אדם הגון (סרט תיעודי)

אדם הגון
The Decent One
בימוי ונסה לאפא
הופק בידי ריאלוורקס
תסריט ונסה לאפא
עריכה נועם עמית, שרון ברוק
שחקנים ראשיים טוביאס מורטי
סופי רויס
לוטי לדל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה גיל פלדמן, דניאל סלומון עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום Hermann Poelking-Eiken
מדינה ישראל, גרמניה, אוסטריה
חברה מפיצה נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 9 פברואר 2014 בפסטיבל ברלין
משך הקרנה 96 דקות
שפת הסרט גרמנית
סוגה תיעודי
תקציב 1.2 מיליון יורו
הכנסות באתר מוג'ו decentone
פרסים הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר, פסטיבל ירושלים 2014, מועמד לפרס אופיר (אחד מתוך 5), 2015.
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אדם הגון (בגרמנית: Der Anständige ובאנגלית The Decent One) הוא סרט תיעודי ישראלי-גרמני-אוסטרי משנת 2014 שביימה ונסה לאפה על היינריך הימלר. הסרט התבסס על מטמון של מכתבים ויומנים שנרכשו על ידי אביה של לאפה. הוא הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, וזכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים, והיה מועמד אחד מתוך חמישה לפרס אופיר של האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.

תקציר העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט בוחן את חייו של היינריך הימלר באמצעות קריאת יומניו, מכתבים ומסמכים אחרים. בתחילת חייו, הימלר רושם ביומנו כי הוא רוצה להילחם במלחמת העולם הראשונה ומצר על כך שהוא צעיר מכדי להיות שותף בפעילות המלחמתית. מאוחר יותר, כשהוא לומד במכללה, הוא מביע דעות אנטישמיות ומתלונן שאף אחד לא אוהב אותו. בשנות העשרים לחייו הוא מצטרף ל-אס אס. בסופו של דבר הוא מתאהב במרגרט הימלר (אנ'), והחלפת המכתבים ביניהם ממוספרים ברצף. כמו כן מוצגים חילופי דברים עם בתו גודרון, וכן רשומות מיומנה.

כאשר מתחילה מלחמת העולם השנייה, הימלר כותב לאשתו ומתייחס במעורפל לחובותיו, והשניים מתלוננים על כך שאין להם כמעט זמן להיפגש. מכתבים מאוחרים יותר דנים ברומן של הימלר עם הדוויג פוטת'סט (אנ'), מזכירתו. מסמכים פנימיים של הנאצים חושפים חלקים מהפילוסופיה של הימלר, כולל כותרת הסרט התיעודי עצמו - התייחסות לאמונתו של הימלר כי האס -אס מורכב מ"גברים הגונים". הימלר קובע כי ההתלבטויות המוסריות שחשים קציני האס אס בנוגע לחובותיהם, מוכיחים שהם מוסריים יותר מהיהודים, והם ייזכרו בשל הגינותם[1].

ההפקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילי צבא ארצות הברית תפסו את המסמכים, ששימשו את הסרט, בבית הימלר ב-6 מאי, 1945. בניגוד להוראות אז, הם לא מסרו את החומר לממונים עליהם וחילקו אותו לשתי קבוצות: חיים מוקדמים ומסמכים עכשוויים. מסמכי החיים המוקדמים נמכרו בסופו של דבר למכון הובר שבקליפורניה (אנ'), אך למסמכים האחרים אין עקבות רשומים עד שחיים רוזנטל, אספן אומנות ודיפלומט ישראלי, רכש אותם[2][3]. בשנת 2006 אביה של התסריטאית והבמאית ונסה לאפא רכש את המסמכים הללו מבנו של רוזנטל. היא עבדה במשך 7 שנים על היומנים והמסמכים האלה, ותרה בארכיונים בכל רחבי העולם אחרי סרטונים אותנטיים שבהם הימלר מופיע, תוך הפעלת טכניקות וטכנולוגיות שנועדו לנקות את הלכלוך שדבק בסרטי הצילום, ולשחזר את פס הקול המקורי שלהם[4] כדי ליצור את הסרט[5]. הממשלה הפדרלית הגרמנית אישרה, לאחר בחינה מדוקדקת, שכל החומר המדובר הוא אותנטי, והוא הוצג במשך 8 ימים באחד מעיתוניה החשובים של גרמניה[6]. כמעט כל השחקנים שמגלמים את הדמויות בסרט הם אוסטרים.

הקרנת הבכורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין[7][8]. להקרנת הבכורה הופיעה קטרין הימלר, סופרת גרמנייה שהיא נכדתו של אחיו הצעיר של היינריך הימלר, וסיפרה עליו. עם צאת הסרט, פרסם העיתון הגרמני די וולט במשך מספר ימים כמה מהמסמכים שנחשפו[9][6]. בעקבות החשיפה, כתבה קתרין הימלר, באותה שנה, ספר בשם "הימלר - פרטי"[10]. קינו לורבר (אנ') הפיקו והפיצו בארצות הברית סרט על בסיס הספר הזה ב-1 באוקטובר 2014.

ביקורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

Rotten Tomatoes, אתר האינטרנט האמריקאי שמתרכז באיסוף וסטטיסטיקה על ביקורות סרטים ועוד (אנ'), דיווח כי 67% מתוך 18 המבקרים שנבדקו העניקו לסרט ביקורת חיובית; הדירוג הממוצע היה 6.8[11]. Metacritic, אתר אמריקאי דומה, דירג את הסרט 55/100 בהתבסס על 11 ביקורות[12]. בכתבה בכתב העת וריאטי, ג'ו ליידון, כינה את הסרט "דיוקן מרתק" המבדיל את עצמו בזכות ערך החידוש שלו. ליידון הוסיף כי הבחירה להוסיף אפקטים קוליים לצילומי הארכיון הופכת את השימוש בהם לכבד[13]. ג'ורדן מינצר, סופר ומפיק סרטים מ"הוליווד ריפורטר "כתב כי הסרט יעניין היסטוריונים וחובבי התקופה, אם כי "האנקדוטות הביתיות עלולות להיות מעייפות", וכינה את השימוש באפקטים קוליים "הגזמה קולנועית"[14]. ניקולאס רפולד, מבקר הקולנוע של ה-"ניו יורק טיימס" כתב גם הוא ביקורת שלילית על האפקטים הקוליים שצורפו לסרט[15]. רוברט אַבֶּל מה"לוס אנג'לס טיימס" מתח גם הוא ביקורת על השימוש באפקטים קוליים לצילומי הארכיון, אך כתב שהסרט חושף דיוקן פסיכולוגי של אדם המסור ביותר למשפחתו אך עדיין מופעל על ידי נשמה שחורה, ומהווה גורם הרסני להחריד[16]. אנדרו אוה'יר, שכתב ב-Salon.com, כינה אותו כ-סרט התיעודי הרודף ביותר שראה[17]. ליסה ברנרד (אנ') מ"הכוכב טורונטו" (אנ') דירגה את הסרט כ-2.5/4 כוכבים וכתבה שלאפה משאירה לנו לקבוע כיצד אדם יכול להיות כל כך לא מודע לכישלונות המוסריים שלו, אבל נקודת מבט מסוימת של יוצרת הסרט הייתה מועילה[18]. בראד וילר מ"גלובוס ומייל" (אנ') גם דירג אותו כ-2.5/4 כוכבים, וכתב שהבמאית מייפה לפעמים את קריאות המכתבים שכתבו הימלר, אשתו, פילגשו ובתו במוזיקה ואפקטים קוליים, אבל הסרט עובד הכי טוב כשהוא הכי מצומצם[19]. חנה בראון מה"ג'רוזלם פוסט כתבה שמדובר בהישג וירטואוזי של יצירת סרטים דוקומנטריים, אך מטריד ותובעני כאחד[20]. אורי קליין ב"הארץ" מוצא גם בעייתיות באפקטים הקוליים של הסרט, אך מציין שבעייתיות זו לא הפחיתה את התעניינותו בסרט ושהיומיומיות הסנטימנטלית המשפחתית המתוארת בסרט "מייצגת טוב יותר את מפלצתיותו של הימלר מכל דיוקן תיעודי שעוסק אך ורק בפועלו"[21]. ביקורות נוספות בעברית בעיקר משבחות את הסרט ואת עבודת הבמאית, כמו למשל נחום מוכיח ב"הבמה" ועוד[22].

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ דוקו בכפר - אדם הגון, באתר מרכז וייל, 10 דצמבר, 2014
  2. ^ מכתבי אהבה של מפקד האס.אס נמצאו בת"א, באתר ynet, 25 בינואר 2014
  3. ^ Renee Ghert-Zand, ‘Decent’ Himmler documentary in running for Oscar, The Times of Israel, November 11, 2014
  4. ^ על העבודה הסיזיפית והמדוקדקת הזו הופקד תומר אליאב - ראו להלן.
  5. ^ יאיר רוה, הכירו את השחקנים והקולות מאחורי הסרט התיעודי ״אדם הגון״, באתר סינמסקופ - בלוג הקולנוע של יאיר רוה, 13 ספטמבר, 2014.
  6. ^ 1 2 Oltermann Philip, Himmler hord of letters and diaries discoverd in Israel, The Guardian, January 26, 2014
  7. ^ PANORAMA, Der Anständige - The Decent One, International Film Festispiele, 2014
  8. ^ Leo Barraclouge, Berlinale Lines Up 10 World Premieres for Panorama Dokumente Section, Variety, January 22, 2014
  9. ^ Esme Nicholson, A Heinrich Himmler Documentary, In His Own Words, NPR, February 17, 2014
  10. ^ Himmler Privat Hardcover, AMAZON.com, 2014
  11. ^ The Decent One, Rotten Tomatoes' 2014
  12. ^ The Decent One 2014, Metacritic, 2015
  13. ^ Joe Leydon, Film Review: ‘The Decent One, Variety October 12, 2014
  14. ^ Jotdan Mintzer, The Decent One (Der Anstandige): Berlin Review - Director Vanessa Lapa uses archive footage and original documents to explore the personal side of SS leader Heinrich Himmler, The Holywood Reporter, February 17, 2014
  15. ^ Nicolas Rapold, Doting Father, Loving Husband, Nazi Leader, The New York Times, September 30, 2014
  16. ^ Robert Abele, Review: ‘The Decent One’ traces grim history of Nazi Himmler, Los Angeles Times, October 9, 2014
  17. ^ Andrew O'hehir, Heinrich Himmler, family man: Why "The Decent One" is the most haunting documentary I've ever seen, SALON, October 2, 2014
  18. ^ Linda Barnard, Life in the military, a mysterious death and a mass murderer’s story, Toronto Star, December 11, 2014
  19. ^ Brad Wheeler, The Decent One: A self-portrait of evil in the face of Heinrich Himmler, The Globe and Mail, December 12, 2014
  20. ^ Hannah Brown, This ‘Decent One’ will shock you, The Jerusalem Post, September 4, 2014
  21. ^ אתר למנויים בלבד אורי קליין, "אדם הגון": הצד האחר של הימלר, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2014
  22. ^ נחום מוכיח, אדם הגון - The Decent One, באתר הבמה - נותנים במה לתרבות.