לידה |
4 בנובמבר 1836 מדריד, ספרד |
---|---|
פטירה |
13 בספטמבר 1873 (בגיל 36) מדריד, ספרד |
מקום קבורה | San Justo Cemetery |
מקום לימודים | |
בן או בת זוג | Maximina Martínez de Pedrosa (1868–?) |
צאצאים | Carlota Rosales Martínez de Pedrosa |
אדוארדו רוסלס (בספרדית: Eduardo Rosales; 4 בנובמבר 1836 – 13 בספטמבר 1873) היה צייר ספרדי. הוא היה חסיד של תנועת האמנות האיטלקית הידועה בשם "פוריסמו" והתמחה בסצנות היסטוריות. [1]
הוא נולד במדריד. בנו השני של פקיד זוטר, הוא החל את לימודיו בבית ספר פרטי שהופעל על ידי האסקולפיוס (פיאריסטים). הוא התייתם כנער ונרשם לאקדמיה המלכותית לאמנויות יפות של סן פרננדו, שם למד אצל פדריקו דה מדרסו ב-1851.[2]
רוסלס ליווה כמה חברים לרומא ב-1857, ללא מלגה או תמיכה כספית אחרת, עד שקיבל קצבה מיוחדת מהממשלה להמשך לימודיו ב-1861. הוא הצטרף לקבוצה של ציירים ספרדים שנפגשו בקפה גרקו, שכללה את חוסה קסדו דל אליסל, דיוסקורו פואבלה ומריה פורטוני. שם החל להתרועע עם חסידי תנועת הנצרתיים, אך עד מהרה נטש את התעניינותו בהם והפיק את יצירתו החשובה הראשונה "Tobías y el angel".
עם זאת, הוא המשיך להתעניין בפיתוח סגנון ריאליסטי יותר, שהושג ביצירתו הידועה ביותר "Doña Isabel la Católica dictando su testamento". הוא הציג אותה בתערוכה העולמית של פריז (1867) ומאוחר יותר חזר לרומא, שם שלח מכתב לחבריו וסיפר להם שהציור זכה להצלחה יוצאת דופן, וקיבל את מדליית הזהב הראשונה של צייר זר. הוא זכה גם בתואר אביר בלגיון הכבוד .[3]
הוא התחתן עם בת דודתו מקסימינה בשנת 1868. נולדו להם שני ילדים, אחד מהם, אלויסה, מת בינקותו והונצח בציורו "Primeros pasos" ("צעדים ראשונים"). רוסלס היה במצב בריאותי ירוד בעצמו, לאחר שלקה בשחפת במשך שנים רבות, וערך ביקורים תכופים בפנטיקוסה בהרי הפירנאים, שם המים היו מפורסמים בסגולותיהם המרפאות. ב-1869 הוא עזב את רומא סופית ופתח סטודיו במדריד. הביקורת הקשה שקיבל על יצירתו "לה מוארטה דה לוקרציה" (1871) הותירה אותו מיואש והוא מעולם לא צייר עוד על קנבס בקנה מידה גדול.[4]
בשנה שלאחר מכן, בתקווה למצוא אקלים שיהיה מתאים יותר לבריאותו, הוא עבר למורסיה. עם הכרזת הרפובליקה הספרדית הראשונה, הוצעו לו משרה במוזיאון הפראדו, שאותה דחה, ובאקדמיה המלכותית של ספרד ברומא שאותה קיבל אך מעולם לא מילא, עקב החמרה במצבו.
הוא מת זמן קצר לאחר מכן, במדריד.
ב-1922 כיבדה אותו מדריד בפסל זיכרון, שהוצב ברחוב הקרוי על שמו, Paseo del Pintor Rosales.