Schultüte
Schultüte (בתרגום חופשי, "שקית בית ספר") הוא שק גדול בצורת חרוט עשוי נייר או קרטון או פלסטיק. בגרמניה ואוסטריה, ובחלקים של פולין וצ'כיה, נהוג לתת את השקית לילדים ביום הראשון ללימודים של כיתה א'. השקית ממולאת בממתקים, צעצועים וציוד לבית הספר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסורת הענקת ה-Schultüte החלה בסביבות 1810 באזור סקסוניה, סקסוניה-אנהלט ותורינגיה שבגרמניה[1] התיעוד הראשון של "Schultüte" בצורת חרוט הוא מהעיר ינה בשנת 1817,[2] וישנם תיעודים מדרזדן (1820) ולייפציג (1836). המנהג התחיל בערים הגדולות והתפשט במהירות לעיירות וכפרים קטנים, והפך למוסד בכל רחבי גרמניה.
בהתחלה, לפני שהמנהג התפשט לחלקים אחרים של גרמניה, הנוהג היה לא לתת את החרוט לילדים באופן אישי. הקונוסים עם שמות התלמידים נתלו על "עץ" מתכת ("Schultütenbaum") על ידי הסבים. כל ילד היה צריך לאסוף את החרוט שלו בלי לקרוע אותו. סיפרו לילדים שיש "עץ שקיות בית ספר" אשר גדל בבית הספר, וכאשר פירות העץ (כלומר ה-"Schultüten") בשלים וגדולים מספיק בשביל לקטוף אותם אז זה הזמן ללכת לבית הספר בפעם הראשונה.
המנהג היחיד שהשתנה במחצית השנייה של המאה ה-20 הוא ששמו פחות ממתקים בשקית ויותר מתנות שימושיות כמו עפרונות, צעצועים קטנים, תקליטורים, ספרים ואפילו פריטי לבוש. אלה ניתנים באופן מסורתי על ידי הסבים שגם לוקחים את הילד לארוחת ערב בערב שלפני תחילת הלימודים.
כריסטיאן קנטאוו, מומחית לפולקלור גרמני, חקרה את המסורת של ה-Schultüte. בראיון ב-2016 לדויטשה ולה היא מסבירה עד כמה חשובה הסימבוליות של המסורת לתלמידי כיתה א' ולמשפחותיהם, ללא קשר לאמצעים הכלכליים שלהם: השקית היא אטומה ופותחים אותה בבית אחרי הלימודים ולא בזמן הלימודים. זה מאפשר למשפחות עם אמצעים כלכליים נמוכים למלא את השקית לא רק במתנות אלה בסתם דברים שיתנו לה נפח כמו תפוחי אדמה ונייר. זה מראה שהנוהג היה כה חשוב שאף אחד לא רצה לוותר עליו.[1]
