Stop Making Sense

Stop Making Sense
בימוי ג'ונתן דמי
הופק בידי גארי גוטצמן
תסריט ג'ונתן דמי, דייוויד ברן, כריס פרנץ, ג'רי הריסון, טינה ויימות' עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים טוקינג הדס
מוזיקה טוקינג הדס
צילום ג'ורדן קרוננוות'
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה Cinecom, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 24 באפריל 1984
משך הקרנה 88 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט תיעודי, סרט קונצרט עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו stopmakingsense
פרסים פרס אגודת המבקרים הלאומית לסרט לא בדיוני (ג'ונתן דמי) עריכת הנתון בוויקינתונים
stopmakingsense.movie
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

Stop Making Sense הוא סרט הופעה של להקת "Talking Heads" משנת 1984, אשר בוים בידי ג'ונתן דמי. הסרט צולם במהלך שלוש הופעות של הלהקה במהלך סיבוב ההופעות של האלבום "Speaking in Tongues",אשר בוצעו במיוחד לצורכי צילום הסרט. הוא נחשב עד היום לאחד החשובים בתכנם וסגנונם בז'אנר סרטי הופעות, ובעיניי רבים ממבקרי המוזיקה והקולנוע, הוא מחזיק במעמד של סרט ההופעה הטוב ביותר שנוצר.

שם הסרט מושאל מהשורה החוזרת בשיר הלהקה, "Girlfriend is Better". בשנה ליציאתו, הוציאה הלהקה פסקול העונה על אותו השם.

הסרט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נפתח בעלייתו לבמה של סולן הלהקה, דייוויד בירן. ללא כל תפאורה או ובתאורה סטנדרטית. ההופעה נפתחת בביצוע סולו ללהיט הראשון של הלהקה, "Psycho Killer", כאשר פרט לנגינת הגיטרה של בירן, המוזיקה היחידה שמלווה אותו היא הקלטת "בום בוקס", המכתיבה את הקצב. בהמשך, עם כל שיר נוסף עולה לבמה חבר להקה נוסף, ראשית שלושת חברי ההרכב הרשמיים, טינה ויימות', כריס פרנץ וג'רי הריסון (בהתאמה), ולאחר מכן שאר הנגנים והזמרות אשר מלווים את הלהקה בסיבוב ההופעות. במקביל, התאורה מתחילה להבנות לאטה. פועלי הבמה מרכיבים במהלך ההופעה את הפודיומים עליהם יצטרפו שאר המוזיקאים במהרה, ובמקביל התאורה והתפאורה מתחילה לתפוס נוכחות, כחלק קונקרטי מכל שיר ושיר. בהמשך אביזרים שונים ילוו את ההופעה בהתאם לשלביה: במהלך הביצוע לשירה מינורי "This Must Be The Place", יופיעו חברי הלהקה לאורה של מנורת קריאה, ובשיר "Girlfriend is Better" יעלה בירן לבמה לבוש בתחפושת של חליפת חייטים הגדולה פי שניים ממידותיו (אשר זכתה למעמד אייקוני עם הזמן).

צילומי הסרט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילומי ההופעות לסרט בוצעו בתיאטרון "פנטג'ס" שבהוליווד, קליפורניה, במשך שלושה לילות. בתקופה בה אופיים של סרטי הופעה הוכתב על פי סגנון ערוץ MTV, שאופיין במעברי צילום חדים ותזזיתיים ותפיסה כוללת של כל ההתרחשויות, הן של האמנים והן של הקהל, היווה "Stop Making Sense" ניגוד מוחלט לתפיסה זו: הסרט אופיין בצילומים ארוכים בעדשה רחבה של הבמה, לרוב מנקודת מבט חזיתית, וזאת מאחר הלהקה ודמי רצו להתמקד באינטראקציות שבין חברי הלהקה במהלך ההופעה. בנוסף, כמעט ולא קיימים לאורך כל הסרט צילומים של קהל ההופעה, פרט לכמה רגעים בסיומה וכאשר מתקיימים צילומי מירכתי הבמה. בירן טען כי המטרה הייתה לאפשר לצופים בסרט חוויה נייטרלית ואינטימית ככל האפשר, ולחוות את ההופעה מנקודת המבט האישית שלהם בלבד, ללא אינדיקטורים כמו תגובת הקהל שנכח בהופעה עצמה.

לצד הצילום, הן התפאורה, התלבושות והתאורה מהווים חלק מכריע בחוויית הצפייה בסרט. בניגוד לרוב להקות הרוק דאז אשר אופיינו בחזות אקצנטרית ובאמצעי במה מלאי רהב, בירן רצה כמה שפחות הסחות דעת מההופעה עצמה וצילומה. כתוצאה מכך חברי הלהקה והמוזיקאים המלווים אותם מופיעים בסרט לבושים בבגדי חייטים, או בגדי יומיום, שצבעוניותם נייטרלית, התאורה נטולת צבעוניות מוגזמת, וכן גם אביזרי במה כסופים כמו מעמדי מיקרופון נצבעו בשחור מט, כדי למנוע החזר אור מהתאורה.

הוקרה ושבחים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם יציאתו, זכה הסרט לשלל שבחים, בראש פרס "איגוד המבקרים האמריקני" לסרט התיעודי לשנת 1984. מבקרת הקולנוע פאולין קייל מ"הניו יורקר" תיארה אותו כ"קרוב לשלמות", לאונרד מלטין נתן לו ארבעה כוכבים, הדירוג הגבוה ביותר שלו, ורוג'ר אברט הפליג בשבחים על האנרגיות והדינמיקה של חברי הלהקה ונוכחות הבמה הייחודית של בירן, והגדיר את הסרט כ"מופע עם איכויות כמו ב"מטרופוליס".

סדר השירים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. Psycho Killer
  2. Heaven
  3. Thank You for Sending Me an Angel
  4. Found a Job
  5. Slippery People
  6. Burnning Down the House
  7. Life During Wartime
  8. Making Flippy Floppy
  9. Swamp
  10. What a Day That Was
  11. This Must Be the Place
  12. Once in a Lifetime
  13. Genius of Love
  14. Girldriend is Better
  15. Take Me to the River
  16. Crosseyed and Painless

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]