![]() | ||||||
עטיפת הסינגל שיצא לאור בדנמרק במאי 1966 | ||||||
סינגל בביצוע בוב דילן | ||||||
מתוך האלבום Blonde on Blonde | ||||||
יצא לאור | 22 במרץ 1966 | |||||
---|---|---|---|---|---|---|
תאריך הקלטה | 8 במרץ 1966 | |||||
סוגה | בלוז, בלוז חשמלי | |||||
שפה |
אנגלית ![]() | |||||
איי-סייד | Rainy Day Women #12 & 35 | |||||
אורך |
2:06 (גרסת סינגל) | |||||
חברת תקליטים | קולומביה רקורדס | |||||
כתיבה | בוב דילן | |||||
לחן |
בוב דילן ![]() | |||||
הפקה | בוב ג'ונסטון | |||||
| ||||||
![]() ![]() |
"Pledging My Time" הוא שיר בלוז של הזמר האמריקאי בוב דילן מתוך אלבום האולפן השביעי שלו, Blonde on Blonde משנת 1966. השיר, שנכתב על ידי דילן והופק על ידי בוב ג'ונסטון, הוקלט ב-8 במרץ 1966 בנאשוויל, טנסי. דילן שר ומנגן בגיטרה ובמפוחית, כשהוא מגובה על ידי הגיטריסט רובי רוברטסון ואנסמבל של אנשי סשן ותיקים מנאשוויל.
כמו רוב שירי האלבום, גם "Pledging My Time" הולחן והוקלט תוך מספר שבועות. השיר יצא לראשונה, בצורה מקוצרת, שבועיים לאחר הקלטתו, כבי-סייד של הסינגל "Rainy Day Women #12 & 35", להיט טופ 10 בארצות הברית ובבריטניה. שני השירים גם פותחים את Blonde on Blonde, אלבום הרוק הכפול הראשון, שיצא רשמית ב-20 ביוני 1966.
"Pledging My Time", המנוגן בסגנון שיקגו בלוז, מתאר בחור צעיר שמתחייב למאהבת פוטנציאלית. ההשפעות המוזיקליות והליריות של השיר כוללות ככל הנראה את "Come on in My Kitchen" של רוברט ג'ונסון, "It Hurts Me Too" של אלמור ג'יימס, ואת הקלאסיקה של מיסיסיפי שייקס "Sittin' on Top of the World".
דילן ביצע את "Pledging My Time" ב-21 קונצרטים מ-1987 עד 1999. הוא חידש אותו שני עשורים מאוחר יותר, ב-2021, לפסקול סרטו "Shadow Kingdom: The Early Songs of Bob Dylan". השיר זכה גם לגרסאות כיסוי באלבומי מחווה של אמנים כמו לותר "גיטר ג'וניור" ג'ונסון, מוזיקאי הפולק גרג בראון ולהקת האמריקנה Old Crow Medicine Show.
Pledging My Time הוא שיר בלוז 8 תיבות שכותבים שונים קושרים להשפעות של אגדות שיקגו בלוז אלמור ג'יימס ומאדי ווטרס, כמו גם גדולי המיסיסיפי דלתא רוברט ג'ונסון והמיסיסיפי שייקס.[1][2][3][4] דילן נחשף לראשונה לבלוז כנער בשנות החמישים.[5][6] הוא כתב והקליט קומץ שירי בלוז לאלבומיו האקוסטיים המוקדמים אך החל להתמקד בז'אנר עם אלבומו Highway 61 Revisited משנת 1965, שכלל מספר רצועות בלוז חשמליות.[6][7][8]
בתחילת סתיו 1965, כחודש לאחר יציאת Highway 61 Revisited, דילן חזר לאולפני קולומביה בניו יורק כדי להתחיל לעבוד על אלבומו הבא.[9][10] לאחר חמישה סשנים שנמשכו עד תחילת 1966 והניבו רק רצועה שמישה אחת, המפיק בוב ג'ונסטון שכנע את דילן להעביר את ההקלטות לנאשוויל, שם עבד ג'ונסטון קודם לכן באולפני קולומביה ב-Music Row האגדי של העיר.[11][12]
דילן, שהיה בסיבוב ההופעות העולמי שלו בצפון אמריקה ב-1966, הגיע לנאשוויל באמצע פברואר עם שני שירים חדשים בלבד ורק שני מוזיקאים מהסשנים בניו יורק, הגיטריסט רובי רוברטסון ונגן האורגן אל קופר.[11][12][13][14] ג'ונסטון הרכיב להקת אולפן שכללה כמה מאנשי הסשן המובילים של נאשוויל, כולל המתופף קנת בוטריי, הפסנתרן הרגוס "פיג" רובינס, הבסיסט הנרי סטרז'לצקי והגיטריסטים צ'ארלי מקוי, ויין מוס וג'ו סאות'.[15][16]
מוזיקאים
טכני