The Watermelon Woman
 | |
| בימוי |
שריל דאניה  |
|---|---|
| הופק בידי | אלכסנדרה ג'והאז' |
| תסריט |
שריל דאניה |
| עריכה |
שריל דאניה |
| שחקנים ראשיים | שריל דאניה, גווינביר טרנר |
| מוזיקה | פול שפירו |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברה מפיצה | First Run Pictures |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
1996 |
| משך הקרנה |
90 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
דרמה קומית, סרט קומדיה, סרט דרמה, סרט להט"בי, סרט רומנטי |
| תקציב | 300,000 דולר |
| פרסים |
פרס טדי |
| אתר רשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
The Watermelon Woman (בתרגום: אשת האבטיח) הוא סרט דרמה קומית משנת 1996 אשר נכתב, בוים, ונערך על ידי שריל דאניה, ואשר זכה בפרס טדי לסרט הלהט"ב הטוב ביותר. דאניה גם מככבת בסרט בתפקיד שריל, צעירה לסבית שחורה שעובדת בחנות וידאו בזמן שהיא מנסה לעשות סרט על שחקנית שחורה משנות ה-1930 שהייתה ידועה בשל תפקידיה בתור ה"אמא" (mammy) הסטראוטיפית שהיו היחידים שניתנו לנשים שחורות בקולנוע באותה התקופה. זהו הסרט העלילתי הראשון שיצא לאור בבימויה של לסבית שחורה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1993 דאניה עשתה מחקר עבור קורס בהיסטוריה של הקולנוע השחור, וחיפשה מידע על שחקניות שחורות מימי הקולנוע המוקדמים. היא גילתה שלעיתים קרובות השחקניות השחורות ששיחקו בסרטים הושמטו מהקרדיטים. דאניה החליטה ליצור סיפור על נשים שחורות בסרטים המוקדמים, והתוצאה הייתה The Watermelon Woman. היא הכירה בכך שהסרט שלה לא יספיק כדי לתקן את העיוות ההיסטורי: "לשם כך צריך שתהיה יותר עבודה, צריך שיהיו יותר גיבורים שחורים. יש הרבה שחקניות כישרוניות שאין להן תפקידים לגלם, חוץ מאשר ה"מאמי" שוב ושוב, בהתגלמות המודרנית של "מאמי". צריך התמקדות שמייצרת עבורן עבודה, שמזכה אותן בחלק מפרסי האקדמיה, כפי שמגיע להן."[1][2] שם הסרט מחקה אחר סרטו של מלווין ואן פיבלס, The Watermelon Man (1970).[3]
הסרט נעשה בתקציב של 300,000 דולר, כולל מענק של $31,500 מהקרן הלאומית לאמנויות (NEA), אירוע גיוס כספים, ותרומות של חבריה של דאניה. הצלמת זואי לאונרד יצרה את ארכיון פיי ריצ'רדס, המתעד את חייה של השחקנית הבדיונית שבסרט. האוסף, הכולל 78 צילומים, הוצג מאוחר יותר בגלריות כהספר.
את המחקר שלה עבור הסרט ערכה דאניה בארכיון ההיא-סטוריה הלסבי (Lesbian Herstory Archive) ובספריית הקונגרס. עד מהרה היא גילתה שאין במקומות אלו את המקורות שהיא צריכה, ושגישה אליהם תהיה מעבר לתקציב הסרט, וכך הגיעה ליצירת הארכיון הבדיוני לשימוש בסרטה.[4]
בסרט, הדמות הראשית היא שריל, קולנוענית צעירה ושאפתנית שמנסה להביא את ההיסטוריה של לסביות שחורות בקולנוע למסך, באומרה, "כי הסיפורים שלנו מעולם לא סופרו."[5] הסיפור בוחן את קשיי הניווט בארכיוניים אשר התעלמו או הדירו בכוונה תחילה נשים קוויריות שעבדו בהוליווד מאוספיהם, ובמיוחד את השחקנית פיי ריצ'רדס, הדמות אליה מתייחסת כותרת הסרט. הסרט כולל גם מספר הופעות של אמניות מהקהילה הקווירית, כולל שריל קלארק, קמיל פאליה, דייוויד ראקוף, שרה שולמן ועוד.
השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שריל דאניה - שריל
- גווינבר טרנר - דיאנה
- ואלרי ווקר - תמרה
- ליסה מארי ברונסון - פיי "אבטיח אישה' ריצ'רדס
- שריל קלארק - ג'ון ווקר
- איירין דאניה - עצמה
- בריאן פרימן - לי אדוארדס
- קמיל פאליה - עצמה
- שרה שולמן - ארכיביסטית ב-CLIT
- V. S. ברודי - זמרת קריוקי
- רוברט ריד-פארס
יציאה לאקרנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרנת הבכורה של The Watermelon Woman הייתה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין של 1996, המשיך משם לעוד מספר פסטיבלי קולנוע בינלאומיים במהלך 1996–1997, כולל פסטיבל הקולנוע הגאה של ניו יורק, Outfest לוס אנג'לס, פסטיבל הסרטים הגאה הבינלאומי של סן פרנסיסקו, פסטיבל הסרטים הגאה הבינלאומי של טוקיו, פסטיבל קולנוע הנשים הבינלאומי בקרטייל, פסטיבל הסרטים הסרטים הגאה של לונדון, ופסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו.
The Watermelon Woman שודר בערוץ סאנדנס ב-12 באוגוסט 1998. דאניה הייתה הבמאית היחידה שנכללה בשידורי חודש זה. היא נבחרה כאחת מעשר הנשים המשפיעות בעסקי הבידור ברשימת POWER UP ב-2008.[6]
הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ב-5 במרץ 1997, והופץ על ידי First Run Features. הוא יצא ב-DVD (אזור 1) ב-5 בספטמבר 2000.
ביקורת והכרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1996, The Watermelon Woman זכה בפרס טדי לסרט הלהט"ב הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין,[7] ובפרס הקהל לסרט העלילתי הטוב ביותר ב-Outfest בלוס אנג'לס.[8]
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הביקורות על הסרט היו חיוביות באופן כללי. סטיבן הולדן, מבקר של "הניו יורק טיימס", כינה את הסרט "מעורר ומצחיק". הוא שיבח את כישרונה של דאניה, נהנה מהרגעים הקומיים, ואהב שהסרט "נותן לך למצוא בעצמך את דרכך למסר המרכזי לגבי ההיסטוריה התרבותית ואי-הניראות של מי שנדחקו לשוליים".[9] רותי שטיין כתבה ב"סן פרנסיסקו כרוניקל" דעה דומה, ואמרה שעל אף שהסרט דן בנושאים רציניים, "הוא אף פעם לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות".[10] היא שיבחה את דאניה ואת הרוח הקלילה שהביאה לעבודתה. ב"אדבוקט", אן סטוקוול כתבה, "הסרט הסקסי והכייפי הזה אף פעם לא חוטא בחשיבות עצמית." היא שיבחה את ה"צילומים" של פיי ריצ'רדס ואת עבודתה של זואי לאונרד ביצירת הארכיון הבדיוני של השחקנית הבדיונית.[11]
הסרט נבחר להקרנה בחגיגות ה-30 שנה לפרס הטדי בפסטיבל הסרטים של ברלין ה-66 בפברואר 2016.[12]
הסרט נרכש על ידי המוזיאון לאמנות מודרנית ב-2016 כחלק מאוסף הסרטים הקבוע של המוזיאון.[13]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- McHugh, Kathleen (2002), "Autobiography", in Lewis, Jon (ed.), The End of Cinema as We Know It, Pluto Press, ISBN 0-7453-1879-7
- Sullivan, Laura L. (2004), "Chasing Fae: The Watermelon Woman and Black Lesbian Possibility", in Bobo, Jacqueline; Hudley, Cynthia; Michel, Claudine (eds.), The Black Studies Reader, Routledge, ISBN 0-415-94553-4
- Wallace, Michele (2004), Dark Designs and Visual Culture, Duke University Press, pp. 457–459, ISBN 0-8223-3413-5
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של The Watermelon Woman
"The Watermelon Woman", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"The Watermelon Woman", באתר נטפליקס
"The Watermelon Woman", באתר AllMovie (באנגלית)
"The Watermelon Woman", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"The Watermelon Woman", באתר Metacritic (באנגלית)
"The Watermelon Woman", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- Brows Held High episode about the 1996 film
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Trudi, Perkins (ביוני 1997), "Caution: She'll Make You Think!", Lesbian News (22.11)
{{citation}}: (עזרה) - ^ Haslett, T.; N. Abiaka (12 באפריל 1997). "Cheryl Dunye — Interview". Black Cultural Studies Web Site Collective. אורכב מ-המקור ב-1 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Richardson, Matt (2011). "Our Stories Have Never Been Told: Preliminary Thoughts on Black Lesbian Cultural Production as Historiography in The Watermelon Woman". Black Camera. doi:10.2979/blackcamera.2.2.100. JSTOR 10.2979/blackcamera.2.2.100.
- ^ Bryan-Wilson, Julia, and Cheryl Dunye. “Imaginary Archives: A Dialogue.” Art Journal, vol. 72, no. 2, 2013, pp. 82–89., JSTOR 43188602 .
- ^ Michel, Frann (Summer 2007). "Eating the (M)Other: Cheryl Dunye's Feature Films and Black Matrilineage". Rhizomes: Cultural Studies in Emerging Knowledge.
- ^ "Cheryl Dunye - California College of the Arts". www.cca.edu. אורכב מ-המקור ב-2018-09-23. נבדק ב-2018-09-22.
- ^ Warbler, Daniel (2 ביוני 2014). "THE OUT TAKE: 10 FANTASTIC TEDDY AWARD-WINNING LGBT FILMS TO WATCH RIGHT NOW". mtv.com.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Swartz, Shauna (2006-03-15). "Review of The Watermelon Woman". AfterEllen.com. אורכב מ-המקור ב-2008-04-16. נבדק ב-2008-04-27.
- ^ Holden, Stephen (5 במרץ 1997), "On Black Films and Breezy Lesbians", The New York Times, The New York Times Company
{{citation}}: (עזרה) - ^ Stein, Ruthie (25 ביולי 1997), "'Watermelon Woman' Digs Fruitfully Into a Faux Past", San Francisco Chronicle, Hearst Corporation
{{citation}}: (עזרה) - ^ Stockwell, Anne (4 במרץ 1997), "Color-corrected film", The Advocate, LPI Media, p. 53
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Berlinale 2016: Panorama Celebrates Teddy Award's 30th Anniversary and Announces First Titles in Programme". Berlinale. נבדק ב-20 בדצמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ https://www.moma.org/collection/works/215439?locale=en
| בקרת זהויות |
|
|---|