סינגל בביצוע בן אי קינג | ||||||
מתוך האלבום Don't Play That Song | ||||||
יצא לאור | 1961 | |||||
---|---|---|---|---|---|---|
תאריך הקלטה | 27 באוקטובר 1960 | |||||
סוגה | מוזיקת נשמה, רית'ם אנד בלוז | |||||
שפה | אנגלית | |||||
אורך | 2:57 | |||||
חברת תקליטים | Atco | |||||
כתיבה | בן אי קינג, ג'רי ליבר ומייק סטולר | |||||
לחן | בן אי קינג, מייק סטולר, ג'רי ליבר | |||||
הפקה | בן אי קינג | |||||
| ||||||
"Stand by Me" הוא שיר משנת 1961 שביצע במקור הזמר בן אי קינג, אשר כתב אותו יחד עם ג'רי ליבר ומייק סטולר בהשראת שיר גוספל משנת 1955 עם אותו השם מאת להקת הסטייפל סינגרס. לאורך השנים הוקלטו מעל ל-400 גרסאות לשיר.
השיר דורג במקום ה-122 ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים של המגזין "רולינג סטון".
במקור כתב קינג את השיר עבור להקת "הדריפטרס", בה הוא היה חבר, ולא הייתה לו כוונה להקליטו בעצמו. אף על פי כן החליטה הלהקה לבסוף שלא להקליט את השיר, ולאחר שעזב את הלהקה, הציג קינג את השיר בפני כותבי השירים ג'רי ליבר ומייק סטולר, אשר נתנו לשיר צליל עכשווי ומלוטש יותר אשר הפך אותו לבסוף ללהיט. בעקבות כך הקליט קינג בעצמו את השיר והוא שוחרר כסינגל בהמשך במהלך שנת 1961.
במהלך שנת 1963, שנתיים לאחר שיצא לראשונה כסינגל, נכלל השיר באלבום האולפן של בן אי קינג, "Don't Play That Song".
השיר הגיע לצמרת מצעד הבילבורד בשתי הזדמנויות - כאשר שוחרר במהלך שנת 1961, וכאשר שימש כשיר הנושא של הסרט "אני והחבר'ה" ויצא בהוצאה מחודשת בשנת 1986.
כמו כן, במהלך 1987 נעשה שימוש בשיר בפרסומות לג'ינס ליוויס אשר בעקבותיה השיר הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי.
ארגון | רשימה | מיקום | מקור |
---|---|---|---|
בילבורד | 500 שירי הפופ הטובים ביותר בכל הזמנים | 62 | [1] |
איי סייד של ההוצאה המחודשת בארצות הברית | ||||||
סינגל בביצוע ג'ון לנון | ||||||
מתוך האלבום Rock 'n' Roll | ||||||
יצא לאור | 10 במרץ 1975 | |||||
---|---|---|---|---|---|---|
תאריך הקלטה | 1974 | |||||
סוגה | פולק רוק | |||||
שפה | אנגלית | |||||
בי-סייד | Move Over Ms. L | |||||
אורך | 3:26 | |||||
חברת תקליטים | אפל רקורדס | |||||
כתיבה | בן אי קינג, מייק סטולר, ג'רי ליבר | |||||
לחן | בן אי קינג, מייק סטולר, ג'רי ליבר | |||||
הפקה | ג'ון לנון | |||||
| ||||||
ג'ון לנון הקליט את גרסתו לשיר לאלבומו Rock 'n' Roll משנת 1975. הגרסה המחודשת של לנון הפכה לסינגל שלושה שבועות לאחר יציאת האלבום והייתה הלהיט האחרון שלו לפני פרישתו בת חמש השנים מתעשיית המוזיקה. לנון צילם ביצוע של השיר עבור The Old Grey Whistle Test בשנת 1975. קאש בוקס אמר עליו כי "מיתרי הגיטרה הסרנדיים של ג'ון מבשרים על הפקה חדשה ומבריקה זו של אחד האהובים על הרוקדום", וכי הוא מציג את "קולו הקסום והמסתורי של לנון... במיטבו".
בשבוע של ה-3 במאי 1975, גרסה זו הייתה במקום השני מתוך שבועיים במקום ה-20 במצעד הוט 100 האמריקאי, ממש לפני להיט הקאמבק של קינג "Supernatural Thing – Part I" שהגיע למקום ה-21. שני השירים נפלו מ-40 הראשונים בשבוע שלאחר מכן וממצעד בשבוע שלאחר מכן. גרסתו של לנון נשארה בטופ 100 של מצעד הסינגלים הבריטי במשך שבעה שבועות, והגיעה למקום ה-30 בשבוע הרביעי שלה בשבוע שבין ה-18 ל-24 במאי 1975. השיר הגיע למקום ה-13 במצעד הסינגלים המובילים של RPM בקנדה בשבוע שהסתיים ב-3 במאי 1975 ונשאר במקום השיא בשבוע שלאחר מכן. השיר הגיע למקום ה-11 במצעד המוזיקה הרשמי של ניו זילנד בשבוע של ה-14 ביולי 1975.
רצועת הבי-סייד של הסינגל היא "Move Over Ms. L", שיועדה בתחילה לאלבומו הקודם של לנון, Walls and Bridges, אך נחתכה מההרכב הסופי עקב חוסר שביעות רצונו מהטייקים המוקדמים שלו. קית' מון ביצע גרסת כיסוי לשיר "Move Over Ms. L" עבור אלבום הסולו שלו משנת 1975, Two Sides of the Moon.
בילבורד החשיב את הגרסה של לנון כ"גרסה הטובה ביותר מאז המקור". כותב פיצ'פורק מארק הוגאן מצא את הגרסה של לנון "משפיעה יותר (רק בקושי)" מהמקור בשל "הגיטרה האקוסטית והשירה הנלהבת של לנון". ספר משנת 2007 The Words and Music of John Lennon מאת בן אוריש וקן ביילן כינה את הגרסה של לנון אחת הרצועות "החזקות" יותר באלבום. בשנת 2013 כינה העיתונאי ומחבר הספרים רוברט ווב את הגרסה הזו כאחת מ"גרסאות השער הטובות ביותר".
לפי האתר של ג'ון לנון:
לאורך השנים הוקלטו מעל ל-400 גרסאות לשיר, כאשר המבצעים הבולטים ביותר כוללים את ג'ון לנון, אלביס פרסלי, מרווין גיי, פול אנקה, הפיתויים, ג'וני קאש, אוטיס רדינג, U2, ברוס ספרינגסטין, ונסה פאראדי, גרין דיי, דמיאן רייס, איימי לי, אנריקה איגלסיאס, ליידי גאגא, סטינג, טרייסי צ'פמן, סיל, ג'ון בון ג'ובי, פלורנס אנד דה משין וג'ימי הנדריקס.
אחת מגרסות הכיסוי הנודעות והמצליחות ביותר הייתה זו של ג'ון לנון אשר הגיעה למקום ה-20 במצעד הסינגלים האמריקני במהלך שנת 1975.