The Ocean Cleanup

ניקיון האוקיינוס
The Ocean Cleanup
	שטח הפסולת של האוקיינוס השקט, בו נמצאת עיקר הפעילות של המערכת נכון להיום.
תחום	סביבתנות
שפה רשמית	אנגלית
מדינה	הולנד
מטה הארגון	דלפט ורוטרדם, הולנד
מייסדים	בויאן סלאט
מנכ"ל	בויאן סלאט
עובדים	מעל 124
תקופת הפעילות	2013–הווה (כ־12 שנים)
פרסים והוקרה	Dutch Design Award 'Product' (2020)
	theoceancleanup.com
קואורדינטות	51°55′15″N 4°28′06″E / 51.92083333°N 4.46833333°E

The Ocean Cleanup (מאנגלית: ניקיון האוקיינוס) הוא ארגון לא-ממשלתי הנדסי, המתמקד באיכות הסביבה ובסיסו בהולנד. הארגון מפתח טכנולוגיה אשר מסוגלת לאסוף פסולת מפלסטיק מהאוקיינוסים.^[1]^[2]^[3]

הארגון מנהל מחקר מדעי על הצטברות הפלסטיק באוקיינסים ודרכי התמודדות עם הבעיה. הארגון הוקם על ידי בויאן סלאט (אנ'), יזם וממציא יליד הולנד ממוצא קרואטי.

היסטוריה

באוקטובר 2012, בויאן סלאט הציע את הרעיון המרכזי של "The Ocean Cleanup" במסגרת TED.^[4] הרעיון הוא לבנות "חומה" אשר מסוגלת לצוף ולאסוף פסולת, אשר דומה בצורתה למנטה ריי למטרת יציבות מפני רוחות.

צורה דמוית מנטה ריי של החומה, תגרום לפלסטיק לנוע באופן אפקטיבי יותר לכיוון פלטפורמת האיסוף אשר במרכז המכונה. כשסלאט הציג את הרעיון לראשונה, הוא היה כללי למדי ועדיין לא כלל תכנון הנדסי ממשי.

בשנת 2014 העיצוב של הפלטפורמה המרכזית עודכן, כך שהפלסטיק ינוע לנקודת האיסוף בעזרת מסוע. העיצוב זכה בפרס מטעם מוזיאון העיצוב בלונדון^[5] ומפרויקט אינדקס מדנמרק (אנ').

בשנת 2015 נערכו במכון ההולנדי לחקר ההידרודינמיקה (אנ') ניסויים עם דגם להרכבה, שהתרחשו בסביבה מבוקרת. הניסויים בדקו כיצד המערכת תתפקד בזמן אמת כשתהיה חשופה לתנאי מזג אוויר קשים.^[6]^[7]

בשנת 2016 נעשו ניסויים בים הצפוני, מול חופי הולנד, עם דגם מוקטן שאורכו 100 מטרים. המטרה הייתה לבדוק האם החומרים עמידים בפני נזקים ודליפת נפט.

בעקבות כך, המדענים שינו את חומר הציפה לצינור עשוי פוליאתילן, שהוא גם גמיש אל מול הגלים, אך גם קשיח מספיק כדי לשמר את צורת ה-U.

במאי 2017 הוציאה החברה הודעה על רצונה לנסות את המערכת החדשה בצפון האוקיינוס השקט. בנוסף הוחלטו מספר צעדים משמעותיים:^[8]

בשל הנטייה של המערכת להתקלקל מדי פעם, היא לא תהיה באורך עשרות קילומטרים אלא רק 1–2 קילומטר.
במקום עוגן רגיל מברזל, המערכת תפעל עם עוגני-ים מודרניים (אנ'), שתפקידם לייצב את המערכת במזג אוויר סוער.
למכונה לא תהיה מערכת סינון אוטומטית. עם סיום האיסוף, כל הפלסטיק יועבר לכלי שיט אחרים, קטנים יותר.

ב-2018 נמשכו הניסויים במודלים שונים. עוגני-הים המודרניים הוסרו לבסוף מאחר שהרוח הזיזה את המערכת יותר מהר מהפלסטיק. הוחלט שצורת ה-U תפנה לכיוון התנועה, ושבשל כך יש צורך בסוכך מתחת למרכז המערכת.

ב-9 בספטמבר 2018, מערכת 001 או "וילסון" (על שם הכדורעף של חברת וילסון (אנ') אשר הופיע בסרט להתחיל מחדש) יצאה מנמל סן פרנסיסקו.^[9] הספינה Maersk Launcher גררה את המערכת 240 מייל ימי מהחוף המערבי, למספר בדיקות.

לאחר מכן, המערכת יצאה בפעם הראשונה למטרתה המרכזית - איסוף פלסטיק בשטח הפסולת של האוקיינוס השקט. המערכת פעלה שם החל מאוקטובר 2019, עד שהושבתה בשל בעיות באיסוף ובאגירת הפלסטיק.

בנובמבר נעשה ניסיון להרחיב את ה"פה" של המערכת בכמה עשרות מטרים, מהלך שנכשל. בדצמבר, כשל הנדסי גרם להתנתקות של חלק באורך 18 מטרים. בעקבות שני המקרים, המערכת הועברה בחזרה לארצות הברית לתיקונים.

מערכת "וילסון" הגיעה לנמל הילו שבהוואי בינואר 2019, לאחר מסע של כ-800 מייל ימי. התברר שלאחר שני חודשי הפעלה, ולמרות מספר גדול של תקלות, המערכת הצליחה לתפוס 2,000 ק"ג של פסולת ימית.

באמצע יוני, ולאחר ארבעה חודשי תיקונים, המערכת יצאה לפעול בשמה החדש "001 גרסה B" - גם גרסה זו חוותה בעיות רבות. באוגוסט הצוות של "ניקיון האוקיינוס" החל לחדש את המחקר לגבי אפשרות אלטרנטיביות לשיפור תפקודה של המערכת.

אחת מן האפשרויות שהוצעו הייתה של יריעה דמויות מצנח (Water-borne parachute), אשר תאט את מהירות המערכת, ובו בזמן תרחיב את רשת התפיסה (או ה"מסך") ותייצב אותה במקומה (Cork line).

באוקטובר הלך והתבהר שהמערכת החדשה מסוגלת לאסוף את הפלסטיק באפקטיביות וביעילות גבוהה מבעבר, כך שאפילו מיקרופלסטיק נכנס לתוך הרשת. המודל גם עוצב כקטן יותר, מה שיאפשר יותר טיפולים בלב הים.

עיצוב

העיצוב מתבסס על מבני ציפה קבועים המתבססים על זרמי ים, היכן שפסולת ימית נוטה להצטבר. המערכת דומה בצורתה למחסום איסוף נפט במקרי זיהום (אנ').

המחסום נע בעזרת הרוח, הגלים וזרמי הים. מסך אשר נמצא מתחת למחסום אוסף את הפסולת. המערכת אינה זקוקה לאנרגיה חיצונית כדי לפעול. רוב חלקי המערכת יוצרו באוסטריה (אנ').

המערכת הראשונה (001) רוחבה 600 מטרים ומסך שאורכו שלושה מטרים מתחתיה. המסך עשוי מפוליאתילן בצפיפות גבוהה (אנ') וחלקים גדולים של 50X12 מטר המחוברים יחדיו.

המערכת מתפקדת ככלי שיט בלתי מאויש, וכל מקורות האנרגיה שלה הם טבעיים, ובראשם אנרגיה סולארית. המערכת מבוססת על GPS, מצלמות, פנסים ומערכות לזיהוי אוטומטי.

ב-2019 התווספו למערכת מצופים לשיפור המהירות. בנוסף, החיבורים בין המחסום למסך שמתחתיו נהפכו לפשוטים ועמידים יותר.

מחקר

משלחות:

באוגוסט 2015 הוציא הארגון משלחת של כ-30 כלי שיט, ביניהם אוניית "מגן דוד" (אנ') של מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי, לטובת מיפוי שטח הפסולת של האוקיינוס השקט, שגודלו 3.5 מיליון קילומטרים רבועים. המחקר אסף מידע על הגודל, הריכוז וכלל המסה של הפלסטיק שהצטבר. המשלחת הצליחה לאסוף מידע ששוה ערך לכל המידע שנאסף ב-40 השנים שקדמו ליציאה, וגילתה שהמצב חמור יותר ממה שציפו לו החוקרים.
בספטמבר 2016 יצא צוות של "The Ocean Cleanup" במשלחת אווירית, שבו מטוס לוקהיד C-130 הרקולס ביצע איסוף מידע מעל שטח הפסולת הפסיפי. המטרה העיקרית הייתה כימות הפסולת הימית באותו אזור, כולל מספר רשתות הדיג שנאבדות באוקיינוס, וגורמות לפציעתם ומותם של בעלי חיים ימיים, מה שמוגדר גם כ-רשתות רפאים. הארגון הוציא אפליקציה בשם The Ocean Cleanup Survey App, שמאפשרת לענות על סקר אודות תצפיות שמבצעים במשתמשים, וכן לעקוב אחרי התפתחויות מיוחדות בפרויקט.^[10]

ממצאים מחקריים:

בפברואר 2015 הוציאה קבוצת המחקר מאמר בכתבי העת Biogeosciences (אנ') ו-Scientific Reports (אנ') על התפוצה האנכית של פלסטיק לסוגיו, על פי מדידות בזרמי צפון האוקיינוס האטלנטי. המחקר מצא כי תפוצת הפלסטיק בים הפתוח קבועה בהתפלגות אקספוננציאלית. כלומר שריכוז הפלסטיק הגבוה ביותר יהיה על פני המים, ואילו כמה עשרות מטרים מתחת למים הריכוז ישאף ל-0.
ביוני 2017 החוקרים פרסמו מחקר חדש בכת העת Nature Communications (אנ'), בו הם מציינים כי הם פיתחו מודל, אשר מתאר את מסלול הסחף של כלי פלסטיק מנהרות עד לאוקיינוסים. המודל מעריך שבכל שנה 1.15 עד 2.41 מיליון טון מטרי של פלסטיק נכנס לאוקיינוסים מנהרות בכל שנה, כאשר רוב רובו של הפלסטיק, בסביבות 85 אחוזים, מגיע מנהרות ביבשת אסיה.
בדצמבר 2017 פרסם כתב העת Environmental Science & Technology (אנ') מאמר שמתאר את המידע שנאסף ממשלחת הענק של 30 כלי השיט, אשר יצאו לאוקיינוס באוגוסט 2015. נמצא כי ב-84% מדוגמיות הפלסטיק שנאספו, קיימים מזהמים אורגניים עמידים שגורם להם להיות עמידים להרעה בתנאים הסביבתיים, ובכך ליצור חריגה מהתקן לשימוש. בנוסף, המחקר מצא כי כמות המיקרו-פלסטיק, או ההמצאות של חומרים שנפוצים בו כדוגמת סוגים שונים של מזהמים אורגניים עמידים, נמדדה בכמות של פי 160 מאשר הכמות של הביומסה בשטח הפסולת הפסיפי.
במרץ 2018, The Ocean Cleanup הוציאו את כלל ממצאיהם מבכתב העת המדעי Scientific Reports. ההערכה היא שקיימים 1.8 טריליון חתיכות פלסטיק באוקיינוס השקט, כאשר הן מוערכות במשקלן בכ-79,000 טון מטרי. המיקרופלסטיק מהווה 94 אחוזים מכלל הפלסטיק באוקיינוס, על אף שלפי המסה שלו, המיקרופלסטיק תופס שמונה אחוזים בלבד מכלל הפלסטיק באוקיינוס. המחקר תומך בקביעה שהתפלגות הפלסטיק היא אקספוננציאלית.
בשנת 2019 נמצא כי רוב פסולת הפלסטיק מגיעה מאוניות מסחר סיניות.

ביקורת

המבנה של המכונה מסתמך כמעט באופן בלעדי על זרמי הים
למכונה יהיה קשה לקלוט מיקרופלסטיק באפקטיביות
כדי לתקן את המכונה, יש להסיע אותה עד לחוף הקרוב ביותר

מיירט הנהרות Interceptor river clean-up

באוקטובר 2019 הוצג "מיירט הנהרות" - סירה שמסוגלת לאסוף באופן אפקטיבי פסולת הנאגר בנהרות. הסירה פועלת על אנרגיה סולארית, ומעבירה את הפסולת לפחים ענקיים, הניתנים להזזה בקלות. כשה"מיירט" מלא, תכולת הפחים יכולה להיות מפונה בזמן קצר.

ה"מיירט" מתבסס בעיצובו על "גלגל הזבל" (אנ') שפועל החל משנת 2014 בנמל בלטימור. כיום ישנם שני "מיירטי נהרות" - במלזיה ובאינדונזיה, והשאיפה היא להתרחב בהמשך לווייטנאם, הרפובליקה הדומיניקנית, תאילנד, הונדורס ומדינת קליפורניה בארצות הברית.