M551 שרידן

M551 שרידן
M551 Sheridan

שרידן במוזיאון יד לשריון בלטרון
מידע כללי
סוג	טנק קל
מדינה מייצרת	ארצות הברית ארצות הברית
יצרן	Allison Engine Company, ג'נרל מוטורס
משתמשים עיקריים	ארצות הברית
שנת ייצור	1966
תקופת השימוש	1969–1996 (כ־27 שנים)
דגם קודם	M41 ווקר בולדוג
מערכה מרכזית	מלחמת וייטנאם, מלחמת המפרץ
מידע טכני
אורך	6.23 מטר
רוחב	2.82 מטר
גובה	2.27 מטר
משקל	15.8 טון
מהירות	70 קמ"ש
טווח פעולה	600 ק"מ
מנוע	מנוע דיזל, 300 כ"ס
שריון	תובה מאלומיניום, צריח מפלדה
צוות	4
מערכות נשק
חימוש עיקרי	תותח/משגר טילים בקוטר 152 מ"מ
חימוש משני	מקלע מקביל בקוטר 7.62 מ"מ מקלע M2 בראונינג בקוטר 12.7 מ"מ

M551 שרידן (M551 Sheridan, על שם גנרל צבא האיחוד פיליפ שרידן) הוא טנק אמריקאי קל, שתוכנן להיות כלי סיור יביל אוויר לסיוע לאוגדות המוטסות וכוחות הקרקע של צבא ארצות הברית. השרידן מצויד בתותח בעל יכולת לירות טילים מונחים נגד טנקים מסוג "שיללה", וכן תחמושת רגילה מאותו קנה. כלים כאלה היו בשימוש צבא ארצות הברית במהלך מלחמת וייטנאם וכן בקרבות מלחמת המפרץ. הטנק יצא משימוש בצבא ארצות הברית.

התפתחות הטנק האמריקאי הקל

שורשי ההגות הצבאית האמריקנית בתחום הטנקים יבילי האוויר (כלומר, טנקים המוצנחים ממטוסים) נעוצים בשנות הארבעים הראשונות, בתקופת מלחמת העולם השנייה. הטנק הקל הראשון שיוצר בארצות הברית למטרה זו היה לוקסט M22, שמשקלו 8.5 טונות וחימושו העיקרי תותח בן 37 מ"מ. ואולם, טנק זה כבול היה במגבלות רבות כל כך באשר לתכונות השריון וכוח האש שלו, עד כי לא הגיע לכלל פעולה של ממש. יתרונו הבולט היחידי הייתה מהירותו הגבוהה - 64 קמ"ש.

הטנק האמריקני הקל הבא היה M24 צ'אפי; משקלו היה 18 טונות, וחימושו תותח בן 75 מ"מ, בעל מהירות לוע נמוכה. טנק זה לא הצליח לעמוד בקרבות במלחמת קוריאה כנגד הטנקים הסובייטים מסוג T-34/85, וכישלונו הניע את האמריקנים לחפש פתרון מהיר לטנק קל בעל כוח אש משמעותי יותר. הפתרון נמצא בדמות M41 ווקר בולדוג, אך שיפור תכונות החימוש בטנק גרר בעקבותיו עלייה דרסטית במשקל הטנק, שהגיע ל-23 טונות. דבר זה ביטל את ערכו כטנק קל, וחמור מכך, הוא הקשה מאוד על האפשרות להובילו באוויר.

השרידן

ב-1966 הוצג ה-M551 שרידן. רכב-קרב זה, שתכנונו החל בראשית שנות ה-60, נבנה כדי לספק את הקריטריונים רבי-הפנים שהציג הצבא לטנק קל, ולעמוד בתנאים המיוחדים של תגובה מהירה, כנדרש בפעולות לוחמה מוגבלות ובפעולות "כיבוי אש". השרידן תוכנן למלא שני תפקידים עיקריים: טנק סיור וטנק יביל אוויר. כמו כן הוא נדרש ליכולות אמפיביות, כלומר לצלוח מכשולים ימיים.

משקלו הקרבי של השרידן עומד על 15.8 טונות. שריון הטנק הוא קל, כדי לשמור על משקל נמוך, ומספק הגנה רק בפני נשק קל ורסיסי פגזים. הוא מורכב מאלומיניום בגוף הטנק ופלדה בצריח. מהירותו הרבה וצלליתו הנמוכה, הופכים אותו למטרה קשת-פגיעה תוך-כדי תנועה. כמו כן מוגן הצוות מפני התקפה אטומית, ביולוגית או כימית; מסנן-אוויר מרכזי מאפשר לטנק לצלוח שטחים מזוהמי-קרינה.

שרידן משגר מקנהו טיל מונחה נגד טנקים מסוג שיללה.

הטנק מונע על ידי מנוע דיזל מקורר מים בעל 6 צילינדרים, המספק 300 כוחות סוס. מכלי הדלק מאחסנים 600 ליטרים דלק, ומאפשרים לו טווח פעולה של 600 ק"מ. לשם צליחת מכשולי מים הוא משתמש במסכי ציפה, בדומה לטנקי ה-DD ממלחמת העולם השנייה; מהירות התקדמותו במים, בהנעת זחליו, היא 6.5 קמ"ש.

חימושו העיקרי של השרידן הוא שמבדילו משאר הטנקים, בייחוד הקלים. הוא מצויד בתותח בקוטר 152 מ"מ קצר קנה, דו תכליתי, המסוגל לירות טילים מונחים נגד-טנקים מסוג שיללה וכן פגזים רגילים. אחד החידושים בתחמושת הטנק טמון בעובדה שהתרמיל נשרף בשלמותו, ובכך נפתרה בעיית אחסונם של תרמילי המתכת בתא הלחימה. השרידן נושא תחמושת של 10 טילים ו-20 פגזים. קדח הקנה מחורק.

אמנם מערכת הנשק של השרידן הייתה מתקדמת לזמנה, בייחוד לטנק קל, אך היא הייתה מסובכת לתפעול. לתותח רתע ניכר, וקצב אש נמוך. טנק השרידן הופעל לראשונה במלחמת וייטנאם, בהצלחה חלקית, ובשלהי שנות ה-70 הוחלט להוציאו משירות. אף על פי כן, הוא נשאר בשירות בגדוד בודד מהדיוויזיה המוטסת ה-82, והיה לטנק הראשון בעולם שהוצנח בקרב, במהלך הפלישה האמריקנית לפנמה ב-1989. טנקי שרידן השתתפו בקרב גם במבצע סופה במדבר, והיו לטנקים הראשונים שהגיעו לזירה הודות להיותם יבילי אוויר. לאחר פרישתו משירות החלפו אותו משחית הטנקים הסטרייקר M1128 ככלי האש בכינון ישיר של החטיבות המוצנחות של ארצות הברית.^[1] ב-2023 נחשף ה-M-10 בוקר שנבחר להיות הטנק הקל/יביל אוויר הבא של החטיבות המוצנחות של ארצות הברית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא M551 שרידן בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. Zaloga, Steven. M551 Sheridan US Airmobile Tanks 1941–2001, Osprey, 2009. pp.4