![]() | |
דף צהוב בגודל A4 עם המילים של L.A. Woman שנכתבו על ידי ג'ים מוריסון, נמצא בבריטניה ונמכר ב-13,000 לירה שטרלינג ב-2009 | |
שיר בביצוע הדלתות | |
מתוך האלבום L.A. Woman | |
יצא לאור | 19 באפריל 1971 |
---|---|
תאריך הקלטה | דצמבר, 1970 - ינואר, 1971 |
מקום הקלטה | The Doors' Workshop, לוס אנג'לס |
סוגה | בלוז רוק,[1] |
שפה |
אנגלית ![]() |
אורך |
7:49 (גרסה מקורית) |
חברת תקליטים | אלקטרה רקורדס |
כתיבה | הדלתות[2] |
לחן |
ג'ים מוריסון ![]() |
הפקה | הדלתות, ברוס בוטניק |
![]() ![]() |
"L.A. Woman" (בעברית: "אשת לוס אנג'לס") הוא שיר של להקת הרוק האמריקאית, הדלתות. השיר הוא שיר הנושא של האלבום L.A. Woman, האלבום האחרון בו הסולן ג'ים מוריסון השתתף לפני מותו ב-3 ביולי 1971. בשנת 2014, LA Weekly הכתיר אותו כשיר הטוב ביותר בכל הזמנים שנכתב על העיר לוס אנג'לס.[3]
בשנת 1985, ארבע עשרה שנים לאחר מותו של מוריסון, ריי מנזרק ביים,[4] וריק שמידלין הפיק וידאו קליפ לשיר. השיר שודר ב-MTV ונכלל בסרט "Dance on Fire" של הדלתות.[5]
גיטריסט הלהקה, רובי קריגר, ציין שוב ושוב את "L.A. Woman" כ"שיר הדלתות המובהק".[6][7][8] בשנת 2013 נבחר השיר לשיר הרוק הקלאסי ה-40 הטוב ביותר על ידי תחנת הרדיו הניו יורקית Q104.3.[9]
השיר הוקלט בלוס אנג'לס, בין דצמבר 1970 וינואר 1971. מוריסון הקליט את שירתו בחדר האמבטיה שלו בשל ההדהוד שהחדר יצר.
מארק בנו היה הגיטריסט השני בהקלטת השיר, ולהקלטה הצטרף גם על גיטרת הבס, ג'רי שף.
גרסת השיר שיצאה לכבוד יובל ה-40 של הלהקה פותחת בריף גיטרה של השיר האמריקאי-עממי, "My Country Tis of Thee".
"L.A. Woman" נחשב ל"פרידה הסופית" של מוריסון מלוס אנג'לס, לפני שעבר לפריז, צרפת.[10] מילות השיר שואבות השראה מהרומן הטרנסגרסיבי של ג'ון רצ'י, City of Night, שפורסם בשנת 1963,[11][12] בעוד שכותרתו מבוטאת כמטפורה, המגלמת את לוס אנג'לס כאישה.[4] בתיאורה של הסופרת מליסה אורסולה דון גולדסמית' הוא משמש גם לתיאור הטופוגרפיה והאטמוספירה של העיר.[13]
בקודה של השיר, מוריסון חוזר על הביטוי "מר מוג'ו ריסין" ("Mr. Mojo Risin"), שהוא אנגרמה של שמו, "ג'ים מוריסון".[14] מתופף הדלתות, ג'ון דנסמור, הסביר מאוחר יותר את סיפור השורה:
אחרי שהקלטנו את השיר, הוא כתב את "Mr. Mojo Rising" על לוח ואמר, "תראו את זה". הוא מזיז את האותיות וזו הייתה אנגרמה לשמו. ידעתי שמוג'ו הוא מונח מיני מהבלוז, וזה נתן לי את הרעיון ללכת לאט וכהה עם הקצב. זה גם נתן לי את הרעיון להאיץ את זה לאט כמו אורגזמה.[15]
גיליון צהוב של נייר A4 עם מילות השיר, בכתב ידו של מוריסון, נמכר במכירה פומבית בברקשייר, בריטניה עבור 13,000 ליש"ט ב-4 באוגוסט 2009.[16]
ג'ון דנסמור אמר בסרט התיעודי The women of L.A women כי הקטע: Cops in cars The topless bars Never saw a woman so alone. מתייחס כמטאפורה לעיר לוס אנג'לס שמתאר אותה כמו אישה.
הדלתות
מוזיקאים נוספים
אזור | תואר | מכירות |
---|---|---|
ארצות הברית (RIAA)[19] | פלטינה | 1,000,000 |
סיכום | ||
בכל העולם | — | 1,000,000 |
![]() | ||||||
סינגל בביצוע בילי איידול | ||||||
מתוך האלבום Charmed Life | ||||||
יצא לאור | 23 ביולי 1990[20] | |||||
---|---|---|---|---|---|---|
סוגה |
בלוז רוק ![]() | |||||
שפה |
אנגלית ![]() | |||||
בי-סייד | License to Thrill | |||||
אורך |
5:29 (גרסת אלבום) | |||||
חברת תקליטים | קרייסליס רקורדס | |||||
כתיבה | הדלתות | |||||
לחן |
ג'ים מוריסון ![]() | |||||
הפקה | קית' פורסי | |||||
| ||||||
![]() ![]() |
הזמר האנגלי בילי איידול הקליט גרסת כיסוי של "L.A. Woman" לאלבום האולפן הרביעי שלו Charmed Life. כסינגל השני מהאלבום, הגרסה של איידול הגיעה למקום ה-52 בבילבורד הוט 100 באוקטובר 1990.[21] הקליפ של השיר בוים על ידי דייוויד פינצ'ר וזכה לביקורות רבות ב-MTV.[22][23]
הדלתות וג'ים מוריסון השפיעו על איידול בשנותיו הראשונות בתעשיית המוזיקה.[24] בריאיון לסוכנות הידיעות Associated Press בשנת 1990, איידול התייחס לפרשנות שלו לשיר בהשוואה למקור של הדלתות: "ג'ים מוריסון שר על אמריקה או על לוס אנג'לס כמיקרוקוסמוס של אמריקה שהוא היה מאוד משובש ממנה, באמת, עד כדי כך שהוא עזב אותה לאירופה, ואילו אני להפך. עדיין יש לי קצת רומן עם אמריקה ולכן זה מרגש להיות 'המלאך האבוד'".[25]