לידה |
27 באפריל 1937 לנינגרד, ברית המועצות |
---|---|
פטירה |
9 בדצמבר 1991 (בגיל 54) סנקט פטרבורג, ברה"מ |
ענף מדעי | תורת המשחקים |
מקום לימודים | אוניברסיטת לנינגרד |
מנחה לדוקטורט | Nikolai Vorobyov |
מוסדות | אוניברסיטת לנינגרד |
תלמידי דוקטורט | Makiko Sumi Tanaka |
תרומות עיקריות | |
משפט בונדרבה-שפלי | |
אולגה ניקולייבנה בונדרבה (רוסית: Ольга Николаевна Бо́ндарева; 27 באפריל 1937 - 9 בדצמבר 1991) הייתה חוקרת תורת המשחקים סובייטיית. מחקרה של בונדרבה התמקד במשחקים שיתופיים. תרומתה הידועה ביותר היא משפט בונדרבה-שפלי.[1][2][3]
בונדרבה נולדה בלנינגרד (כיום סנט פטרסבורג) ב-27 באפריל 1937. בגלל מלחמת העולם השנייה, היא עברה לאוקראינה ב-1941–1944. בשנות החמישים בונדרבה סיימה את לימודיה באוניברסיטת לנינגרד, והצטרפה לפקולטה למתמטיקה. פרופסור וורוביוב (אנ'), מחלוצי תורת המשחקים בברית המועצות, משך את עניינה של בונדרבה. הוא הנחה את בונדרבה בעבודת הדוקטורט שלה, שהושלמה ב-1963, ועסקה בליבה של משחק שיתופי. בונדרבה הקדישה את פועלה האקדמי לתורת המשחקים. ב-1984 הוענק לה התואר האקדמי הגבוה ביותר בברית המועצות, דוקטור נאוק (אנ'), עבור התזה "שיטות לפתרון משחקים שיתופיים והיישומים שלהם".[2][3]
ב-1972 היא הורחקה מהפקולטה למתמטיקה ונאסר עליה ללמד, בגלל שהתבטאה בעד תלמיד שביקש לעלות לישראל. בעקבות זאת, בונדרבסקי עברה לבצע מחקר בפקולטה לכלכלה (עדיין באוניברסיטת לנינגרד). בעקבות הפרסטרויקה, ב-1989 בונדרבה חזרה ללמד, וחזרה לפקולטה למתמטיקה. כמו כן, החל מסוף שנות השמונים בונדרבה הגבירה את האינטראקציה עם חוקרים מערביים, כולל השתתפות בכנסים בינלאומיים, תרגום מחקרים והצטרפות לאגודה האמריקאית למתמטיקה ולוועדת העורכים של כתב העת האמריקאי היוקרתי Games and Economic Behaviour (אנ').[1][3]
היא הייתה נשואה ללב אלכסנדרוביץ' גורדון, והיו לה שני בנים: מקסים (נ' 1966) וגרגורי (נ' 1974). היא נהרגה בגיל 54 בתאונת דרכים בעת שחצתה את הרחוב בסנט פטרסבורג.[2][3]
בונדרבה פרסמה 70 מאמרים וכתבה ספר עיון לקהל הרחב על תורת המשחקים.
התוצאה הידועה ביותר של בונדרבה היא משפט בונדרבה-שפלי, שמתאר תנאי הכרחי ומספיק לקיום ליבה לא-ריקה במשחק שיתופי (בלשון לא מדויקת, באילו משחקים שיתופיים ניתן להגיע למצב שבו לאף שחקן לא משתלם לסטות מהאסטרטגיה שלו). בונדרבה גילתה את התוצאה כחלק מלימודי הדוקטורט שלה, ופרסמה אותה ב-1963 בכתב העת הסובייטי Problems of Cybernetics. המאמר לא תורגם לאנגלית ולא זכה לתשומת לב במערב בשנים שלאחר פרסומו. ב-1967 לויד שפלי גילה באופן עצמאי אותה תוצאה, וכשנודע לו על המאמר של בונדרבה הוא הכיר בקדימות של בונדרבה, ובכך הבטיח שהישגיה יוכרו.[2][3]
בונדרבה פרסמה מאמרים נוספים רבים שעסקו בתורת המשחקים, רובם ברוסית. היא המשיכה להרחיב את התיאוריה על הליבה של משחקים שיתופיים, אופטימיזציה וקטורית, יחסים בינאריים בתורת המשחקים ועוד.[2]