אוניברסיטת לובומבאשי | |
אוניברסיטה | |
---|---|
תקופת הפעילות | 1955, תחילת לימודים ב-1956 – הווה |
קמפוס | לובומבאשי, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו |
סטודנטים | |
33,000 | |
מיקום | |
מדינה | הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו |
קואורדינטות | 11°36′52″S 27°28′50″E / 11.61444°S 27.48056°E |
[1] | |
אוניברסיטת לובומבשי (בצרפתית: Université de Lubumbashi), הידועה גם בראשי התיבות UNILU, היא אוניברסיטה ציבורית, אחת מהגדולות ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. היא ממוקמת בלובומבאשי במחוז קטנגה-עילית(אנ'), בעבר מחוז קטנגה(אנ'). הקמפוס ממוקם בחלקה הצפוני של העיר, ממערב לשדה התעופה הבינלאומי. באוניברסיטה 33,000 תלמידים ב-18 פקולטות ובתי ספר להשכלה גבוהה. שפת ההוראה היא צרפתית[1].
האוניברסיטה נוסדה בשנת 1955 תחת השלטון הקולוניאלי הבלגי כאוניברסיטה הרשמית של קונגו ורואנדה-אורונדי (בצרפתית: Université officielle du Congo et du Ruanda-Urundi) על ידי האוניברסיטה החופשית של בריסל (בלגיה)[א], ונפתחה בשנת 1956[2][ב]. לעת ההיא, אוניברסיטת לובומבאשי הייתה האוניברסיטה הראשונה והיחידה בקונגו הבלגית[3].
UNILU היה בתחילה מוסד קטן, עם כמה מאות תלמידים בלבד. עם זאת, היא גדלה במהירות בגודלה ובאיכותה, ובזמן עצמאות קונגו ב-1960, היא הייתה אחת האוניברסיטאות המובילות באפריקה[3]. בשנים הראשונות של העצמאות, UNILU מילאה תפקיד חשוב בפיתוח האומה הקונגולית החדשה. האוניברסיטה הפיקה רבים מהמנהיגים הראשונים של המדינה, כולל פוליטיקאים, כלכלנים ומדענים[3][ג] בשנת 1960, שונה שמה לאוניברסיטה הממלכתית של אליזבתוויל, בפיקוח אוניברסיטת ליאז'(אנ'), ולאחר מכן ב-1963 הפכה לאוניברסיטה הרשמית של קונגו. בשנת 1971, בעקבות איחוד האוניברסיטאות והמכונים להשכלה גבוהה במדינה, הפכה להיות חלק מהאוניברסיטה הלאומית של קונגו (UNAZA)[4], והקמפוס הפך לאוניברסיטה הלאומית של זאיר/ קמפוס לובומבשי[4]. היא הוקמה מחדש כאוניברסיטה אוטונומית בשנת 1981, וזאת בעקבות חוק מ-3 באוקטובר 1981, שמטרתו הייתה לבנות מחדש את ההשכלה הגבוהה והאוניברסיטאית של זאיר. או אז שונה שמה שוב לאוניברסיטת לובומבשי. כאשר האוניברסיטה הלאומית של זאיר פוצלה[4][3].
במאי 1990 ממשלת זאיר דיכאה באלימות את הפגנות הסטודנטים בקמפוס, הרגה מספר גדול של סטודנטים והרסה חלקים מהקמפוס[5].
בתחילת מאי 1990, סטודנטים הלומדים באוניברסיטה מחו נגד משטרו של נשיא זאיר מובוטו ססה סקו, ודרשו את התפטרותו[6]. בליל ה-11 במאי 1990 נותק החשמל לקמפוס, ובו בזמן יחידה צבאית מיוחדת בשם Les Hiboux ("הינשופים")[7] נשלחה לדכא את ההפגנות, כשהיא חמושה במאצ'טות וכידונים[6]. שמה של היחידה הגיע מהעובדה שהיחידה פעלה רק בלילה[8]. מעט ידוע בוודאות על יחידת הלילה Les Hiboux, אך השימוש שלהם בכלי רכב יקרים (נדירים בזאיר), הצביע על כך שהיחידה הייתה כוח עילית המורכב מנאמני המשטר[8]. במהלך הלילה, אנשי Les Hiboux תקפו את התלמידים המפגינים[6]. אותם סטודנטים שניסו לברוח מהקמפוס נורו. עד שחר ה-12 במאי 1990, לפחות 290 סטודנטים נהרגו, כשמסדרונות הקמפוס ספוגים בדם ובחלקי גוף אנושיים מבותרים[6]. הטבח הוביל לאומות הקהילה הכלכלית האירופית (כיום האיחוד האירופי), ארצות הברית וקנדה להפסיק כל סיוע לא הומניטרי לזאיר, מה שסימן את תחילת הקץ של התמיכה המערבית במובוטו[6]. זאיר היא קונגו הבלגית לשעבר, ועל כן, הטבח זכה לתשומת לב תקשורתית רבה ומיוחדת בבלגיה, מה שאילץ את ממשלת בלגיה למתוח ביקורת קשה על מובוטו[9].