אורי רובין

אורי רובין

אורי רובין, 2007
לידה	1944 קריית אונו, ישראל
פטירה	26 באוקטובר 2021 (בגיל 77 בערך)
ענף מדעי	לימודי ערבית, לימודי אסלאם, מזרחנות
מקום לימודים	תיכון חדש אוניברסיטת תל אביב
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב
www.urirubin.com

אורי רובין (1944 – 26 באוקטובר 2021^[1]) היה פרופסור בחוג ללימודי הערבית והאסלאם באוניברסיטת תל אביב.

חייו

אורי רובין נולד וגדל בקריית אונו, הוריו נמנו עם מייסדי המקום. הוא למד בבית הספר תיכון חדש בתל אביב; מנהלת בית הספר, טוני הלה, פתחה באותן שנים מגמה מזרחנית, ורובין למד בה והיה בוגר המחזור הראשון. הוא סיים את לימודיו לתואר הראשון בחוג לתולדות המזרח התיכון ובחוג למקרא באוניברסיטת תל אביב. כשסיים נפתח באוניברסיטת תל אביב החוג לשפה ולספרות ערבית, אותו ייסד פרופסור מאיר יעקב קיסטר. רובין למד בו לתואר ראשון נוסף, והוא בוגר המחזור הראשון של חוג זה. אחר המשיך במסלול ישיר לדוקטורט באוניברסיטת תל אביב וסיים בהצטיינות. נושא עבודת הדוקטורט שאותה הגיש בשנת 1975 היה דמותו של מוחמד במסורת האסלאמית הקדומה והוא נערך תחת הנחייתו של פרופ' קיסטר.

חלקה הראשון של עבודת הדוקטורט עוסק בדמותו של מוחמד כיישות קדם-קיומית. חלקה השני עוסק בהיבט האסכטולוגי של דמות מוחמד ומתמקד בניתוח השוואתי של מסורות על תפקידו של הנביא ביום תחיית המתים וביום הדין. העבודה התבססה על כתב יד של ספרו של אבו סעד אלח'רגושי (מת 1015), שהוא קובץ רחב ממדים של מסורות קדומות העוסקות בהיבטים שונים של חייו ודמותו של מוחמד, במעמדו בקרב עדת מאמיניו ובמעלותיו כאחרון הנביאים.

לקראת סיום הדוקטורט רובין החל ללמד בחוג לערבית באוניברסיטת תל אביב ולימים היה ראש החוג. היה חבר בוועדה המייעצת של האנציקלופדיה של הקוראן שיצאה בהוצאת בריל (ליידן). שהה במכון ללימודים מתקדמים בירושלים בשנת 1998/99 ובשנת 2009/10. הגיע לדרגת פרופסור מן המניין וב-1 באוקטובר 2012 פרש לגמלאות מהאוניברסיטה. הופקד על הקתדרה לספרות ערבית ע"ש איירין הלמוס בשנים 2009–2014.

מחקריו ופרסומיו

תיאור מחקרו

אורי רובין עסק בחקר הקוראן, פרשנות הקוראן והמסורת האסלאמית הקדומה. מטרת מחקרו הייתה לחשוף את תפיסת העולם של ראשוני המוסלמים אודות עברם הקדם-אסלאמי, דתם ותרבותם כפי שהיא באה לידי ביטוי הן בקוראן והן בספרות האסלאמית החוץ-קוראנית, הדתית וההיסטוריוגרפית. מקורות אלה שימשו אותו לא לצורך חקר האירועים המתוארים בהם כי אם לצורך בדיקת האופן שבו האירועים מתוארים, וזאת כאמצעי לחשיפת תפיסת העולם של מחברי הטקסטים. הוא לא שאף להבחין בין "היסטוריה" לבין "אגדה" כי אם בין מבנים שונים של מסורות ושל תפיסות עולם שונות שהצמיחו את הטקסטים המצויים בידינו. במהלך שנות פעילותו המחקרית פרסם ספרים ומאמרים וכתב ערכים לאנציקלופדיה של הקוראן^[2], למהדורות השנייה והשלישית של האנציקלופדיה של האסלאם^[3], לכרך המילואים (ג) של האנציקלופדיה העברית, ולאנציקלופדיות נוספות, וכן פרסם סקירות ספרים. בשנת 2005 פרסם תרגום עברי חדש לקוראן.

ספרים שכתב

• בעיני המתבונן: חיי מוחמד כפי שנראו בעיני המוסלמים הראשונים^[4].
• בין התנ"ך והקוראן: בני ישראל ודימויו העצמי של האסלאם^[5].
• בין ירושלים למכה: קדושה וגאולה בקוראן ובמסורת האסלאם, הוצאת מאגנס, 2019^[6].
• הקוראן: דבר הקול האלוהי אל מוחמד השליח, הוצאת מאגנס, 2019.

ספרים שערך או תרגם

• ערך יחד עם דוד וסרשטיין ספר על מעמדם של בני החסות באסלאם^[7].
• תרגום הקוראן, אוניברסיטת תל אביב, ההוצאה לאור, תשס"ה 2005. הוצאה גם מהדורה מורחבת בשנת 2016.

קובץ מאמריו

אורי רובין ערך אסופת מאמרים העוסקים בחיי מוחמד מהיבטים שונים^[8]:

• הנביא מוחמד וארץ ערב^[9] - מבחר מאמרים שהופיעו בין השנים 1975--2009. האוסף מכיל מידע על הדמות הנבואית של מוחמד, ההתנסות הנבואית שלו, וארץ ערב בימיו.

נושאי מאמריו

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא דרוש קיצור רב של התיאורים, ולהמעיט את הניסוחים של "במחקריו הראה רובין", "דחה רובין", "רובין שב לעסוק" – אלו לא ניסוחים מתאימים.

דת אברהם

שני מאמרים עוסקים בדת אברהם בערב הקדם-אסלאמית וזיקתה לפולחן הכעבה בעיר מכה^[10][11].

במאמרים אלה דחה רובין את תפיסת העולם שהייתה מקובלת על חוקרי האסלאם (בעיקר בהשראת פרסומיו של החוקר ההולנדי Snouck Hurgronje), ולפיה החיבור בין אברהם לבין הכעבה נוצר במוחו של מוחמד לאחר שעשה את ההיג'רה ממכה למדינה, שם פגש שבטים יהודים שאת לבם ניסה לקנות בהכריזו על ירושלים ככיוון התפילה האסלאמי הרשמי. החוקרים סבורים כי לאחר שנכזבה תקוותו לקנות את לב היהודים החליט מוחמד להתנתק מן היהודים ולהפנות את גבו לירושלים, ולהתחיל להתפלל לכיוון הכעבה שאותה הציג כמקדש שהוקם על ידי אברהם. כך, לפי החוקרים, נולד רעיון דת אברהם כמודל לאסלאם של מוחמד, מודל שנועד להבליט את הפער שבין האסלאם ליהודים אנשי דת משה. במאמריו הראה רובין שעל פי המקורות האסלאמיים, רעיון דת אברהם היה ידוע כבר בערב הקדם אסלאמית, וחסידיה (המכונים חניפים במסורות האסלאמיות) ראו בכעבה מקדש אברהמי מובהק והוא שימש להם ככיוון תפילה הרבה לפני שמוחמד ניסה להתנתק מיהודי אלמדינה.

קדושת ירושלים

רובין שב לעסוק בנושא מעמדה של הכעבה ככיוון תפילה בשני מאמרים חדשים יותר המטפלים גם בקדושת ירושלים^[12][13].

במאמרים אלה רובין טען שלקדושה האסלאמית של ירושלים שורשים קדומים מאוד, אולי אפילו קדם אסלאמיים. הוא טען שקיימות בידינו עדויות על ציר קדושה מכה-ירושלים שהיה מקובל באזורים הללו עוד לפני הופעת האסלאם והדבר בא לידי ביטוי במסורות קדומות המציגות את הנביא מוחמד כמי שנהג להתפלל אל מכה וירושלים בעת ובעונה אחת. הדבר מופיע במסורות הקדומות ביותר על אודות מוחמד שהשתמרו בביוגרפיה שלו שחוברה על ידי אבן אסחאק (מת בשנת 150 להיג'רה). על-פי מסורות אלה, הנביא מוחמד כשהתפלל, נהג לעמוד מול הכותל הדרומי של הכעבה, כשפניו אל הכעבה וירושלים בעת ובעונה אחת. רובין סבור שהציר מכה-ירושלים משתקף גם בפסוק בקוראן מתקופת מכה (סורה 17 פס' 1) המתאר את מסעו הלילי (אִסראא') של מוחמד מהמסגד הקדוש במכה, אל "המסגד הקיצון" (אלמסג'ד אלאקצא). רובין סבר ש"המסגד הקיצון" הוא ירושלים, וזאת בניגוד לדעתם של מספר חוקרים שטענו ש"המסגד הקיצון" הוא מסגד בשמים ולא בירושלים. למשל, עמנואל סיון^[14], וכן פרשנים מוסלמים כאבן כת'יר ב"תפסיר אבן כת'יר" ("תפסיר" הוא פרשנות לקוראן). יש לציין כאן שהמסגד בהר הבית הנקרא מסגד אל-אקצא הוקם בחצי השני של המאה השביעית לספירה אחרי מותו של מוחמד.

רובין טען שהייתה קדושתה של ירושלים ידועה למוחמד והוא אימץ אותה במסגרת תפיסתו העצמית, שלפיה הוא חותם הנביאים (ביטוי המופיע בקוראן, סורה 33 פס' 40), ולהיות "חותם הנביאים" פירושו להזדהות עם הנביאים, במקום שבו פעלו. כמו כן הקוראן מכנה את ארץ ישראל "הארץ הקדושה", וזה עולה בקנה אחד עם העובדה שנביאי ישראל על-פי הקוראן הם מוסלמים. על כך כתב רובין גם במאמריו^[15][16]. כלומר, רובין סבר שגם תפילתו של מוחמד לכיוון ירושלים לא התחילה מתוך רצון לקנות את לבם של היהודים לאחר שהגיע למדינה, אלא היה זה המשך לציר הקדושה מכה-ירושלים ששורשיו עוד לפני שמוחמד הגיע למדינה. ואולם, ברגע שהיהודים הפנו לו עורף, אז הפכה מכה למוקד העיקרי של הדת והדבר בא לידי ביטוי בסורות בקוראן מתקופת מדינה, שבהן מצטווים המאמינים להפנות את פניהם לכיוון המקדש הקדוש במכה. כלומר, רובין סבר שבשלב מסוים איבד הציר מכה-ירושלים את האיזון שלו והכעבה הפכה למוקד קדושה המרכזי.

הרקע הערבי של הקוראן

במאמריו האחרונים אורי רובין חקר את הרקע הערבי של הקוראן וזאת על רקע מחקרים שפורסמו בעשרות השנים האחרונות לחייו שהדגישו דווקא את הרקע הלא-ערבי של הקוראן. בולט ביניהם ספרו של וונסברו מ-1977^[17]. ספר זה הרעיד את אמות הסיפים כשטען שהקוראן לא נוצר בערב של מוחמד, אלא דורות לאחר מותו של הנביא באזור בבל. על פי מחקר זה הקוראן איננו הטקסט הקדום ביותר שיש לנו, אלא הוא תוצר של החברה האסלאמית והוא גובש לאחר מותו של הנביא בהשפעה יהודית מובהקת.

ב-2001 פרסם החוקר הגרמני כריסטוף לוקסנברג^[18] מחקר^[19], שבו הוא מנסה להראות שהערבית של הקוראן היא למעשה ארמית, שהמוסלמים הפכו אותה לערבית בעריכה מאוחרת, הוא לא מעלה אף סברה לגבי מקום היווצרותו, אולם אם נוצר בערב, אין סיבה שייכתב בארמית. לאחר מחקרו של לוקסנברג מתעורר הצורך לאשש מחדש את הרקע הערבי-לשוני-פילולוגי של הקוראן.

בהקשר זה חשף רובין במאמר שהתפרסם ב-2009 את השורשים הערביים של המילה "פרקאן" המופיעה בקוראן ואשר החוקרים מסכימים ביניהם שמקורה הוא ארמי צרוף, ללא כל שורשים בלשון הערבית הקדם אסלאמית^[20]. במאמרו ציין רובין שזו אומנם מילה בארמית (שפירושה "ישועה"), אך הוא הצביע גם על מקבילתה הערבית הקיימת במילונים ערביים המתעדים את הערבית הקדם-אסלאמית. שם המילה "פרקאן" מציינת את "אור השחר", ורובין גרס כי במשמעות זו של "אור השחר" ניתן להבין את המילה גם בכמה מהקשריה בקוראן, שם היא מתארת את הבשורה הנבואית שניתנה לנביא. זו דוגמה שרובין טען שממחישה שלא הכל ארמי בקוראן.

תרגום הקוראן של אורי רובין

תרגומים של הקוראן לעברית נעשו כבר בימי הביניים, אולם הללו לא היו תרגומים משפת המקור, אלא משפות אירופאיות כגון איטלקית או הולנדית, תרגומים אלה מצויים בכתבי יד. התרגום המודפס הראשון מערבית נעשה על ידי צבי הרמן רקנדורף והופיע ב-1857 בלייפציג. התרגום השני נעשה על ידי יוסף יואל ריבלין והופיע בהוצאת דביר של ביאליק ב-1937. ב-1971 הופיע תרגומו של אהרון בן-שמש. תרגומו של אורי רובין לקוראן שהופיע ב-2005^[21] היווה ניסיון להציע לקורא טקסט עברי מדויק ככל האפשר אבל גם קריא ושוטף ככל הניתן, והוא השתדל לשקף את הפרשנות המקובלת על הזרם הסוני באסלאם. רובין הוסיף הערות שוליים על משמעויות שונות שלא באו לידי ביטוי בגוף התרגום, וכן נספחים על סדר התגלות הקוראן, ומפתח עניינים מפורט.

מהדורה חדשה, מעודכנת ומורחבת של תרגום הקוראן של אורי רובין הופיעה בשנת 2016, בהוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב.

בפרסומיו האחרונים הוא עסק בחקר היבטים חדשים של הרקע המקראי והמדרשי של הקוראן.

נפטר ב-26 באוקטובר 2021^[1].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אורי רובין בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אורי רובין
• יוסף סדן, אלוהים, שמנו יאיר אף אם לא תיגע בו אש, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2005
• מאיר בר-אשר, מתמסרים עם האסלאם, באתר הארץ, 15 ביוני 2005
• מרב יודילוביץ', הקוראן, פעם רביעית, באתר ynet, 31 במרץ 2005
• קטעי תרגום מהקוראן, אורי רובין
• נחם אילן, אלקודס, באתר מקור ראשון, 20 במרץ 2020
• ביקורת על ספרו "הקוראן: דבר הקול האלוהי אל מוחמד השליח" מאת ד"ר אחמד סלאח אלבהנסי, מתוך אתר מרכז תפסיר ללימודים קוראניים (مركز تفسير للدراسات القرآنية) שבריאד
• אורי רובין (1944-2021), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. אילמ"א מודיעה על פטירתו של פרופ' אורי רובין ז"ל, באתר Facebook
2. Encyclopaedia of the Qur'an (E.J. Brill, Leiden, 2001-2006))
3. (The Encyclopaedia of Islam E.J. Brill, Leiden))
4. The Eye of the Beholder: the Life of Muhammad as Viewed by the Early Muslims (a Textual Analysis), The Darwin Press, Princeton, New Jersey, 1995.
5. Between Bible and Qur'an: the Children of Israel and the Islamic Self-Image. The Darwin Press, Princeton, New Jersey, 1999.
6. שועי רז, המקום המעולה ביותר לחיות ולהיקבר בו, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2023
7. Uri Rubin and David J. Wasserstein (eds.). Dhimmis and Others: Jews and Christians and the World of Classical Islam. Israel Oriental Studies 17 (1997).
8. Uri Rubin (ed. and Introduction). The Life of Muhammad (The Formation of the Classical Islamic World: Vol. 4). Aldershot, 1998
9. Rubin, Uri., Muhammad the Prophet and Arabia, Ashgate, 2011, ISBN 1-4094-0846-9
10. "Hanifiyya and Ka`ba: An Inquiry into the Arabian Pre-Islamic Background of Din Ibrahim", Jerusalem Studies in Arabic and Islam 13 (1990), 85–112. Repr. in Peters (ed.), The Arabs and Arabia on the Eve of Islam, 267-94;
11. "The Ka`ba: Aspects of its Ritual Functions", Jerusalem Studies in Arabic and Islam 8 (1986), 97–131.).
12. "Between Arabia and the Holy Land: A Mecca-Jerusalem Axis of Sanctity", Jerusalem Studies in Arabic and Islam 34 (2008);
13. "Muhammad’s Night Journey (isra’) to al-Masjid al-Aqsa: Aspects of the Earliest Origins of the Islamic Sanctity of Jerusalem, al-Qantara, 2008
14. עמנואל סיון, מיתוסים פוליטיים ערביים, עם עובד, תל אביב, תשנ"ז 1997, עמ' 89.
15. "כיוון התפילה באסלאם – לתולדותיו של מאבק בין-פולחני", היסטוריה 6, תשס, 5-29, 2000;
16. "ארץ-ישראל ובני-ישראל במקורות האסלאם", קשת החדשה 2, 2002, 106-113; "בין מכה וירושלים: על מקורותיה הקדומים של קדושת ירושלים באסלאם", קשת החדשה 19, 2007, 102-111
17. (Quranic Studies: Sources and Methods of Scriptural Interpretation/ John Wansbrough; Oxford. Oxford University Press, 1977)
18. מדובר בשם עט
19. (Christoph Luxenberg, The Syro-Aramaic Reading of the Koran: A Contribution to the Decoding of the Language of the Koran.)
20. Uri Rubin, "On the Arabian Origins of the Qur'an: The Case of al-furqan", Journal of Semitic Studies 54 (2009), 421-33.
21. הקוראן / תרגם מערבית והוסיף הערות, נספחים ומפתח: אורי רובין; תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, ההוצאה לאור, תשס"ה 2005