Honky Cat" תאריך יציאה: 31 ביולי 1972

Honky Château הוא אלבום האולפן החמישי של הזמר והיוצר הבריטי אלטון ג'ון. הוא יצא לאור ב־19 במאי 1972 על ידי DJM רקורדס (אנ') ו־‏Uni רקורדס (אנ'). החצי השני של שם האלבום קרוי על שם השאטו הצרפתי בן המאה ה־18 ‏Château d'Hérouville (אנ'), שבו נמצא אולפן ההקלטות שבו הוקלט האלבום^[א]. "Honky" היא מילה שהייתה אופנתית בתקופה שבה הוקלט האלבום, והיא בעלת משמעויות שונות תלויות הקשר^[ב]. האלבום היה הראשון מבין שבעה אלבומים רצופים של ג'ון שהגיעו למקום הראשון במצעד בילבורד 200^[6].

שני סינגלים יצאו מן האלבום: "Rocket Man" ו־"Honky Cat". ‏"Honky Château" הוא האלבום האחרון שיצא בארצות הברית וקנדה בלייבל "Uni", לפני שחברת האם, "MCA", איחדה את כל הלייבלים שלה ללייבל הגג MCA (אנ'). אלבום זה (כיתר אלבומיו המוקדמים של ג'ון) יצא לימים מחדש בלייבל "MCA".

ב־2020, דירג מגזין "רולינג סטון" את האלבום במקום ה־251 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים^[7]. בארצות הברית, האלבום הגיע למעמד אלבום זהב ביולי 1972, ולמעמד אלבום פלטינה באוקטובר 1995^[8].

רקע

האלבום היה הראשון שבו חברי להקת ההופעות של ג'ון מאז 1970, הבסיסט די מארי (אנ') והמתופף נייג'ל אולסון (אנ'), הצטרפו כנגנים קבועים גם בהקלטות האולפן. באלבומי האולפן הקודמים הם הורשו להשתתף רק בהקלטת רצועה אחת, מפאת התנגדות המפיק וחברת ההקלטות. בשאר הרצועות ניגנו נגני אולפן. גם הגיטריסט דייווי ג'ונסטון (אנ') (בן 20 אז), הצטרף כחבר קבוע ללהקה. ג'ונסטון ניגן בכמה מרצועות אלבום האולפן הקודם, "Madman Across the Water", ולאחריו קיבל הזמנה להצטרף כחבר להקה קבוע^[9][10]. ג'ונסטון צורף על רקע אווירה לא טובה ובעיות שהתגלעו בין ג'ון לבין אולסון ומארי^[ג]: ”היינו כל כך עצבניים ומשועממים שחשבתי שאנחנו צריכים או להיפרד או לעשות משהו חדש. אז החלטתי להשתמש בלהקה באופן יותר קבוע ולצרף את דייווי”, אמר ג'ון בריאיון ל־"NME". ג'ונסטון התגלה גם כמועיל מוזיקלית לג'ון, מכיוון שלהופעה בטריו היו מגבלות: ”הבעיה העיקרית שלנו הייתה שהפסנתר היה כלי מוביל והוא, כמובן, לא מחזיק צלילים ארוכים [...] אבל מאז שדייווי הצטרף בגיטרה, זה נהיה קלי קלות בשבילי. אני יכול באמת להירגע כשאני מנגן, בעוד שקודם היינו צריכים לעבוד כולנו למלא את הצליל”^[11]. במהלך ריאיון משותף עם אלטון ג'ון סיפר ברני טופין שהם נמנעו מלצרף גיטריסט עד אז, משום שחששו שיאפיל עליהם: ”ממש הופתענו עם הגיטריסט החדש [ג'ונסטון] משום שפחדנו מהשתלטות על ידי הרים של מגברים ושל מיקרופונים”‏^[12]. עם זאת ג'ונסטון, שהיה בעל רקע בפולק (כחבר בלהקת Magna Carta (אנ')), ידע להשתלב מבלי להשתלט על הצליל.

האלבום הוקלט בצרפת, והיה הראשון מבין אלבומיו של ג'ון שלא הוקלט בבריטניה. שיקול מרכזי ליציאה מבריטניה היה הרצון לחסוך את עלויות המיסוי הגבוה בבריטניה לבעלי הכנסות גבוהות (כפי שג'ון הפך להיות) – מס שולי של 75%^[13][14] (אם כי לימים ג'ון התעלם משיקול זה, והקליט בבריטניה על אף המיסוי הגבוה). שיקול נוסף היה רצונו של ג'ון להתרחק מלונדון, בניסיון להתרחק מהלחצים שליוו את יצירת אלבום האולפן הקודם שלו. לכן ג'ון חיפש מקום רחוק ושלו, שיסייע לו להתרכז בהיבט היצירתי בלבד^[13]. המפיק גאס דאג'ן הציע את אולפן ההקלטות שבשאטו הצרפתי Château d'Hérouville^[ד], אולפן שהקליטו בו ממיטב האמנים וההרכבים שבאותה התקופה, בהם גרייטפול דד, דייוויד בואי, בי ג'יז, איגי פופ ועוד^[15]. למיקום היו יתרונות גדולים מבחינת ג'ון והצוות: הנגישות ממנו לפריז הייתה קלה, אפשר היה להתגורר בו (וכך לעבוד בכל שעה שרצו), הקייטרינג היה מפורסם באיכותו, היו בו אמצעי בידור כמו בריכת שחייה ומגרש טניס, ובשטחו נמצא כרם^[1].

ג'ון, הלהקה ואנשי ההפקה הגיעו למקום בינואר 1972. העבודה הייתה אינטנסיבית. ג'ון וטופין הגיעו למקום עם שני שירים מוכנים, ובתוך שלושה ימים הם כתבו עוד תשעה (שירים עודפים נשארו לאלבום הבא). לפי עדות דאג'ן, השיר "Rocket Man" הולחן בכחצי שעה במהלך אחד הבקרים. שיטת העבודה התנהלה כרגיל בין הצמד: טופין כתב שיר והעביר אותו (בהקלטות אלה – באמצעות אשתו) לג'ון, שהלחין אותו. הלהקה הצטרפה ולרוב בטרם עברו שעתיים כבר הוקלט דמו. בסך הכל כתיבת והלחנת השירים ארכה חמישה ימים, תשעה ימים נערכו חזרות, ולאחר כשבוע מנוחה ניגשו להקלטות, שארכו כעשרה ימים. ג'ון מספר שחברי הלהקה עישנו מריחואנה (אם כי הוא עצמו עדיין לא התנסה בשלב זה), אף כי נדרש מהם לא להפריז, כדי שיעמדו בעומס העבודה הגדול. ג'ון היה מרוצה מהשירים ללא התזמור שעטף אותם באלבומי האולפן הקודמים – הוא הרגיש צורך להוכיח שאינו נזקק לו. ג'ון והלהקה נהנו מהמקום ומהעבודה על האלבום, שתואר עקב כך על ידי ג'ון כאחד ה"שמחים" שלו^[13][16].

בנוסף לתפקידי הנגינה שלהם, אולסון, מארי וג'ונסטון שימשו גם כזמרי רקע. הצליל הייחודי והאופייני שהופק מהשילוב ביניהם (לראשונה בסינגל "Rocket Man") היה גם למאפיין של צליל הסינגלים והאלבומים של ג'ון בשנים הקרובות (עד לפיטוריהם של אולסון ומארי ב־1975, לאחר צאת האלבום "Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy").

ב־1995 יצאה גרסת רימסטר לאלבום, גרסה שאותה הפיק דאג'ן. רצועת הבונוס היחידה הייתה גרסת רוק אנד רול קצבית יותר של "Slave", שהייתה בתחילה אמורה להיות הגרסה שתכלל באלבום המקורי, אך לבסוף הוחלפה בגרסה איטית יותר^[1]. הגרסה המהירה הייתה אמורה להיות צד ב' של השיר "Hercules", שתוכנן בתחילה לצאת כסינגל מהאלבום המקורי, אך לבסוף סינגל זה לא יצא, והגרסה המהירה של "Slave" נגנזה.

הצלחה

"Honky Château" הוא הראשון מבין שבעה אלבומים רצופים של ג'ון שהגיעו למקום הראשון במצעד "בילבורד 200". האלבום נשאר בראש המצעד במשך חמישה שבועות, ובסך הכל שהה במצעד במשך למעלה משנה^[1]. האלבום הגיע למעמד אלבום זהב בארצות הברית ביולי 1972, ולמעמד אלבום פלטינה באוקטובר 1995^[8]. שני הסינגלים היו להיטי טופ־10 בבילבורד הוט 100: "Rocket Man" הגיע למקום השישי, ו־"Honky Cat" הגיע למקום השמיני^[17].

בבריטניה, האלבום היה הראשון של ג'ון שהגיע לטופ־3, ובנוסף היה הראשון ששני סינגלים ממנו היו להיטים: "Rocket Man" היה הסינגל הראשון של ג'ון שהגיע לטופ־3 במצעד הסינגלים הבריטי, בהגיעו למקום השני. הסינגל היה גם הלהיט השני של ג'ון במולדתו (אחרי "Your Song"), ומבחינה זו היה חשוב במיוחד, משום שג'ון הצליח בארצות הברית מוקדם באופן ניכר מאשר בבריטניה, שבה זכה עד אז ליחס קריר יחסית (לשם השוואה, הסינגל היה הלהיט השישי של ג'ון בארצות הברית). הסינגל השני, "Honky Cat", דורג בטופ־45, בהגיעו למקום ה־31^[1][18].

בקנדה, האלבום הגיע למקום השלישי במצעד האלבומים הקנדי ב־29 ביולי 1972, לאחר מכן ירד שני שלבים למקום החמישי, ואז חזר למקום השלישי למשך 12 שבועות רצופים – לפני שירד למקום התשיעי ב־4 בנובמבר אותה שנה.

ב־2020, דירג מגזין "רולינג סטון" את האלבום במקום ה־251 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים^[7], לאחר שהיה מדורג במקום ה־357 ברשימה המקורית שפרסם המגזין ב־2003, ובמקום ה־359 ברשימה המעודכנת שפרסם המגזין ב־2012^[19].

ביקורת

דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור	ציון
AllMusic	[20]
מדריך האלבומים של קריסטיגו (אנ')	‏-A[21]
רולינג סטון	(לא מדורג)[22]
מדריך האלבומים של רולינג סטון (אנ')	[23]

מבחינת מבקרי המוזיקה, "Honky Château" נחשב לאחד מאלבומיו הטובים ביותר של ג'ון.

ג'ון לנדאו, מבקר "רולינג סטון", כתב ב־1972 (ראו גם ביקורתו של לנדאו ל־'Tumbleweed Connection'):

"Honky Château" של אלטון ג'ון הוא אלבום עשיר, חם, מספק [...] מתחרה עם 'Elton John' על התואר עבודתו הטובה ביותר [...]

אם יש סדק במוזיקה הוא נמצא באינטראקציה של ג'ון עם הלהקה. הוא שר בדרך כלל בקצה העליון של המנעד הקולי שלו בלי יותר מדי גיוון בדינמיות הקולית. בתהליך הזה הוא כופה על הלהקה ועל העיבוד לספק את מרבית הצבע. התוצאה היא שהמוזיקה מתפזרת, והאפקט הופך מעט יותר מדי מרופט. מצד שני, אף אלבום של אלטון ג'ון מעולם לא נשמע יותר משוחרר, ופחות עמוס. אין עדות להפקת היתר המזויפת שפגמה בשני האלבומים הקודמים ברגעים מכריעים, והאלבום נשמע יותר קרוב ואישי מאשר כל אחד משני קודמיו. ג'ון ועמיתיו הם בעליל אנשי אולפן ולכן לא נרתעים משום דבר במונחים של טכניקה – יש די והותר שימוש בדאבל טרקינג (אנ') קולי, אבל השימוש בו הוא יותר טבעי מאי פעם.

'Honky Chateau' הוא בסופו של דבר עבודה מוצקה עם מספיק התרחשות להאזין לו במשך שבועות כדי לספוג את כל מה שקורה בו. [...] מתגמל כל האזנה נוספת, עם הארה והנאה שמתגברים עם כל האזנה.

סטיבן תומאס ארלוויין, מבקר Allmusic, תיאר את האלבום (בביקורת רטרוספקטיבית) במילים ”אוסף מהנה של בלדות ושירי רוק, בלוז, קאנטרי־רוק ונשמה”, וטען שהוא ”סדרת השירים הממוקדת והמושלמת ביותר שאלטון ג'ון וברני טופין כתבו אי פעם”. ארלוויין הביע התפעלות מהעומק של האלבום וכתב שג'ון, שנמצא בו "בשיא כושרו", ”מעצב במיומנות שירי פופ ללא רבב עם מנגינות זכירות”. בביקורת מרומזת על ברני טופין כתב ארלוויין שהמילים שלו ”לא מובנות יותר מבעבר באופן משמעותי”, אך ”ג'ון מעביר אותן במיומנות ובתשוקה, ונותן להן את התחושה שהן משמעותיות יותר ממה שהן באמת”. הוא כינה את האלבום "קלאסיקה" מפאת ”עיצוב השירים המיומן, והדרך שבה ג'ון קושר יחד גדילים שונים לגמרי של מוזיקת שורשים (אנ') לפופ מובחן וייחודי”. ארלוויין סיכם את ביקורתו בתארו את האלבום במילים ”אחד מהאוספים הטובים ביותר של שירי פופ מיינסטרים משנות ה־70 המוקדמות”.

כריס רוברטס, מבקר "BBC", כתב בביקורת רטרוספקטיבית^[24]:

[...] הראשון מאז אלבום הבכורה 'Empty Sky' שאינו טובע בכלי קשת [...] עומד כאחד מהאוספים האקלקטיים והברי קיימא שלו. [...] יש לו תחושה חמה, נינוחה שהולמת הן את השירים הכנים הן את השירים האירוניים. [...] 'Honky Château' היה היכן שאלטון ג'ון הניח יסודות מוצקים.

רשימת השירים

מילות השירים נכתבו על ידי ברני טופין, המוזיקה לשירים הולחנה על ידי אלטון ג'ון.

צד א'
מס'	שם	משך
1.	Honky Cat	5:13
2.	Mellow	5:33
3.	I Think I'm Going to Kill Myself	3:35
4.	Susie (Dramas)	3:25
5.	Rocket Man	4:42

צד ב'
מס'	שם	משך
1.	Salvation	3:59
2.	Slave	4:22
3.	Amy	4:03
4.	Mona Lisas and Mad Hatters	5:01
5.	Hercules	5:01
משך כולל:		45:15

• צד א' וצד ב' צורפו כרצועות 1–10 במהדורות התקליטור.

רצועת בונוס – ההוצאות המחודשות לאור של "Mercury" ב־1995, ושל "Rocket" ב־1996

מס'	שם	משך
11.	Slave (גרסה חלופית)	2:53
משך כולל:		48:08

• מהדורת SACD של האלבום (כולל רצועת הבונוס) יצאה לאור ב־2004, במיקס סראונד 5.1. מהדורת ה־SACD זכתה לביקורות טובות ממאזינים^[25].

משתתפים

מספרי הרצועות מתייחסים למהדורות הקומפקט דיסק והמהדורות הדיגיטליות של האלבום.

• אלטון ג'ון – זמרה, פסנתר (1–6, 8–10), פנדר רודס (1), אורגן האמונד (2, 4), הרמוניום (6)
• דייוויד הנטשל (אנ') – סינתיסייזר ARP (אנ') ‏(5, 10) (מאוית כדייוויד הנצ'ל על עטיפת האלבום)
• דייווי ג'ונסטון (אנ') – בנג'ו (1, 7), גיטרה חשמלית, גיטרה אקוסטית וגיטרת סלייד (2–10), גיטרת פלדה הוואית (7), מנדולינה (9), קולות רקע (3, 5, 6, 8, 10)
• די מארי (אנ') – גיטרה בס, קולות רקע (3, 5, 6, 8, 10)
• נייג'ל אולסון (אנ') תופים (1–8, 10), תוף מרים (2, 4), תופי קונגה (7), קולות רקע (3, 5, 6, 8, 10)
• ריי קופר – תופי קונגה (8)
• ז'אן־לואי שטמפה (אנ') – סקסופון (1)
• אלן חטוט – סקסופון (1)
• ז'אק בולוגנזי (גר') – טרומבון (1)
• איוון ז'וליין (אנ') – חצוצרה (1)
• ז'אן־לוק פונטי (אנ') – כינור חשמלי (אנ') (2, 8)
• לארי סמית' (אנ') – סטפס (3)
• גאס דאג'ן – עיבודי כלי נשיפה, קולות רקע נוספים (10), שריקה (10)
• מדליין בל (אנ') – קולות רקע (6)
• טוני האזרד (אנ') – קולות רקע (6), קולות רקע נוספים (10)
• ליזה סטרייק – קולות רקע (6)
• לארי סטיל – קולות רקע (6)

הפקה

• מפיק – גאס דאג'ן (אנ')
• טכנאי קול – קן סקוט
• רימסטרינג – טוני קאזינס
• צילום עטיפה – אד קראיף (אנ')
• עריכה – גאס סקינאס
• העתקות דיגיטליות – ריקי גרהאם
• מיקס סראונד – גרג פני
• הערות אלבום – ג'ון טובלר (אנ')

מצעדים

מצעדים שבועיים

‏ ‏‏  מצעד שבועי (1972)
מדינה	מצעד	מיקום שיא
אוסטרליה	מצעד האלבומים האוסטרלי	4[26]
ארצות הברית	בילבורד 200	1[6]
גרמניה	GfK – טופ 100	43[31]
הולנד	מצעד 100 האלבומים ההולנדיים	9[27]
הממלכה המאוחדת	מצעד האלבומים הבריטי	2[18]
יפן	אוריקון	21[28]
נורווגיה	VG-lista	8[29]
ספרד	PROMUSICAE	1[30]
קנדה	מצעד האלבומים הקנדי	3

מצעדים שנתיים

‏ ‏‏  מצעד שנתי (1972)
מדינה	מצעד	מיקום שיא
אוסטרליה	מצעד האלבומים האוסטרלי	15[26]
ארצות הברית	בילבורד 200	24[32]

‏ ‏‏  מצעד שנתי (1973)
מדינה	מצעד	מיקום שיא
ארצות הברית	בילבורד 200	80

נתוני מכירות

מקום	הסמכה	מכירות
ארצות הברית (RIAA)[8]	פלטינה	1,000,000^
^אומדן היחידות המופצות מבוסס על הסמכת האלבום בלבד

קישורים חיצוניים

• מידע על האלבום Honky Château באתר MusicBrainz
• מידע על האלבום Honky Château באתר AllMusic
• האלבום Honky Château באתר Discogs
• האלבום Honky Château באתר ספוטיפיי
• האלבום Honky Château באתר Yandex.Music (ברוסית)

ביאורים

1. Château d'Hérouville הוא שאטו צרפתי מן המאה ה־18 ‏(1740). Château d'Hérouville נקרא על שם המקום שבו הוא ממוקם, הכפר Hérouville-en-Vexin (אנ') שבמחוז הצרפתי ואל ד'ואז (אנ') שבסמוך לפריז. ב־Château d'Hérouville היה ממוקם אולפן הקלטות שבו הוקלטו כמה אלבומים מפורסמים בשנות ה־70.
2. Honky-tonk (אנ') הוא הן בר שבו מושמעת מוזיקת קאנטרי הן כינוי לסגנון המוזיקה שמנוגן במפגשים כאלה. מקור הביטוי מתייחס באופן כללי למופעים עם הקשר מפוקפק שהתקיימו במערב הישן של אמריקה לבני מעמד הפועלים, כמו גם למקומות הפיזיים בהם התקיימו מופעים אלה, מופעים שבהם הוגשו משקאות חריפים. הביטוי מתועד לראשונה ב־1874. "Honky-tonk" עשוי גם להתייחס לסוג הפסנתר שניגנו בו באותן הופעות, Tack piano (אנ') (לסוג המוזיקה שנוגן בכלים כאלה הייתה השפעה חשובה על התפתחות סגנון הבוגי ווגי). לפני מלחמת העולם השנייה, תעשיית המוזיקה החלה להתייחס ל"hillbilly music" ("מוזיקת הילבילי") שנוגנה מטקסס ואוקלהומה עד לחוף המערבי כאל מוזיקת "honky-tonk" (‏"hillbilly music" נחשב בזמנו כלייבל מוזיקה, שנוסד ב־1925, שנוגנה בו מוזיקה שנקראת כיום מוזיקת קאנטרי – ובהמשך כינוי למגוון רחב של סוגות מוזיקליות הכוללות בלוגראס, קאנטרי, ווסטרן וגוספל).
   Honky (אנ') הוא כינוי גנאי ללבנים^[3], הנשמע בעיקר בארצות הברית. הפופולריות שלו שם גברה בשנות ה־60 המאוחרות בהשפעת האקטיביסט השחור ג׳מיל אל-אמין (אנ')‏^[4]. השימוש המתועד הראשון במילה בהקשר הזה עשוי להיות ב־1946^[5], אם כי הצירוף "Honky-tonk" קדום יותר כאמור לעיל.
3. כאמור ג'ון, אולסון ומארי הופיעו כטריו בהופעות החיות, עד לצירוף ג'ונסטון.
4. לאולפן היו כמה שמות. באותה תקופה הוא נקרא "אולפני Strawberry", וזה השם שמוזכר בהערות האלבום.

הערות שוליים

1. ג'ון טובלר, הערות אלבום, באתר albumlinernotes.com, ‏1995, בדיקה אחרונה 22 במרץ 2021
2. האולפן, באתר Discogs, בדיקה אחרונה 15 בדצמבר 2020
3. המילה 'Honky' במילון קיימברידג', באתר dictionary.cambridge.org, בדיקה אחרונה 15 בדצמבר 2020
4. Wright, Nathan (בדצמבר 1969). "Black Power vs. Black Genocide". The Black Scholar. Paradigm Publishers. 1 (2): 47–52. doi:10.1080/00064246.1969.11430663. JSTOR 41202828.
5. ג'יימס קמפבל, Linguistic Notes: The jive descendants of the `hipikat, באתר אינדפנדנט, ‏27 במאי 1999, בדיקה אחרונה 15 בדצמבר 2020
6. היסטוריית אלטון ג'ון בבילבורד 200, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־20 בנובמבר 2021
7. המקום ה־251 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים" שמ־2020, באתר רולינג סטון, בדיקה אחרונה 13 בדצמבר 2020
8. אלבום פלטינה בארצות הברית, באתר איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי, בדיקה אחרונה 14 בדצמבר 2020
9. ג'ף גיילס, איך אלטון ג'ון התבגר ב'Madman Across the Water', באתר ultimateclassicrock.com, ‏5 בנובמבר 2016, בדיקה אחרונה 28 בדצמבר 2020
10. ג'ון טובלר, הערות אלבום "Madman Across the Water", באתר albumlinernotes.com, ‏1995, בדיקה אחרונה 22 במרץ 2021
11. פול ס., ‘Don’t Shoot Me I’m Only The Piano Player’: איך אלטון ג'ון הצית קלאסיקה, באתר udiscovermusic, ‏29 במאי 2020, בדיקה אחרונה 4 בינואר 2020
12. Paul Gambaccini, A Conversation With Elton John and Bernie Taupin, ניו יורק: Flash Books, עמ' 36–37
13. טום דויל, Captain Fantastic: Elton John's Stellar Trip Through the '70s, מהדורה ראשונה, Ballantine Books, 2017, עמ' 82–85, ISBN 978-1-101-88418-8, הספר מבוסס על ראיונות עומק של המחבר עם אלטון ג'ון.
14. ריק קלארק, גאס דאג'ן, 1942 – 2002, באתר mixonline.com, ‏10 בינואר 2002, בדיקה אחרונה 28 בדצמבר 2020
15. קים וילשר, למכירה: 'הונקי שטו', היכן שאלטון ובואי הקליטו להיטים קלאסיים, באתר הגרדיאן, ‏4 באוגוסט 2013, בדיקה אחרונה 28 בדצמבר 2020
16. Claude Bernardin & Tom Stanton, Rocket Man: Elton John from A – Z, כריכה רכה, Praeger, 1996, עמ' 121–122, ISBN 978-0-275-95698-1
17. היסטוריית אלטון ג'ון בבילבורד הוט 100, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה 28 בדצמבר 2020
18. אלטון ג'ון בחברת המצעדים הרשמית, באתר חברת המצעדים הרשמית, כדי לראות את הנתון יש ללחוץ על הקישור הראשון, "Elton John", ואחר כך לבחור בלשונית הרצויה (שצמודה לרשימה): "Albums" לאלבומים או "Singles" לסינגלים. בדיקה אחרונה 2 בדצמבר 2020
19. המקום ה־359 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים" שמ־2012, באתר רולינג סטון, בדיקה אחרונה 13 בדצמבר 2020
20. ביקורת ‏"AllMusic", באתר AllMusic, בדיקה אחרונה 13 בדצמבר 2020
21. רוברט קריסטיגאו, Christgau's Record Guide: Rock Albums of the Seventies, Ticknor & Fields, 1981, ISBN 089919026X, (באמצעות robertchristgau.com), בדיקה אחרונה 14 בדצמבר 2020
22. ג'ון לנדאו, ביקורת "רולינג סטון", באתר ארכיון האינטרנט, ‏17 באוגוסט 1972, בדיקה אחרונה 14 בדצמבר 2020
23. דייוויד הוארד ונתן ברקט, The New Rolling Stone Album Guide, מהדורה רביעית מעודכנת, סיימון ושוסטר, ISBN 978-0-7432-0169-8
24. כריס רוברטס, ביקורת BBC, באתר BBC, ‏2010, בדיקה אחרונה 29 בדצמבר 2020
25. ביקורות מאזינים למהדורת ה־SACD, באתר sa-cd.net, בדיקה אחרונה 14 בדצמבר 2020
26. דייוויד קנט, Australian Chart Book: 1970-1992, Kent Music Report, ISBN 0-646-11917-6
27. המצעד ההולנדי, באתר dutchcharts.nl, בדיקה אחרונה 28 בדצמבר 2020
28. Oricon Album Chart Book: Complete Edition 1970–2005, Roppongi, Tokyo: Oricon Entertainment, 2006, ISBN 4-87131-077-9
29. המצעד הנורווגי, באתר archive.vn, בדיקה אחרונה 28 בדצמבר 2020
30. פרננדו סלוורי, (September 2005). Sólo éxitos: año a año, 1959–2002, מהדורה ראשונה, Spain: Fundación Autor-SGAE, 2005, ISBN 84-8048-639-2
31. המצעד הגרמני, יש ללחוץ בפינה הימנית העליונה לקבלת שורת חיפוש, להקליד את שם האלבום, ללחוץ על אישור וללחוץ על ‏"Album", באתר offiziellecharts.de, בדיקה אחרונה 28 בדצמבר 2020
32. "Top Pop Albums of 1972", באתר בילבורד