Sweetheart of the Rodeo

Sweetheart of the Rodeo
אלבום אולפן מאת הבירדס
יצא לאור 30 באוגוסט 1968 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה קאנטרי רוק עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 32:35 עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים קולומביה רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה Gary Usher עריכת הנתון בוויקינתונים
כרונולוגיית אלבומים של הבירדס
The Notorious Byrd Brothers Sweetheart of the Rodeo
(1968) 		Dr. Byrds & Mr. Hyde
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
גרם פרסונס

Sweetheart of the Rodeo ("אהובת הרודיאו") הוא אלבום האולפן השישי של להקת הבירדס. התקליט, שראה אור בחברת קולומביה רקורדס ב-30 באוגוסט 1968, מוכר כתקליט הראשון בסוגת הקאנטרי רוק, המשלב פולק, רית'ם אנד בלוז ורוק אנד רול עם מוזיקת הקאנטרי.[1][2][3] התקליט נוצר בעקבות צירופו של גרם פרסונס כגיטריסט ופסנתרן לבירדס. התקליט דורג על ידי הרולינג סטון במספר 120 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים.[4]

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1967 נותרו מן ההרכב המקורי של הבירדס רק הבסיסט כריס הילמן והגיטריסט וזמר רוג'ר מקגווין. קווין קלי גויס כמתופף והלהקה ניסתה להופיע כשלישייה, ללא הצלחה. בפברואר 1968 הביא הילמן את גרם פרסונס בן ה-21 כקלידן שכיר. לפרסונס הייתה השפעה גדולה בהרכב, עקב תוכניתו הסדורה לייצר סינתזה בין הרוק והפולק של החוף המערבי של ארצות הברית עם הקאנטרי של דרום ארצות הברית ו"הסאונד של בייקרספילד" ולהשיב במידה מסוימת את הרוקנ'רול לשורשיו. כן ראה פרסונס חשיבות גדולה להקליט את התקליט בנאשוויל, טנסי כפי שעשה בוב דילן בתקליטיו "Blonde On Blonde" ו-"John Wesley Harding". חזון זה, של הנגן השכיר, גבר על חזונו של רוג'ר מקגווין, מנהיג הלהקה, שביקש ליצור אלבום כפול שיסקור את ההיסטוריה של המוזיקה האמריקאית מן הגוספל, הג'אז והבלוז ועד ל"מוזיקת חלל אלקטרונית-פסיכדלית".

מוזיקת הקאנטרי זוהתה עם שמרנות של "רד נקס" (תושבים לבנים דלי אמצעים והשכלה של דרום ארצות הברית), בעוד הפולק והפולק-רוק זוהו עם תנועת ההיפים, תרבות הנגד, התנגדות למלחמת וייטנאם, ליברליזם, צריכת חשיש ו-LSD וכדומה. השילוב בין שתי הסוגות ושני סוג הקהל, שהעוינות ביניהם הייתה עזה, נראה כאתגר קשה. עם זאת, הצליח פרסונס לשכנע בחזונו גם את המפיק המוזיקלי של הבירדס, גארי אשר וב-9 במרץ 1968 הוזמנה הלהקה להקליט באולפן ההקלטות של קולומביה רקורדס בנאשוויל.

הקלטת האלבום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההקלטות התקיימו בנאשוויל במרץ 1968 והושלמו באולפני קולומביה בהוליווד חודש לאחר מכן. בין היתר הקליטו הבירדס גרסאות כיסוי ל-"You Ain't Goin' Nowhere" ו-"Nothing Was Delivered" מאת בוב דילן (מתוך הדמו הפיראטי של "The Basement Tapes") ולשיר "Pretty Boy Floyd" מאת וודי גאת'רי, צעד שחיבר אותם לשורשיהם במוזיקת הפולק. נוסף על כך הוקלטו גם שלושה שירי קאנטרי קלאסיים, "I Am a Pilgrim" ,"Blue Canadian Rockies" ו-"The Christian Life".

ב-15 במרץ, במהלך ההקלטות הופיעו הבירדס בהיכל הקאנטרי המרכזי בנאשוויל, גראנד אול אופרי (אנ'). המראה של להקה "היפית"-פולקית מהחוף המערבי, עם נגנים ארוכי-שיער, בהיכל השמרני של הקאנטרי הלבן היה יוצא דופן ולא מובן. הקהל המקורי של הבירדס לא הבין את המחווה, המעניקה כביכול לגיטימציה לדרומיים הגזענים וצרי-המוח וקהל חובבי הקאנטרי לא הבין מה מטרת ההופעה ותהו האם הלהקה מבקשת ללעוג להם, בפרט כאשר היללו את החיים הנוצריים בשיר "The Christian Life", כאשר בעליל לא חיו "חיים נוצריים".[3] ההופעה הסתיימה בקריאות בוז ושריקות והבירדז לא הופיעו עוד במקום. ראיונותיהם לתקשורת המקומית בנאשוויל נתקלו בחומה דומה של חוסר הבנה וזלזול.

גרם פרסונס עזב את הלהקה באוגוסט 1968, עוד בטרם ראה האלבום אור, עקב סירובו לצאת ולהופיע עם הלהקה בדרום אפריקה הנגועה באפרטהייד.

קבלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 באוגוסט 1968 ראה התקליט אור בארצות הברית וחודש לאחר מכן גם בבריטניה. בשיאו הגיע למקום ה-77 במצעד האלבומים האמריקאי, שם שהה עשרה שבועות ולא נכנס כלל למצעד האלבומים הבריטי. חלק ניכר ממבקרי המוזיקה (למשל מבקר הרולינג סטון ומבקר הניו יורק טיימס) ראו באור חיובי את החיבור שהציע האלבום המפתיע, בפרט לאור רמת הביצוע האיכותית. אחרים, כגון מבקר המוזיקה של המלודי מייקר ציינו שזהו אלבום חלש שאינו מפאר את מורשת הבירדס.

כעבור שנים התקבל התקליט כפורץ דרך, מגדיר סגנון ואבן דרך שסימנה כיוון ללהקות אמריקאיות מצליחות כהאיגלס ואמריקה והלהקה שהקימו הילמן ופרסונס, The Flying Burrito Brothers.

ב-2009 ראתה אור גרסת אלבום כפול שכללה עוד שמונה רצועות של חומרים שלא נכנסו לתקליט, רובן עם פרסונס כזמר מוביל (בעוד שבתקליט המקורי הוא מופיע כזמר מוביל בשיר אחד בלבד).

רצועות האלבום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רצועה כתיבה שירה מובילה אורך
צד ראשון
1. You Ain't Goin' Nowhere בוב דילן מקגווין 2:33
2. I Am a Pilgrim עממי. עובד על ידי מקגווין והילמן הילמן 3:39
3. The Christian Life צ'ראלס ואיירה לובין מקגווין 2:30
4. You Don't Miss Your Water וילים בל מקגווין 3:48
5. You're Still on My Mind לוק מקדניאל פרסונס 2:25
6. Pretty Boy Floyd וודי גאת'רי מקגווין 2:34
צד שני
1. Hickory Wind פרסונס ובוב ביוקנן פרסונס 3:31
2. One Hundred Years from Now פרסונס מקגווין והילמן 2:40
3. Blue Canadian Rockies סינדי ווקר הילמן 2:02
4. Life in Prison מרל האגרד, ג'לי סנדרס פרסונס 2:46
5. Nothing Was Delivered דילן מקגווין 3:24

קרדיטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבירדס

  • רוג'ר מקגווין – גיטרה אקוסטית, בנג'ו, קולות
  • כריס הילמן – גיטרה בס, מנדולינה, גיטרה אקוסטית, קולות
  • גרם פרסונס – גיטרה אקוסטית, פסנתר, אורגן, קולות
  • קווין קלי – תופים

נגנים נוספים

הפקה

  • גארי אשר – מפיק מוזיקלי
  • רוי האלי, צ'רלי בראג – טכנאים
  • ג'ו מורה – איור העטיפה

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Chris Smith (2009). 101 Albums That Changed Popular Music. Oxford University Press. p. 63
  2. ^ ערך ב-Allmusic
  3. ^ 1 2 גיל מטוס, חמישים שנה לאלבום הקאנטרי של הבירדס
  4. ^ רשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים, מקום 120