לידה | 16 באוגוסט 1901 |
---|---|
פטירה | 5 באוגוסט 1985 (בגיל 83) |
מוקד פעילות | נורווגיה |
עיסוק | מלחין, מנצח |
סוגה | מוזיקה קלאסית |
כלי נגינה | פסנתר, בסון |
פרסים והוקרה | |
אולאף קילנד (בנורווגית: Olav Kielland, 16 באוגוסט 1901 - 5 באוגוסט 1985) היה מלחין ומנצח נורווגי.
אולאף קילנד נולד בטרונדהיים ולמד אדריכלות במכון הטכנולוגי של נורווגיה בשנים 1919 עד 1921, בעקבות אביו. אז עבר ללייפציג שבגרמניה, שם למד ניצוח, הלחנה, פסנתר ובסון בקונסרבטוריון למוזיקה. בשנת 1929 השתתף בכיתת אמן למנצחים של פליקס ויינגרטנר בבזל שבשווייץ.
הופעת הבכורה של קילנד כמנצח ופסנתרן הייתה בטרונדהיים בשנת 1923. הוא שימש כמנצח חזרות בתיאטרון הקזינו אוסלו וניצח על תזמורת תיאטרון סטורה בגוטנבורג. בשנת 1931 התמנה למנצח על ה"פילהרמוניסק סלסקאפ", כיום התזמורת הפילהרמונית של אוסלו וכיהן כמנהל מוזיקלי משנת 1933 עד 1945. ב-1939 הוצעה לקילנד משרת מנצח ראשי בפילהרמונית של ניו יורק, אך מלחמת העולם השנייה שפרצה באותו זמן מנעה את יציאתו לארצות הברית לשם קבלת המשרה.
בתקופת המלחמה היה קילנד חבר במועצה המייעצת של מדור התרבות[1] למשך זמן קצר, כהונה שבגינה הואשם בשיתוף פעולה עם צבא הכיבוש הנאצי. קילנד הושעה מארגונים אחדים, כגון איגוד המלחינים הנורווגיים. ב-1945 זיכתה אותו ועדה מטעם הממשלה מן ההאשמות שנתלו בו, אך הקריירה שלו ניזוקה קשות וגם בהמשך דרכו נאלץ קילנד להתגונן בפני אשמת תמיכה בנאצים.
בהדרגה החל קילנד להתרכז יותר ויותר בהלחנה ופחות בניצוח. הוא העדיף להופיע כמנצח אורח ולהתחייב לתקופות כהונה קצרות יותר. משום כך דחה הצעה לחזור ל"פילהרמוניסק סלסקאפ" בשנת 1946. משרה זו נשמרה פנויה עד 1949, למקרה שישנה את דעתו.
קילנד נבחר לארגן מחדש את התזמורת הסימפונית של טרונדהיים בשנת 1946 וכיהן כמנהל מוזיקלי של הפילהרמונית של ברגן בשנים 1948-52 וכמנצח ראשי של התזמורת הסימפונית של איסלנד בשנים 1952-55. הוא היה מנצח אורח במספר תזמורות אחרות, בהן: הפילהרמונית של ברלין, התזמורת הסימפונית של לונדון והפילהרמונית של ניו יורק.
כמלחין מייצג קילנד את הקו הלאומי במוזיקה הנורווגית. המוזיקה שלו מושפעת במידה רבה מן המוזיקה העממית של נורווגיה ובייחוד, אולי, מכינור הרדאנגר. ב-1955 התיישב במחוז טלמרק, שם החל לחקור את המחולות לכינור הדראנגר, ובייחוד את היסודות הפוליפוניים. המלודיה, המקצב וגון הצליל של כלי זה באו לביטוי ברבות מיצירותיו. במוזיקה של קילנד ניכרת מגמה פוליפונית מובהקת, עם קווים דיסוננטיים נוקבים. מוזיקה המשיגה במיטבה סינתזה בין האופי הלאומי של המוזיקה העממית לבין ניב מוזיקלי עכשווי.
קילנד חיבר שמונה יצירות סימפוניות גדולות, בהן: הקונצ'רטו לכינור (1942), מוזיקה למחזה "ברנד" של איבסן, "קונצ'רטו גרוסו נורווגי", (1952) וקונצ'רטו לפסנתר (1978). כמו כן חיבר מספר שירים עם תזמורת, שירי מקהלה, מזמורי תהילים, מוזיקה קאמרית, יצירות לפסנתר ויצירות נוספות.