Still Bill

Still Bill
אלבום אולפן מאת ביל וית'רס
יצא לאור מאי 1972 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקת נשמה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Sussex Records עריכת הנתון בוויקינתונים
כרונולוגיית אלבומים של ביל וית'רס
Just as I Am
(1971)
Still Bill
(1972)
Live at Carnegie Hall
(1973)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

Still Bill (מבוטא סְטִּיל בִּיל, בתרגום חופשי: עדיין ביל) הוא אלבום האולפן השני של הזמר-יוצר מוזיקת הנשמה האמריקאי ביל וית'רס, אשר יצא לאור בשנת 1972 על ידי חברת התקליטים סאסקס רקורדס. האלבום הוקלט והופק על ידי ווית'רס, בו הוא הזמר היחיד והנגן העיקרי, לצד להקת הליווי שלו "Charles Wright & the Watts 103rd Street Rhythm Band".

המוזיקה באלבום מתחלקת בין סגנונות הנשמה, פאנק ובלוז, והשירים בו, שנכתבו כולם על ידי וית'רס, עוסקים בחקירה של טבע האדם, כמו גם עוסקים בתחושת הרגש והמין מנקודת מבטו של גבר ממעמד הביניים האמריקאי בשנות השבעים. האלבום כולל כמה משיריו המצליחים ביותר של וית'רס, כולל "Lean on Me" ו-"Use Me". הצלחתו הרבה של האלבום עם יציאתו הביאה מבקרי מוזיקה רבים להכתיר אותו כגולת הכותרת של קריירת המוזיקה של וית'רס, והוא הוגדר לעיתים כקלאסיקת רית'ם אנד בלוז.

מילות השירים המופיעים באלבום עוסקות כולן בהגגיו של גבר שחור ממעמד הביניים בהקשר של חיי היומיום, יחסי מין, מערכות יחסים, אהבה והחיים באופן כללי בתוך החברה האמריקאית של שנות השבעים של המאה ה-20. רבים מהשירים עוסקים במחשבותיו של הגבר על בת זוגו, כמו בשיר "Use Me" בו נטען כי היא מנצלת אותו או בשיר "Let Me in Your Life" בו הגבר מנסה לשכנע את מושא אהבתו להיכנס למערכת יחסים עמו.

המוזיקה באלבום נכתבה על ידי וית'רס במהלך שנת 1972 וכוללת מהלכי בלוז ופאנק סטנדרטיים, הבנויים בעיקרם מריפי גיטרה של וית'רס או של בנורס בלאקמון, הגיטריסט המשני באלבום.

ביקורות ומורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום התקבל בברכה על ידי המבקרים עם יציאתו. בסקירה של מגזין הרולינג סטון משנת 1972, כתב המבקר וינס אלטי "בסך הכל זהו אלבום קשוח יותר, רגוע יותר ובטוח יותר מהניסיון הראשון של וית'רס. שום דבר לא נשלח ונשכח, הכל עובר בבהירות ובעוצמה בלתי צפויה"[1]. מגזין המוזיקה בילבורד העריך את האלבום כהצדקה להתלהבות מאחורי אלבומו הראשון של וית'רס, וציין לטובה את המוזיקה בשירים "Lean on Me", "Who is He", "Kissing My Love", ו-"Lonely Town, Lonely Street"[2].

מבקר המוזיקה רוברט כריסטגאו ממגזין "קרים" העניק לתקליט ציון B+ תוך ציון העובדה כי "וית'רס יצר את הדמות האמינה ביותר מבין כל זמרי הנשמה החדשים שמתארים גברים מהמעמד הבינוני, לצד הימנעות מהבושות המזדמנות של מרווין גיי, מהמיצוי העודף של דוני האת'וויי, ומהכובד של קרטיס מייפילד. הוא נשמע ישר, חזק ורחום. [עם זאת] אף שהאלבום הזה תופס קצב טוב, בסופו של דבר הוא עדיין מפספס רגש מהותי"[3].

האלבום הפיק שני סינגלים, שניהם הפכו ללהיטים גדולים בארצות הברית: "Lean on Me", שהגיע למקום הראשון במצעד הפופ וה-R&B של בילבורד בקיץ 1972; ו-"Use Me", שהגיע למקום השני באותו מצעד בסתיו 1972[4]. ב-7 בספטמבר 1972, "Still Bill" הוגדר כאלבום זהב על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי[5].

מיקומי שיא

[עריכת קוד מקור | עריכה]
‏  מצעדים ודירוגים
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 4[7]
מצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ 1[6]
מצעד אלבומי הפופ האמריקאי 4[6]
קנדה מצעד האלבומים הקנדי 71[8]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Bill Withers: Still Bill : Music Reviews : Rolling Stone, web.archive.org, ‏2007-10-01
  2. ^ Nielsen Business Media Inc, Billboard, Nielsen Business Media, Inc., 1972-05-13. (באנגלית)
  3. ^ Robert Christgau: The Christgau Consumer Guide: August 1972, www.robertchristgau.com
  4. ^ Album Search for "still bill", AllMusic (באנגלית)
  5. ^ Gold & Platinum, RIAA (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ 1 2 "Still Bill > Charts & Awards > Billboard Albums"
  7. ^ ביל וית'רס - Still Bill (ביבורד 200)
  8. ^ "RPM 100 Albums". RPM. archived at Library and Archives Canada (Volume 18, No. 14). November 18, 1972. Retrieved October 23, 2011.